עע"מ 5740/11 מדינת ישראל נ. ילמה וורסה אשטו

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז (עת"מ 29947-07-11), במסגרתו הורה על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו.

המשיב הינו נתין אתיופיה שהסתנן לישראל דרך גבול מצרים – ישראל בתאריך 26.4.11. המשיב פנה לרשות האוכלוסין בבקשה למקלט מדיני. לאחר שנערך לו ראיון הוחלט לדחות את בקשתו על הסף. בתאריך 18.5.11 נעצר המשיב והוא הועבר למשמורת לשם הרחקתו מישראל. בית הדין למשמורת החליט להשאיר את צו המשמורת על כנו. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז. בית המשפט קיבל את העתירה בקובעו שלא היה מקום לדחות על הסף את תביעתו של המשיב לקבלת מקלט מדיני על בסיס הראיון שנערך לו. תחת זאת נפסק כי יש למצות את ההליך עם המשיב באמצעות ראיון עומק על ידי נציג ה – RSD . עד למצוי ההליכים הוחלט לשחרר את המשיב ממשמורת בתנאים הבאים : הפקדת סך של 5,000 ₪, שהייה בביתו של ערב. חתימה של המשיב ושל הערב על ערבות כספית בסך 30,000 ₪. מכאן הוגש ערעור של המדינה ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

2.

לטענת המבקשת סיכויי הערעור גדולים ביותר. בית המשפט הוציא מתחת ידו פסק דין מבלי לאפשר לה להגיש כתב תשובה וזאת בניגוד להוראות הדין. די בחסר האמור כדי לקבל את הערעור (זאת בהתבסס על הנפסק בעע"ם 8086/10 מדינת ישראל נ' אל – רחמאן ). אף לגופו של עניין רשאית המדינה לדחות בקשה למקלט מדיני על הסף בהתבסס על סעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל. זאת במקרה בו מתברר על בסיס הראיון הבסיסי כי העובדות והטענות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולם, אינן מגבשות אף לא אחת מהיסודות הקבועות באמנת הפליטים. כאן המשיב טען בראיון כי הגיע לישראל מסיבות כלכליות והמסמכים שברשותו המעידים על השתייכותו ל"חזית לשחרור אורומו", הינם מזויפים. על כן ברי כי בקשתו לקבלת מקלט מדיני נדחתה כדין. באשר למאזן הנוחות נטען כי הסכום שהופקד הינו נמוך

ואינו מבטיח התייצבות המשיב. בכל מקרה, נטען, יש ליתן משקל רב יותר לסכויי הערעור.

מנגד סבור המשיב כי סיכוי הערעור פועלים לטובתו. המשיב נעצר במשרדי המבקשת וזאת לאחר שהגיע לשם מיוזמתו ושטח את בקשתו לקבלת מקלט. על פי הפסיקה לא די בראיון שנערך ולא ראוי היה לסגור את התיק ללא קיום ראיון מעמיק ביחידת הפליטים – RSD . בנוסף נטען כי המבקשת לא ביקשה להגיש כתב תשובה במהלך הדיון, רק לאחר שבית המשפט הקריא את פסק הדין נזכרה לבקש להגיש כתב תשובה. בכל מקרה יש ליתן משקל רב למאזן הנוחות שנוטה בבירור לדחיית הבקשה. הנזק שיגרם למשיב מהמשך שלילת חירותו הינו שיקול מכריע. הודגש כי אין המדובר באדם המוחזק במשמורת בשל מסוכנות, המשיב מוחזק למעלה מ – 60 יום במשמורת ועל פי החוק יש לשחררו בשלב זה. התנאים שנקבעו ובכללם הערבות הגבוהה ושהייה במקום מגוריו של הערב מבטיחים את התייצבות המשיב להליכים בעניינו.

3.

באשר לסיכויי הערעור, נדמה כי אין צורך להביע עמדה בנדון מעבר לכך שאין זה המקרה בו ראוי לומר כי הערעור נטול סיכויים. ברם, מוקד ההכרעה נסוב סביב השקול של מאזן הנוחות. בהקשר זה יצוין שגם אם עמדת המבקשת תתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט לעניינים מנהליים, סוגיה נפרדת היא המשך החזקתו של המשיב במשמורת עד לסיום ההליכים.

סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת עמדת המשיב בבקשה הנידונה. הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהמשך כליאתו הינו ברור וחד משמעי. בית המשפט הורה על שחרור בתנאים מגבילים. נקבע כי המשיב ישהה בביתו של הערב ושניהם נדרשו לחתום על ערבות משמעותית וזאת בנוסף להפקדה הכספית. לכך יש להוסיף את התקופה הארוכה בה שוהה המשיב במעצר, התקופה הצפויה עד למצוי ההליכים,

העדר טענה בדבר מסוכנות, והעובדה שאין כל אינדיקציה אחרת שיש בה להראות כי המשיב לא התייצב להליכים בעניינו. סבורני כי האיזון בו בחר בית המשפט

קמא אינו מחייב התערבות אף אם ניתן היה מלכתחילה לקבוע תנאים קפדניים יותר, כגון שיעור ההפקדה.

4.

הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע הארעי שניתן בטל בזאת. תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתוקף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.