עע"מ 5843/11עיריית טירה נ. עתיד-רשת חינוך ובתי ספר בע"מ

1.

בית-המשפט המחוזי מרכז קיבל את עתירתה של משיבה 1, רשת חינוך לניהול בתי ספר, שהתמודדה במכרז להפעלת בית-ספר התיכון "אברהים קאסם" בטירה. בית-המשפט קבע כי על המבקשת (המשיבה בהליך הקודם) – עיריית טירה – למסור את ניהול בית-המספר למשיבה 1, תוך ביטול החלטתה למסור את ניהולו בשנת הלימודים הבאה למשיבה 5.

2.

המשיבות התמודדו במכרז אשר פרסמה המבקשת להפעלת בית-הספר. וועדת המכרזים של המבקשת בחרה במשיבה 1 כזוכה במכרז, וקבעה כי זו תפעיל את בית-הספר בשלושת השנים הבאות. דבר זכייתה של המשיבה 1 הועבר לידיעתו של מנהל מחלקת החינוך במבקשת, ד"ר מטר, אשר סבר כי ראוי היה שמתמודדת אחרת תזכה במכרז, ובכל מקרה, לטעמו, יש לשאוף לניהול עצמאי של בית-הספר על-ידי העירייה. ראש-עיריית המשיבה אימץ את חוות דעתו של ד"ר מטר, והורה על ביטול המכרז תוך שהוא מותיר את ניהול בית-הספר בשנת הלימודים הבאה בידי משיבה 5. בשל ביטול המכרז, עתרה משיבה 1 לבית-המשפט קמא, אשר קבע כי החלטתו של ראש-העיר נעשתה בהעדר סמכות והתבססה על מניעים זרים, וזאת כיוון שהטעם לביטול המכרז נבע משאיפתו של ד"ר מטר כי דווקא משיבה 2 תנהל את בית הספר. בית-המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה יש בסמיכות הזמנים בין מועד הדיון בעתירה ליום פתיחת שנת הלימודים כדי להוות טעם מספיק לדחיית העתירה. עוד הוסיף, כי לא ניתן לקבל את טענת העירייה לפיה ביטלה את המכרז עקב רצונה להפעיל את בית-הספר בעצמה, מקום שהפעלתו בשנת הלימודים הבאה נותרה בידי המשיבה 5 ולא עברה לידיה.

3.

בערעור, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בקביעותיו. לטעם המבקשת, יש בסמכותו של ראש-העיר להורות על ביטול המכרז, וזאת מטעמים של הבטחת החינוך הטוב ביותר לילדי העיר. לשיטתה, יש בסעיף 148(ב) לפקודת העיריות הקובע כי: "החליט ראש העיריה לאחר עיון בהמלצות ועדת המכרזים שלא לאשר את ההצעה שעליה המליצה הועדה, ירשום את הנימוקים להחלטתו ויביאם לידיעת המועצה בישיבתה הקרובה" כדי להקנות סמכות לראש-העיר לבטל את המכרז. לכך מצרפת המבקשת טענה כי ההחלטה להותיר את הפעלת בית-הספר בידי המשיבה 5, הינה מעשה עשוי ועל כן שגה בית-המשפט קמא עת ששינה ממנה.

4.

בד בבד עם הגשת הערעור עתרה המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין. המבקשת מציינת כי הפעלת בית-ספר בשטחה על-ידי מי שהיא סבורה שאינו מתאים לכך, עלולה לפגוע בחינוך הילדים. נטען כי ממילא הנזק שיגרם למשיבה 1 הוא כספי בלבד, ולא צפוי נזק בלתי הפיך מעיכוב ביצוע פסק-הדין. מנגד, טוענת המשיבה 1 כי סיכויי הערעור קלושים שכן לא הובא טעם של ממש לשנות מפסק דינו של בית-המשפט קמא. לעניין מאזן הנוחות, מציינת המשיבה 1 כי היא החלה בהכנות להפעלת בית-הספר, ועל כן שינוי המפעיל בשלב כה סמוך למועד תחילת שנת הלימודים יגרום לה לחסרון כיס.

5.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטתי לדחות את הבקשה. הלכה היא כי משניתן פסק-דין זכאי הזוכה על פיו להוציאו אל הפועל ללא דיחוי. על בעל דין המבקש לעכב את ביצועו להראות כי סיכויי הערעור טובים, וכן שביצועו המיידי ימיט עליו נזק בלתי הפיך, אשר יתקשה לתקנו אם תצלח דרכו בערעור (ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל (טרם פורסם, 1.5.02)). שוכנעתי כי אין זה מסוג העניינים המצדיק סעד כזה. מבלי להידרש לסיכויי הערעור, הרי שדווקא החשש לטיב החינוך שיקבלו התלמידים בבית-הספר בשנת הלימודים הבאה, הוביל אותי למסקנה כי אין זה נכון בשלב זה להעביר את ניהול בית-הספר בשנית, ומכל מקום לא הובאו כל ראיות באשר לנזק שייגרם למבקשת או לילדים מהפעלת בית-הספר על ידי משיבה 1.

6.

אשר

על כן, ובשים לב לעמדת המשיבה 5 אשר אינה עומדת על ניהול בית-הספר בשנת הלימודים הקרובה, אני דוחה את הבקשה.