עע"מ 5718/20 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 17910-07-19, השופטת א' נחליאלי חיאט ).

2.

המבקשים, שהם בני משפחה אחת, הם תושבי האזור. זה כשנתיים הם שוהים בישראל וטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם על רקע טענות לשיתוף פעולה עם ישראל. בתמצית, בקשות שהגישו למתאם פעולות הממשלה בשטחים, הוא המשיב, לקבלת היתרי שהייה בישראל נדחו על-ידי מרכז ועדת המאוימים הפועלת בתחומי אחריותו (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה ). הבקשות נדחו על הסף, בלא שהועברו לדיון בוועדה, בין היתר לאחר שנקבע כי התגלו בהן סתירות מהותיות.

3.

המבקשים הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בעניין זה, ובצדה בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתם מישראל עד להכרעה בה. בעתירה העלו המבקשים טענות ביחס לכך שבתקופה אשר בה התגוררו באזור כוונו כלפיהם וכלפי רכושם פעולות אלימות, וכן בוצע פרסום בתקשורת המקומית כי הם חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל.

4.

ביום 15.9.2019 הורה בית המשפט המחוזי לבקשה על מתן צו ביניים כמבוקש (סגן הנשיא ק' ורדי ), אך בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את העתירה עצמה (השופטת נחליאלי חיאט ). בית המשפט המחוזי התייחס לסמכות לדחות בקשות על הסף אם אין במתואר בהן כדי לבסס טענה של חשד למאוימות או אם מתגלות סתירות מהותיות בין הטענות העולות בבקשות לבין המידע המצוי בידי מרכז הוועדה. בנסיבות העניין נקבע כי הבקשות שהגישו העותרים הן "משוכפלות" (במובן זה שהן זהות זו לזו), נעדרות ראשית ראיה לקשר בין האירועים הנטענים לבין חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, וכן כוללות גרסאות סותרות ביחס לנתונים מרכזיים ומשמעותיים. על כן, כך קבע בית המשפט המחוזי, אין עילה להתערבות בהחלטתו של מרכז הוועדה.

5.

ביום 13.8.2020 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובצדו בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שבפני. בעיקרו של דבר, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה באשרו את דחיית בקשתם ללא דיון בוועדת המאוימים. לשיטתם, הם הציגו אינדיקציות קונקרטיות ומבוססות המצביעות על חשש לחייהם בשטחי האזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. עוד נטען, כי ללא מתן הסעד המבוקש ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך וערעורם יתייתר, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בבקשה צוין עוד כי המבקשים 2 ו-5 נמחקו מן ההליך בבית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.9.2019 (סגן הנשיא ורדי ), אלא שהדבר נעשה בשגגה, ובכך הוסבר צירופם של מבקשים אלה כצדדים לערעור כמו גם לבקשה שנלוותה לו.

6.

ביום 13.8.2020 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על הרחקת המבקשים מישראל עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובה לבקשה. ביום 24.8.2020 התבקשה ארכה מצד המשיב להגשת התגובה, ובמסגרת זו צוין כי לא היה מקום לשלב את המבקשים 2 ו-5 בצו הארעי שניתן מאחר שהם נמחקו מן ההליך בבית המשפט המחוזי.

7.

ביום 25.8.2020 הוריתי למבקשים להתייחס לטענה הנוגעת למבקשים 2 ו-5, והללו ציינו – הפעם ביתר הרחבה – כי מחיקתם של אלה מההליך נעשתה בטעות, לבקשת בא-כוחם הקודם, כי המבקשים כולם הם בני משפחה אחת, וכי האיום מרחף מעל כולם בצורה שווה. לנוכח דברים אלה, הוריתי כי בשלב זה יגיש המשיב את תגובתו לבקשה למתן סעד זמני וכי לאחר מכן יוחלט על המשך הטיפול בתיק.

8.

ביום 24.9.2020 הגיש המשיב את תגובתו, שבה נטען כי יש לדחות את הבקשה בהתחשב בכך שסיכויי הערעור הם נמוכים, ואף מאזן הנוחות אינו נוטה לקבלתה. בעיקרו של דבר, חוזר המשיב על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסתירות בגרסאותיהם של המבקשים ולדמיון בבקשות שהגישו. באופן יותר ספציפי, המשיב מטעים כי בתקופה שבה נטען למאוימות ניסה המבקש 1 מספר פעמים לעבור לשטחי הרשות, ואילו המבקשים 2 ו-3 הגישו מספר פעמים בקשות לגורמים ברשות הפלסטינית למתן היתרי עבודה. כן מפנה המשיב לרישום הפלילי הקיים בעניינם של חלק מהמבקשים.

9.

המשיב מוסיף וטוען כי בבקשה שהוגשה לבית משפט זה המבקשים מפנים לתשתית עובדתית חדשה שלא הוצגה בבקשות המקוריות שהגישו כמו גם לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, כך נטען, פתוחה בפני המבקשים הדרך לפנות מחדש לוועדת המאוימים ולהציג בפניה ראיות חדשות המצדיקות לטענתם את שינוי ההחלטה שהתקבלה. באשר לאפשרות של שהייה בישראל בתקופת הביניים, נטען כי המבקשים יכולים לפנות לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור הרלוונטית ולהציג, במסגרת בקשה חדשה, את מכלול העובדות החדשות המצדיקות לשיטתם הענקת היתרי שהייה זמניים עד להחלטת הוועדה בעניינם. המשיב אף מבהיר כי הוא מסכים ליתן למבקשים פרק זמן של שבוע לשם הגשת בקשה עדכנית במסגרתה יבחן מרכז הוועדה את כלל המסמכים וישקול אם להעלות את עניינם בפני ועדת המאוימים.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ביחס לכלל המבקשים, בכפוף למתן שהות להגשת בקשות חדשות על-ידם, ברוח הצעתו של המשיב כמפורט בפסקה 9 לעיל.

11.

בנקודת הזמן הזו, כאשר בפיהם של המבקשים טענות המתמקדות בעובדות נוספות שלא הועלו בפני בית משפט המחוזי, מן הראוי כי יגישו בקשות חדשות ובמסגרתן יבקשו לקבל היתרי שהייה זמניים עד להכרעה בהן. דומה כי זו דרך המלך במקרה דנן. ככל שיעשו כן, הדבר אמור לתת מענה לקשיים שעליהם הצביעו בטענותיהם ביחס למאזן הנוחות.

12.

אשר על כן, בעיקרו של דבר, מקובלת עלי עמדתו של המשיב. עם זאת, בכל הנוגע לפרטים, הרי שלנוכח משבר הקורונה, כמו גם תקופת החגים, אני מורה על שהות בת 21 יום שבגדרה יוכלו המבקשים לפעול להגשת בקשות חדשות בעניינם מבלי שיורחקו מישראל.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית כאמור בפסקאות 12-11 לעיל. למבקשים ניתנת שהות בת 21 יום להגשת בקשות חדשות בעניינם, ככל שיבחרו לעשות כן.