עע"מ 5911/18 פלוני נ. גבים-קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ

1.

בפני בקשה לסעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

מיום 31.7.2018 ( עת"ם 4309-07-18, השופט ג' גדעון ).

2.

מקורה של הבקשה בהחלטה של ועדת החינוך של המשיב, קיבוץ גבים קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן בהתאמה: ועדת החינוך ו- הקיבוץ ) לפיה המבקשת 1, קטינה שנולדה בשנת 2012 (להלן: הקטינה ), לא תוכל להצטרף למערכת החינוך הבלתי פורמאלית של הקיבוץ, המתקיימת לאחר שעות הלימודים. המבקשים 3-2 (להלן: המבקשים ) הם הוריה של הקטינה. המשפחה מתגוררת בעיר בדרום הארץ.

3.

ביום 2.7.2018 הגישו המבקשים, בשמם ובשם הקטינה, עתירה לבית המשפט המחוזי ובה עתרו לביטול החלטתה של ועדת החינוך של הקיבוץ. להשלמת התמונה יצוין כי בשנה הבאה צפויה הקטינה לעלות לכיתה א', על פי הנטען בבית ספר אזורי שאינו מצוי בקיבוץ.

4.

לפי הנטען בעתירה, הקטינה התחנכה במסגרת החינוך לגיל הרך של הקיבוץ מאז היותה תינוקת בת שלושה חודשים ועד לסוף שנת הלימודים תשע"ח. כמו כן, המבקשים טענו כי בבסיס ההתקשרות בינם לבין הקיבוץ בעניין שילובה של הקטינה במערכת החינוך לגיל הרך עמדה הסכמה לפיה הקטינה תוכל להשתלב בחינוך הבלתי פורמאלי של הקיבוץ לאורך כל תקופת לימודיה, וכי אף ניתנה להם "הבטחה מפורשת וחד משמעית" בעניין זה מטעם הקיבוץ. מנגד, טען הקיבוץ כי הטעם לסירובו לקלוט את הקטינה במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי הוא חוסר מקום, נוכח הגידול שחל באוכלוסיית הקיבוץ והגידול שעוד צפוי בה, ואף צירף אסמכתאות לכך. כמו כן, טען הקיבוץ כי ההחלטה נובעת מדרישות של מערכת הביטחון בעניין פינוי למרחבים המוגנים (שמספרם מוגבל) במקרה של תקיפה, לנוכח קרבת הקיבוץ לגבול רצועת עזה. ממילא, טען הקיבוץ כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה ועל כן יש לדחותה על הסף.

5.

ביום 31.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית. בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה הנתקפת בעתירה אינה "החלטה של רשות בענייני חינוך" כאמור בפרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים

מינהליים , התש"ס-2000. בהקשר זה נקבע כי אמנם ישנו היבט חינוכי בפעילות החינוך הבלתי פורמאלי, וכי פרשנות מרחיבה של המונח "עניני חינוך" יכולה לכלול גם החלטות בעניין זה, אולם אם תתקבל פרשנות זו הרי ש"עשויים כל מתנ"ס, כל מועדונית או צהרון, וכל מוסד או יחיד, המארגנים פעילויות פנאי לילדים בשעות אחר הצהריים, או בימי שבתון וחופשה, להיחשב 'רשות', וכל החלטה של גוף כאמור, עשויה אז להיחשב 'החלטה של רשות בענייני חינוך', גם אם מדובר בהחלטה עסקית מובהקת". בית המשפט המחוזי קבע כי לא לכך כיוון החוק. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הפעילות הרלוונטית במקרה זה מתבצעת לאחר שעות הלימודים בבית הספר, ואין מחלוקת כי היא אינה מתבצעת במבנה בית הספר או במסגרת בית ספרית – אלא בפעילות נפרדת מבחינה ארגונית הנושאת אופי של פעילות פנאי בעיקרה, כגון חוג או צהרון.

6.

מעבר לכך, הוסיף בית המשפט המחוזי כי הוא סבור שהמבקשים ממילא לא ביססו זכות קנויה לשילובה של הקטינה במערכת החינוך הבלתי פורמאלי בקיבוץ, כאשר הקשר בין הצדדים היה על מושתת על חוזים לתקופות קצובות שהסתיימו, וכאשר טענתם להבטחות שניתנו להם באשר להמשך ההתקשרות נטענה בעלמא ולא נתמכה באסמכתאות כלשהן.

