עע"מ 59712-08-24 עע"מ 59712-08-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 23.8.2024 בעת"ם 43611-08-24 עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

הרקע לבקשה

1.המבקשת היא מועצה מקומית אשר מפעילה בתחום היישוב מיתר 2 בתי ספר יסודיים ממלכתיים: בית הספר "פסגות" ובית הספר "מיתר" (להלן בהתאמה: המבקשת ו-היישוב או היישוב מיתר). המשיבים כולם הם ילדים שעתידים להתחיל ללמוד בכיתה א' ביום 1.9.2024. המשיבים 4-1 מתגוררים ביישוב טנא עומרים; והמשיבים 14-5 מתגוררים ביישוב שני ליבנה (להלן במאוחד: המשיבים או הילדים). היישובים טנא עומרים ושני ליבנה מצויים בתחום המועצה האזורית הר-חברון שבה לא פועלים בתי ספר יסודיים ממלכתיים. לכן, זכאים הילדים ללמוד בשנת הלימודים הקרובה בכיתה א' בבתי הספר שמפעילה המבקשת.

2.במהלך חודש ינואר 2024, רשמו הורי הילדים את ילדיהם לכיתה א' בבתי הספר ביישוב מיתר, וזאת באמצעות אתר אינטרנט. בפני הורי המשיבים 4-1 הוצגה האפשרות לשבץ את ילדיהם לבית הספר "עמית", ובפני הורי המשיבים 14-5 הוצגה האפשרות לשבץ את ילדיהם בבית הספר "פסגות". כל הילדים נרשמו לבתי הספר שהוצע להם להשתבץ אליהם באתר.

3.לאחר שהגיעו לאוזניהם של ההורים שמועות כי ילדיהם לא שובצו לבתי הספר אליהם נרשמו, הם פנו ביום 7.8.2024 למשיבה במכתב, בו דרשו כי ילדיהם ישובצו לבתי הספר אליהם נרשמו. בין היתר, נטען במכתב כי החלטה לשנות את שיבוץ הילדים שבועות ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, אינה סבירה ועשויה לפגוע בתחושת הביטחון שלהם, לאחר שהם הכינו את עצמם ללמידה בבתי הספר אליהם נרשמו – נפגשו עם הצוות החינוכי; רכשו את הציוד הנדרש; וביקרו במבנה בית הספר. עוד נטען כי היה על המבקשת להמציא להורים את ההחלטה על אודות שינוי השיבוץ עד לא יאוחר מתחילת חופשת הקיץ, וזאת בהתאם לאמור בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 (להלן: תקנות הרישום).

בנוסף, נטען כי ההחלטה לבצע שינויים בשיבוץ המשיבים שלושה שבועות בלבד לפני תחילת שנת הלימודים, מבלי להודיע על כך בצורה רשמית ובזמן סביר, אינה עומדת במבחן הסבירות והשקיפות הנדרשת מרשות ציבורית; כי החלטה על שינוי השיבוץ מהווה פגיעה בזכות לחינוך, הכוללת את הזכות לשוויון בחינוך, ומחייבת שלא להפלות את תלמידי המועצה האזורית הר חברון על בסיס מוצא גיאוגרפי; כי ההחלטה לשנות את השיבוץ של ילדי המועצה האזורית הר חברון מהווה אפליה פסולה; וכי ההחלטה מביאה להפרדה בין אחים במוסדות החינוך ועשויה לגרום לפגיעה רגשית בילדים. עוד צוין כי היתרון המושג מבחינת המבקשת עם שינוי השיבוץ של הילדים הוא זניח, ומביא להפחתת מספר התלמידים בכיתה מכ-30 ל-27 בלבד.

4.לאחר שלא קיבלו מענה למכתב, שלחו הורי הילדים למבקשת מכתב נוסף ביום 12.8.2024. במכתב צוין, בין היתר, כי ההורים קיבלו אישור רשמי בדבר הרישום שלפיו נערכו לתחילת שנת הלימודים. הם ביקשו כי המבקשת תשמור על הנוהג שלפיו ילדי היישוב שני ליבנה משובצים לבית הספר "פסגות", וילדי היישוב טנא עומרים משובצים לבית הספר "עמית".

