עע"מ 5667/13 בת שבע אליה נ. מדינת ישראל -משרד הבינוי והשיכון

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא ד' חשין ) בעת"מ 1733-03-13 מיום 7.7.2013, במסגרתו נדחתה עתירת המבקשת להורות למשיב שלא לפנותה מהדירה אליה פלשה, המצויה במלאי הדירות של הדיור הציבורי.

1.

המבקשת ילידת 1962 היא אלמנה ואם לשישה ילדים בגילאי 27-14, שלושה מהם מתגוררים עימה. המבקשת אינה עובדת ומתקיימת מקצבת ביטוח לאומי. המבקשת הוכרה כזכאית לשכירות בדיור הציבורי לפני כעשור. על פי הראיות שהובאו לפני הערכאה הדיונית, קבעה זו כי המבקשת פלשה לדירה שבנדון ועל פי הקריטריונים התקפים היא אינה זכאית להתגורר בה. משכך, נדחתה עתירתה של המבקשת. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפני.

המשיב מתנגד לבקשה ואוחז בקביעות העובדתיות ובהנמקתו של בית המשפט קמא. המשיב מדגיש בתשובתו כי עם פינוי הדירה על ידי המבקשת היא תהיה זכאית להשתתפות בשכר דירה בסך 2,500 ש"ח לחודש. המשיב נכון להמתין עד סוף חודש אוקטובר לצורך פינוי הדירה על מנת לאפשר למבקשת שהות להתארגן.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על צרופותיהן, לא בלב קל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי הגשת ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע פסק הדין ועל המבקש לעמוד בנטל להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראו למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)] .

הנחת המוצא היא כי פינוי אדם מדירת מגוריו עלול לגרום לו נזק קשה, ונדמה כי זהו המצב בעניינה של המבקשת המתפרנסת מקצבת ביטוח לאומי ונסיבותיה האישיות אינן פשוטות. לצד זאת, בהתחשב ברשימת ההמתנה הארוכה של הזכאים להתגורר בדיור הציבורי – הקודמים למבקשת על פי סדר קדימויות ואשר עומדים בקריטריונים התקפים לגבי דירה כגון דא – הנזק שעתיד להיגרם לאינטרס הציבורי היה ויעוכב ביצוע פסק הדין הוא כבד משקל. כמו כן, המבקשת פלשה לדירה שבנדון מבלי שהיא זכאית להתגורר בה על פי הקריטריונים הקיימים. בית המשפט אינו יכול ליתן לגיטימציה להשתלטות בכוח הזרוע על משאב ציבורי. זאת ועוד, מבלי לטעת מסמרות נדמה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים נוכח העובדה כי ממצאי העובדה של הערכאה הדיונית מבוססים בחומר הראיות.

3.

לאור כל האמור לעיל, על אף ההתחשבות במצוקתה של המבקשת, אין בידי להיעתר לבקשתה. מה גם שכאמור, עם פינוי הדירה תהיה המבקשת זכאית להשתתפות המשיב בשכר הדירה בשיעור של כ- 2,500 ש"ח לחודש, אשר גם בכך יש להקל במידת מה על סבלה.

4.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

5.

בית המשפט רשם לפניו את התחייבות המשיב שלא לפנות את המבקשת מהדירה עד לסוף חודש אוקטובר 2013.