7.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישו בקשה לסעד זמני לפיו הקטינה תשתלב במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי של הקיבוץ לאחר שעות הלימודים, עד להכרעה בערעור. בתמצית, המבקשים טוענים בערעור כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו בעניין חוסר הסמכות העניינית, שכן ההחלטה מושא הערעור היא במובהק החלטה בענייני חינוך. כמו כן, נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות מהותי מאחר שהיא "מנתקת" את הקטינה מקבוצת הילדים שעמה גדלה והתחנכה עד לשלב זה בחייה. במסגרת הבקשה לסעד זמני נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים, וכי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה, שכן מדובר על "הוצאת תלמיד ממסגרת חינוכית קיימת, בה הוא משולב תקופה ממושכת". עוד נטען, כי לקיבוץ לא ייגרם כל נזק מהותרתה של הקטינה במסגרת החינוכית האמורה עד להכרעה בערעור.

8.

בתגובת הקיבוץ, שהוגשה ביום 15.8.2018, נטען כי יש לדחות את הבקשה. הקיבוץ הדגיש בתגובתו כי אין יסוד לטענות המבקשים בדבר "קטיעת" הרצף החינוכי של הקטינה, מאחר שהקטינה עתידה ללמוד בשנה הבאה במסגרת חינוכית חדשה, שממילא אינה בשטח הקיבוץ ואינה מופעלת על ידי הקיבוץ. הקיבוץ מציין כי שילובה של הקטינה במערכת החינוך לגיל הרך בקיבוץ נעשה בהתאם לחוזים קצובים, שהאחרון בהם עתיד להסתיים ביום 24.8.2018. על רקע זה, הקיבוץ טוען כי הסעד המבוקש על ידי המבקשים אינו שמירה על המצב הקיים – אלא דווקא שינוי המצב הקיים, באופן שיכפה על הצדדים הסכמה חוזית לשנת הלימודים הבאה.

9.

יתר על כן, ומבחינת שיקולי מאזן הנוחות, הקיבוץ טוען כי מתן הסעד המבוקש יחייב את הקיבוץ לקלוט את הקטינה לחינוך הבלתי פורמאלי של גילאי היסודי, קבוצה שעתידה להכיל 42 ילדים. הקיבוץ מדגיש על רקע זה כי טעמי הסירוב לקלוט את הקטינה נעוצים הן בחוסר מקום והן בצורך להבטיח מיגון מיטבי לילדי הקיבוץ בשים לב לסמיכות לרצועת עזה. הקיבוץ מוסיף, כי על רקע זה החליטה ועדת החינוך של הקיבוץ כבר לפני שנה שלא לקלוט יותר "ילדי חוץ" למערכת החינוך בגילאי בית הספר, ובהתאם לכך הודיע הקיבוץ לכל ההורים לילדים שאינם תושבי הקיבוץ שלא יוכלו להמשיך במסגרות החינוך הבלתי פורמאלי לאחר סיום גיל הגן. הקיבוץ מדגיש כי החלטה דומה לא התקבלה לגבי ילדי חוץ בגילאי חטיבת ביניים או תיכון, בין היתר מפני שבקבוצה זו צפוי שיעור גידול מתון יותר בשנים הקרובות לעומת גילאי בית הספר היסודי. על כן, כך נמסר, הותר לאחיה של הקטינה – הלומד בחטיבת ביניים בבית ספר אזורי – להמשיך ולהשתתף בחינוך הבלתי פורמאלי של הקיבוץ לאחר שעות הלימודים.

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את הדברים, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לקבל את הבקשה. כידוע, על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור הם טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד – כאשר תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (ראו למשל: עע"ם 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה , פסקה 9 (14.12.2016)).

כאשר עסקינן בהליך מינהלי , נדרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד , פסקה 11 (11.5.2017)).

11.

איני סבורה כי הבקשה דנן עומדת בתנאים האמורים. אכן, ההליך דנן אינו עוסק בשאלה כספית או עסקית "טהורה", אלא נוגע גם לעניינה של קטינה ולרצונם הכן של הוריה לשלבה במערכת חינוך מסוימת. אולם, בכך אין די לצורך מתן הסעד הזמני המבוקש על ידם. כפי שטען הקיבוץ, אין מדובר בסעד אשר "מקפיא" את המצב הקיים, לנוכח העובדה שהקטינה ממילא עוברת ממערכת החינוך לגיל הרך לבית הספר שאינו שייך לקיבוץ, וכן בהתחשב בסיום היחסים החוזיים לכאורה בין הצדדים. איני סבורה גם כי עלה בידם של המבקשים להוכיח כי דחיית הבקשה תגרום לנזק בלתי הפיך, וזאת בפרט אל מול הטעמים שעומדים ביסוד החלטתו של הקיבוץ – שעניינם גם ביטחונם של הילדים המשולבים במערכת החינוך הבלתי פורמאלי בו. בנסיבות אלה איני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור. עם זאת, דומה שיש לתת משקל עובדה שעתירתם של המבקשים נדחתה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, ובהקשר זה לקשיים שעליהם הצביע בית המשפט המחוזי באשר לפרשנות המונחים "רשות" ו"ענייני חינוך" בשים לב לנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות איני עושה צו להוצאות.