5.במכתב מיום 12.8.2024 הבהירה המבקשת כי כלל התלמידים המתגוררים באותו יישוב בתחום המועצה האזורית הר חברון שובצו לבית ספר אחד. המשיבים 4-1 שובצו בבית ספר "פסגות" (חלף בית הספר "עמית"), והמשיבים 14-5 שובצו בבית ספר "עמית" (חלף בית הספר "פסגות"). המבקשת ציינה כי ההחלטה על שינוי השיבוץ נעשתה לאחר בחינה ואיזון בין מכלול השיקולים. בשולי התשובה נמסר כי "גם עתה המועצה איננה אוטמת אוזניה מלשמוע כל תלמיד ותלמיד מהתלמידים... על בסיס עניינו הפרטני או נסיבותיו. פנייתך נעדרת התייחסות שכזו אלא הועלתה באופן כללי, ואת זאת אין לקבל".

6.כנגד החלטת המועצה בדבר שינוי השיבוץ של המשיבים בבתי הספר שהיא מפעילה (להלן: ההחלטה), הגישו המשיבים באמצעות הוריהם ביום 18.8.2024 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. בעתירה חזרו המשיבים על מרבית הטענות שהעלו במכתבים שהפנו למבקשת. בין היתר, נטען כי קיימת חשיבות לימודית, משפחתית וחברתית לכך שהילדים ילמדו באותו בית ספר עם שאר ילדי היישוב בו הם גרים ועם אחיהם הגדולים; כי ההחלטה לא הומצאה לידי המשיבים; כי ההחלטה התקבלה עובר למועד האחרון שנקבע לשיבוץ תלמידים לבתי ספר בחוק; וכי ההחלטה במועד בו היא ניתנה פוגעת בזכות המשיבים לערער על החלטת השיבוץ.

עוד נטען כי המבקשת לא עמדה בחובת ההנמקה שחלה עליה מאחר שלא פירטה מהם השיקולים שנלקחו בחשבון כאשר שינתה את השיבוץ של הילדים, וכי המבקשת ידעה עוד בחודש יוני 2024 כי יהיה צורך לאזן את מספר התלמידים בין בתי הספר, ולא פעלה לביצוע האיזון הנדרש בטרם הודיעה להורי הילדים על החלטת השיבוץ.

7.ביום 21.8.2024 הגישה המבקשת בקשה לסילוק העתירה על הסף. במסגרת הבקשה, ציינה המבקשת כי בתי הספר "פסגות" ו"עמית" מצויים באותו מתחם, ואף חולקים גדר משותפת. לגופו של עניין, טענה המבקשת כי המשיבים הפרו את חובתם למצות את ההליכים בפני הרשות המנהלית – הם לא פנו למבקשת ב"בקשת העברה" המפרטת את הנסיבות המיוחדות הנוגעות לכל תלמיד באופן אישי, כאמור בתקנה 2 לתקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט-1959 (להלן: תקנות ההעברה), ולא הגישו ערר למנהל המחוז במשרד החינוך כאמור בתקנה 11 לתקנות ההעברה. הובהר כי בהתאם לתקנות אלה, הערר צריך להיות מוגש למנהל המחוז לאחר הפנייה לרשות המקומית בבקשת ההעברה הפרטנית; וכי המחוקק נתן מענה לדחיפות הטיפול בבקשות מסוג זה, כאשר קבע כי החלטת מנהל המחוז בערר צריכה להינתן בתוך 7 ימים, וכי הרשות המקומית נדרשת לתת את ההחלטה בבקשה ההעברה עד לא יאוחר מיום 10 בספטמבר. בהקשר זה נטען כי במכתב המענה שנשלח למשיבים הובהר כי הם זכאים לפנות למבקשת באופן פרטני תוך ציון הנסיבות הפרטניות של כל אחד מהם.

