עע"מ 5928/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גן יבנה נ. ברוריה עוז

1.

דירה נמכרה לאדם מבלי שהמוכר שילם את היטל ההשבחה שבו חב. לאחר מכן נמכרה הדירה לידי המשיבים. לנוכח קיומו של החוב בגין היטל ההשבחה, המערערת – ועדה מקומית לתכנון ובניה – סירבה להנפיק למשיבים "אישור העדר חובות" הדרוש להם לשם השלמת רישום הדירה על שמם. המשיבים עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת הוועדה המקומית, ועתירתם התקבלה בנקודה זו, תוך שבית המשפט מורה לוועדה להנפיק אישור למרות שהיטל ההשבחה טרם שולם. הוועדה הגישה ערעור לבית משפט זה, ולצידו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

נימוקי הוועדה המקומית בבקשה מתרכזים בשני מישורים – מאזן הנוחות בין הצדדים וסיכוייו של ההליך. ביחס למאזן הנוחות עולה תמונה מורכבת. הוועדה המקומית טוענת כי הנפקת אישור למשיבים יוביל לרישום הזכויות בדירה על שמם, וכי פעולה זו אינה הפיכה במסגרת ההליך הנוכחי – עתירה המכוונת כלפי מתן אישור או שלילתו. התוצאה של פעולה כזו היא פגיעה באפשרות של הוועדה המקומית לגבות את היטל ההשבחה מאת המוכר. הוועדה מוסיפה שלא ייגרם למשיבים נזק, שכן הדירה נמכרה להם בשנת 2003 וטרם נרשמה על שמם, ולכן לא ייגרם להם נזק בדחייה נוספת וקצרה של הרישום. המשיבים, מנגד, טוענים כי ההליך, במהותו, נסוב על חיוב כספי ואין זה ראוי לעכב את ההכרעה. הם מוסיפים כי פסק הדין כלל גם הוראה לפיה הנפקת אישור מותנית בתשלום של סכום כלשהו, שהמשיבים כבר שילמו לוועדה המקומית, ולכן פסק הדין כבר בוצע בחלקו ואין לעכב את המשך ביצועו בשלב זה. כאמור, טיעוני הצדדים מציגים מורכבות, אך לשיטתי כך או כך דין הבקשה להתקבל על יסוד הנימוק השני שהעלתה הוועדה – סיכויי ההליך – אם כי להשקפתי מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובת הוועדה.

הכלל המשפטי, העולה מן החוק ומן הפסיקה, הוא כי הוועדה רשאית להתנות את מתן האישור בתשלום היטל ההשבחה ( ראו סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; ע"א 4260/15 אלעזר נ' עירית הוד השרון (11.04.2018)). בית המשפט קמא קבע במקרה הנוכחי יש הצדקה לחרוג מן הכלל שנקבע בחוק ובפסיקה, שכן הוועדה המקומית משתהה בנקיטת הליכי גבייה אקטיביים מאת המוכר החב בהיטל השבחה, ואולם המשיבים לא הציגו בסיס קונקרטי בדין לתוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא. יובהר כי הדברים אמורים מנקודת המבט של בקשה לעיכוב ביצוע בלבד. המשיבים טרם הגישו עיקרי טיעון מפורטים וטענותיהם טרם נשמעו בהרחבה. אין אפוא באמור כדי לטעת מסמרות, לכאן ולכאן, לגוף הדברים, והאמור מתייחס רק לסיכויי ההליך בשלב הנוכחי ולאור הנמקת בית המשפט ותגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע.

בסיכום הדברים, המורכבות שהוצגה ביחס למאזן הנוחות וסיכוייו של ההליך מובילים לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות אלה מתייתרת בקשה הוועדה המקומית להגיש כתב טענות נוסף. יחד עם זאת, צודקים המשיבים בכך שאין זה ראוי לעכב את הביצוע ולהותיר בידי הוועדה המקומית תשלום ששילמו עבור חוב בנושא אחר תוך הסתמכות על פסק הדין – הגם שפסק הדין לא קבע חובת תשלום אלא רק פתח את האפשרות לכך. אף הוועדה המקומית ציינה בהודעה שהגישה כי היא אינה מתנגדת לכך. יש להתנות אפוא את המשך תוקף הצו בהשבת התשלום ששילמו המשיבים לידיהם.

3.

הבקשה מתקבלת, באופן שהמערערת אינה חייבת להנפיק את האישור למשיבים עד להכרעה בערעור, אלא אם ישולם סכום החוב בגין היטל ההשבחה מושא המחלוקת. המערערת תפקיד עד ליום 24.9.2020 סך של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט, שיכול להיות מופקד גם בצורה של ערבות בנקאית, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצו אם יפקע. המערערת תשיב למשיבים, עד למועד האמור, גם את הסכום של 30,731 ש"ח ששילמו לה בעקבות מתן פסק הדין קמא. תוקף הצו יפקע אם לא יופקדו ויושבו הסכומים האמורים עד למועד שנקבע. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.