עע"מ 5905/06 עיריית ירושלים נ. הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות

1.

בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ניתן הן סעד כספי והן סעד שהורה על שינוי אמות המידה לחלוקת תמיכות. הבקשה לעיכוב ביצוע מכוונת אך ורק לסעד העוסק בשינוי אמות המידה. משמע, בעקבות פסק הדין מקבלת המשיבה את כספי התמיכה לגבי שנים קודמות. מדובר בסכום של 100,000 ש"ח לשנת 2003 וסך של 125,000 ש"ח לגבי כל אחת מן השנים 2004 ו-2005. בית משפט קמא עיכב את ביצועו של הסעד בעניין שינוי אמות המידה לתקופה מוגבלת ובתנאי שישורין סכום של 500,000 ש"ח לגבי שנת 2006. עתה מבוקש עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, תוך התחייבות לקיים את התנאי בדבר שיריון 500,000 ש"ח לגבי שנת 2006.

2.

נראה לי כי ראוי להיעתר לבקשה. אם ישונו אמות המידה והמשיבה תקבל כספים ולאחר מכן יתקבל הערעור עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, ולמצער מצב שיקשה לגלגלו לאחור. יש להניח שמתן הכספים למשיבה יגרע מכספים המגיעים לאחרים. מכאן, שאם לא יינתן עיכוב ביצוע עלולים גורמים שלישיים להיות מושפעים לרעה. זאת ועוד, בעקבות פסק הדין מקבלת המשיבה סכומי כסף לגבי שנים שחלפו. גם אם אניח שהוציאה הוצאות בעבר על בסיס ההנחה שתזכה בתמיכה, לא ניתן להתעלם כליל מנתון זה בדבר תשלום עכשווי למימון פעילות עבר. כלומר, הפגיעה האפשרית במשיבה אינה כה משמעותית. חובה אף לציין כי המשיבה לא תמכה את תשובתה בתצהיר. לעומת זאת, בתצהיר מטעם המבקשת מועלות טענות בסוגיה זו של מאזן הנוחות. המסקנה היא שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אף אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים.

התוצאה היא שהנני נעתר לבקשה ומעכב את ביצועו של פסק הדין דלמטה בכל הנוגע לשינוי אמות המידה עד להכרעה בערעור, בכפוף לשיריון סכום של 500,000 ש"ח עד להכרעה בערעור.