לטענת המבקשת יש לדחות אף את הטענות בדבר פגיעה לימודית, וזאת הואיל וכלל תלמידי שכבת הגיל של המשיבים מאותו יישוב שובצו לאותו בית ספר. עוד נטען כי אין בהחלטה כדי לפגוע בילדים מבחינה חברתית, שכן אין בה כדי למנוע מילדי אותו יישוב להיפגש אחר הצהריים עם חבריהם הלומדים בבית הספר השכן; וכי לילדים, וכך גם לילדי היישוב מיתר, אין זכות קנויה ללמוד באותו מוסד חינוכי בו לומדים בני משפחתם.

בכל הנוגע לעיתוי ההחלטה על שינוי השיבוץ של המשיבים, נטען כי מנהלת מחלקת החינוך של המבקשת נכנסה לתפקידה במהלך חודש יולי 2024, וכי רק לאחר שקיימה התייעצויות עם ועד ההורים, וכן התייעצה וקיבלה את הסכמתם בכתב של מנהלת מחלקת החינוך וראש המועצה האזורית הר חברון – היא קיבלה את ההחלטה בדבר שינוי השיבוץ של המשיבים. לבקשה צורף מכתב מטעם ראש המועצה המקומית מיתר וראש המועצה המקומית הר חברון, אשר מוען להורי התלמידים העולים לכיתה א', בו נמסר כי ההחלטה על שינוי השיבוץ של הילדים התקבלה בהחלטה משותפת של שתי המועצות (נספח 4 לבקשה לסילוק העתירה על הסף). נטען כי שינוי השיבוץ של התלמידים, עובר לפתיחת שנת הלימודים, נעשה לתכלית ראויה על מנת ליצור איזון מספרי בין תלמידי שני בתי הספר; וכי עיתוי השינוי לא מביא לפגיעה בילדים, שכן בניגוד לנטען על ידיהם – לא בוצעה חלוקה לכיתות, רכישת הספרים מתבצעת במסגרת פרויקט השאלת ספרים ולא נערכו מפגשים עם המורות והמחנכות.

8.ביום 22.8.2024 התקיים דיון בעתירה במעמד הצדדים. המשיבים טענו בדיון כי יום לאחר שראש מועצת הר חברון הסכים לשינוי השיבוץ של המשיבים, הוא חזר בו מהסכמתו; וכי לא הוגש ערר למנהל המחוז הואיל והמשיבים לא קיבלו כל הודעה בדבר שינוי השיבוץ, ואף באתר האינטרנט של משרד החינוך מופיע השיבוץ המקורי. בנוסף, נטען כי אמנם גם תלמידי היישוב מיתר נפגעו מאחר שפוצלו בין בתי הספר בניגוד לשנים קודמות, אך ההחלטה לגביהם התקבלה ביוני ולא באוגוסט כפי שנעשה ביחס למשיבים. לבסוף, הפנה בא-כוח המשיבים לתקנה 23 לתקנות הרישום בטענה כי יש לתת עליה את הדעת בענייננו.

9.המבקשת טענה כי בניגוד לשנים קודמות, שבהן על פי התקן של משרד החינוך ניתן היה לפתוח 3 כיתות בבית הספר "פסגות", השנה איפשר משרד החינוך לפתוח 2 כיתות בלבד. במצב דברים זה, נדרשו התאמות על מנת לשמור על הנוהג שלפיו ילדי אותו גן חובה ויישוב משובצים לאותו בית ספר; ולצד זאת לשמור על שוויון בין מספר התלמידים בכיתות. נטען כי ראשית, פוצלו ילדי גן "תמר" מהיישוב מיתר בין שני בתי הספר – עניין שמעיד כי המשיבים אינם מופלים ביחס לתלמידי היישוב מיתר.

10.בפסק דינו מיום 23.8.2024, קיבל בית משפט קמא את העתירה והורה כי המשיבים ילמדו בבתי הספר בהתאם לשיבוץ הראשוני שנמסר להם בחודש יוני 2024. ראשית, קבע בית משפט קמא כי השיקולים שנשקלו על ידי המבקשת בטרם קבלת ההחלטה היו שיקולים מקצועיים וסבירים, כך שאין מקום להתערב בהם; וכי הטענה בדבר הפליה פסולה לא הוכחה, נוכח הפיצול של ילדי מיתר בין בתי הספר.

עם זאת, נקבע כי נוכח מועד קבלת ההחלטה, יש מקום לקבל את העתירה. בית המשפט קבע כי על פי תקנה 17(ג) ותקנה 23(א) לתקנות הרישום, יש לבצע את השיבוץ לבתי הספר לא יאוחר מתחילת חופשת הקיץ. בית המשפט עמד על כך כי המסקנה נובעת גם מהתכלית הנלמדת מהוראות תקנות הרישום, אשר קובעות מועדים ברורים וקצובים לביצוע הרישום על מנת להבטיח שהתלמיד יתכונן כראוי ומבעוד מועד לתחילת שנת הלימודים. בית משפט קמא הוסיף וציין ביחס לתקנה 23 לתקנות הרישום כי אין נפקות לשאלה האם האיזון נערך בשל העובדה שמספר התלמידים עולה על מספר התלמידים המקסימלי בכל בית ספר, או בשל כל סיבה אחרת, לרבות בשל מספר התלמידים בכל כיתה.

לבסוף, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשת בדבר אי-מיצוי הליכים. נקבע כי תקנה 11 לתקנות ההעברה מעניקה זכות ערר על החלטת רשות החינוך בבקשה שהגישו הורי תלמיד להעבירו למוסד חינוכי אחר, בעוד שההחלטה עליה משיגים המשיבים לא ניתנה לבקשת ההורים כך שלא קיימת למשיבים זכות ערר.

11.ביום 25.8.2024 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה המונחת לפניי.

טענות הצדדים

12.המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים. לטענתה, שגה בית משפט קמא בפירוש הוראות סעיף 17(ג) לתקנות הרישום. כך, בהתאם לתקנה 7(ב)(1) לתקנות הרישום, אזור הרישום ייקבע באופן שהמרחק בין בתי הספר לבין מקום מגוריו של התלמידים יהיה לא יותר מ-2 ק"מ. לנוכח שיטת אזורי הרישום, קובעת תקנה 17(ג) לתקנות הרישום כי מקום לימודיו הסופי של התלמיד ייקבע בתוך אזור הרישום, וכחריג לה מפנה להוראות תקנה 23 לתקנות הרישום – לפיה מקום שבו נרשמו בבתי ספר באזור רישום אחד מספר תלמידים שעולה על זה שנקבע ביחס לאותם בתי ספר – רשאית הרשות החינוכית להעבירם לבתי ספר בתחום אזור רישום אחר. במקרה כזה, כך לטענת המבקשת, הסטייה מאזורי הרישום תעשה עד תחילת חופשת הקיץ. נטען כי הוראות התקנות נועדה להרחיב את סמכותה של רשות מקומית לרשום תלמיד בבית ספר המצוי מחוץ לאזור הרישום, והיא לא נועדה לתחום בזמן את שיבוץ התלמיד במסגרת אותו אזור רישום. בהתאם לכך, אין בתקנות כל מגבלה ביחס לשינוי השיבוץ של התלמידים באותו אזור רישום וביחס למועד בו ניתן לבצע שינוי כזה.

בהקשר זה הוסיפה המבקשת כי במהלך חופשת הקיץ מוטלת על הרשות המקומית החובה להמשיך ברישום התלמידים לבתי הספר, כך שצפי הרישום עשוי להשתנות גם לאחר תחילת החופשה ולהשפיע על החלטות הנוגעות לשיבוץ התלמידים. נטען כי הגמישות הדרושה במקרים מתאימים לשיבוץ תלמידים מחדש, אף עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיה לרשות המינהלית נתונה הסמכות לשנות את ההחלטה שנתנה, לעדכנה, להתאימה, להתלותה או לבטלה.

עוד נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעותיו ביחס למיצוי ההליכים על-ידי המשיבים, שכן נשען על פרשנות שגויה ביחס להוראות סעיף 17(ג) לתקנות הרישום. לפי תקנות ההעברה, נתונה להורי הילדים הזכות להגיש ערר למנהל המחוז לאחר שהוגשה בקשת ההעברה לרשות המקומית.

13.המבקשת הצביעה גם על הפגיעה הדיונית שנגרמה לה במסגרת ההליך בבית משפט קמא. הדיון בעתירה נערך 4 ימים לאחר הגשתה, ועד מועד הדיון הספיקה המבקשת להגיש רק בקשה לסילוק העתירה על הסף בגין אי מיצוי הליכים. נטען כי בית משפט קמא אף לא קבע כל סדרי דיון ביחס לאופן שמיעת העתירה נוכח סד הזמנים הצפוף; ולא קיים כל דיון ממצה ביחס להוראת סעיף 17(ג) לתקנות הרישום והיחס בינה לבין תקנה 23(א). תקנות אלה נזכרו לראשונה בדיון במעמד הצדדים, ולא נטען לגביהם דבר בעתירה שהוגשה בכתב. נטען כי אף על פי שהמבקשת הצביעה בדיון על הפגיעה הדיונית שנגרמת לה, הדבר לא זכה לכל מענה בפסק הדין.

בנוסף, טענה המבקשת כי פסק הדין מוביל לפגיעה בזכויותיהם של אותם תלמידים אשר מפאת ההחלטה ילמדו בכיתה גדולה יותר מזו שהיו לומדים בה אלמלא פסק הדין; וכי פסק הדין מתעלם מעמדת משרד החינוך, כפי שהובאה בדיון, שלפיה אין "פתרון יצירתי אחר" ליצירת איזון בכיתות הלימוד.

14.באשר למאזן הנוחות – נטען כי הואיל ובית משפט קמא קבע כי מדובר בהחלטה ראויה המאזנת נכונה בין כלל השיקולים הרלוונטיים, לטובת כלל תלמידי כיתה א' – ברי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וכלל תלמידי שכבת א' הלומדים ביישוב מיתר. נטען כי אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הדבר יוביל לפגיעה בתלמידי שכבת א' האחרים; וכי אין להעדיף את טובתם של המשיבים על פני זכותם של שאר התלמידים שלא ללמוד בכיתות שבהן 30 תלמידים, כאשר יכלו ללמוד בכיתה שיש בה 27 תלמידים בלבד.

מנגד, נטען כי הנזק שייגרם למשיבים נמוך מאוד, שכן כפי שאף קבע בית משפט קמא – המבקשת הקפידה לשמור על זכויותיהם כך שלא יפגעו מבחינה חינוכית וחברתית. זאת, מאחר שתלמידי כל יישוב שובצו באותו בית ספר. נטען כי על כל פנים, ככל שתיגרם פגיעה – היא אינה משמעותית, שכן מדובר בבתי ספר צמודים בעלי אופי דומה.

15.המשיבים בתשובתם סמכו את ידיהם על החלטתו של בית משפט קמא. בין היתר, טענו המשיבים כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, שכן תקנה 17(ג) לתקנות הרישום מאפשרת לשנות את שיבוץ התלמיד רק אם מספר התלמידים שנרשמו לאותו בית ספר גבוה ממספר התלמידים המקסימלי שנקבע לאותו בית ספר; ובענייננו הטעם להעברת המשיבים לא כרוך בחריגה ממכסת התלמידים שבתי הספר יכולים להכיל.

16.באשר לסיכויי הערעור – נטען כי החלטת המבקשת עומדת בסתירה להוראות תקנות הרישום לנוכח העיתוי שבו התקבלה; ומביאה לפגיעה בלתי מידתית במשיבים. כמו כן, נטען שהפרשנות שמציעה המבקשת להוראות תקנות הרישום מובילה למצב אבסורדי שלפיו רשאית המבקשת בכל עת להעביר תלמיד מבית ספר אחד לבית ספר אחר; וכי בהתאם לתקנות ההעברה נדרש היה לקבל את הסכמת מנהל המחוז להעברתם של המשיבים לאחר שבוצע הרישום לבתי הספר. כך, לפי תקנה 6(א) לתקנות ההעברה, רשות חינוך מקומית רשאית להעביר תלמיד הלומד במוסד רשמי שבתחום שיפוטו למוסד אחר באותו תחום מטעמים חינוכיים, טעמי חיסכון בתקציב או מטעמים המחייבים חינוך מיוחד, ובכפוף להסכמתו של מנהל המחוז. ואולם, לטענת המשיבים, הואיל ושינוי השיבוץ לא בוצע מכוח אחד מהטעמים המנויים בתקנות – מלכתחילה לא הייתה למבקשת הסמכות לקבל את ההחלטה נושא הבקשה דנן.

המשיבים הוסיפו כי בית משפט קמא קבע בצדק כי לא היה מקום במקרה דנן למיצוי הליכים באמצעות הגשת פנייה פרטנית לרשות המקומית והגשת ערר למנהל המחוז. זאת, מאחר שאין ענייננו במצב בו הרשות קיבלה החלטה ביחס לבקשת העברה שהוגשה על-ידי תלמיד לפי תקנה 8 לתקנות ההעברה, אלא בהחלטה עצמאית שקיבלה הרשות בלא שנעשתה כל פנייה מקדימה מטעם ההורים בעניין.

17.באשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי לנוכח עיתוי מתן ההחלטה בדבר שינוי השיבוץ וההשלכות של אותה החלטה על הילדים והוריהם – יש להעדיף את טובתם של המשיבים על פני שמירה על איזון מספרי בין כיתות הלימוד.

18.המשיב 15 (להלן: משרד החינוך) הבהיר בתגובתו כי הוא אינו נוקט עמדה ביחס לבקשה והוא מותיר אותה לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת, צוינו על ידיו מספר נקודות. כך, משרד החינוך סבור, כפי שטענה המבקשת, כי תקנה 23 לתקנות הרישום חלה כאשר הרשות מבקשת להעביר תלמידים לבית ספר באזור רישום אחר; וכי אין בתקנות מגבלה על לוחות הזמנים כאשר הרשות מבקשת להעביר תלמידים בתוך אותו אזור רישום. לגישתו, מועד תחילת חופשת הקיץ כמועד לקבלת החלטה בנסיבות כאלה, אינו מחויב סטטוטורית מהתקנות לעניין עיתוי מתן ההחלטה, וזאת בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא בפסק הדין. משרד החינוך הותיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה האם עיתוי מתן ההחלטה ומסירתה מהווים פגם מנהלי בהחלטה העולה כדי חוסר סבירות קיצוני – המצדיק התערבות שיפוטית בה, אם לאו.

משרד החינוך ציין כי בהקשר זה יהיה מקום לבחון את מכלול הנסיבות, ובין היתר את נסיבות השעה; את סמיכותם של בתי הספר זה לזה והדמיון ביניהם; את טובת הילדים כולם – שכיתות קטנות יותר מיטיבות איתם. משרד החינוך הפנה את תשומת הלב בהקשר זה לכך שהורי הילדים האחרים בבתי הספר לא צורפו לעתירה, חרף האפשרות שילדיהם ייפגעו ממנה.

19.משרד החינוך התייחס גם לתקנה 11 לתקנות ההעברה וציין כי לתקנה יש תחולה במובן זה שלאחר מתן החלטת השיבוץ המחודשת, יכולים ההורים המעוניינים בכך להגיש בקשה פרטנית להעברת הילד לבית הספר המקורי אליו יועד בהתאם לתקנה 2 לתקנות ההעברה; ואם היא תידחה – הם יכולים לפנות בערעור לגורמים המוסמכים במשרד החינוך מכוח תקנה 8 לתקנות הנ"ל. אפשרות זו מוסיפה לעמוד – כך נטען – להורים שיבקשו להעלות טענות פרטניות אם הבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל.

עוד הפנה משרד החינוך את תשומת הלב – לעניין סיכויי ההליך – להוראות סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים) ותקנה 8(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים) שלמיטב ידיעתו של משרד החינוך לא התקיימו בדיון בבית משפט קמא.

דיון והכרעה

20.לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

21.כידוע, נקודת המוצא היא, כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים). על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", ואולם נהוג לראות במאזן הנוחות כבעל "מעמד בכורה" (ראו מיני רבים: עע"מ 7840/23 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון נ' חטיב, פסקה 14 (21.11.2023) (להלן: עניין חטיב); עע"מ 1649/23 עיריית פתח תקווה נ' קופל, פסקה 8 (14.3.2023); עע"מ 3627/23 אוזן נ' שר הפנים, פסקה 11 (5.6.2023)). כמו כן, נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר בהליך מינהלי, יש להביא בחשבון במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם את השיקול של פגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עניין חטיב, בפסקה 14; עע"מ 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 11 (11.5.2017); עע"מ 5140/23 עמותת חסידי חוסני אלקואסמי נ' מדינת ישראל משרד החינוך, פסקה 13 (1.8.2023)).

22.באשר לסיכויי הערעור – הרי שמדובר בערעור שסיכוייו להתקבל אינם מבוטלים, באשר מועלות בו טענות שונות הראויות להתברר. בהקשר זה יודגש קודם כל כי פסק הדין קבע כי יש לדחות את טענת ההפליה שהעלו המשיבים; וכי ההחלטה על אודות השיבוץ – שהיא ההחלטה שנתקפה בעתירה, היא החלטה סבירה; כי השיקולים שנשקלו על ידי המבקשת היו שיקולים מקצועיים וסבירים; וכי אין מקום להתערב בהם. קביעות אלה – שעליהן לא הוגש ערעור – מהוות את הבסיס להמשך הדיון.

הטעם היחיד בשלו התקבלה העתירה הוא העיתוי שבו ההחלטה התקבלה. ואולם, בהקשר זה העלתה המבקשת שתי טענות משמעותיות: הטענה הראשונה היא כי לא ניתנה לה הזדמנות להתייחס לטענות בהקשר זה שהועלו לראשונה במהלך הדיון בעתירה ולא קודם לכן; והטענה השנייה נוגעת לפרשנותה של התקנה. הפרשנות שהציעה המבקשת היא פרשנות שגם משרד החינוך תמך בה. גם לגופה – זוהי פרשנות אפשרית, שאין זה מן הנמנע שתתקבל על ידי בית המשפט במסגרת הערעור. היא עולה בקנה אחד עם הצורך במתן גמישות לרשות בשינוי שיבוצים גם במהלך חופשת הקיץ – כאשר הרישומים עצמם למוסדות החינוך מוסיפים להתבצע גם בתקופה זו, והם עשויים להשליך על צרכי השיבוץ של הרשות.

23.עוד יש לציין את האופן בו התנהל הדיון בבית משפט קמא – שאינו תואם על פני הדברים את הוראות סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים ותקנה 8(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים. כך, בניגוד להוראת סעיף 8(2), בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ונתן את פסק דינו חרף העובדה שלא היה מונח לפניו כתב תשובה מטעם המבקשת; ובלא שקיבל את הסכמתה של המבקשת "לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה".

24.באשר לשיקולי מאזן הנוחות – אף הם עולים בקנה אחד עם המסקנה לפיה יש לקבל את בקשת המבקשת ולעכב את ביצוע פסק הדין. כאמור, בית משפט קמא קבע כי החלטת השיבוץ עצמה היא החלטה סבירה. משכך, הותרתה על כנה לא תגרום על פני הדברים לנזקים משמעותיים לילדים. מעבר לכך, הילדים ילמדו בבית ספר המצוי בסמיכות רבה לבית הספר אליו הם ביקשו להירשם (בתי הספר הם באותו מתחם עצמו והם חולקים גדר משותפת); בתי הספר הם דומים גם מבחינת אופיים; וכל הילדים מכל אחד מהיישובים ילכו לאותו בית ספר ולא יפוצלו ביניהם.

מנגד, דחיית הבקשה עלולה לפגוע בילדים אחרים שרשומים לכיתה א' בבתי הספר, וזאת מבלי שניתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם; והיא תסכל את ביצוע החלטתה של המבקשת שהיא – כפי שהובהר – החלטה שאין חולק כי התקבלה באופן מקצועי למען האינטרס הציבורי ותוך איזון בין השיקולים השונים.

25.לכן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה כמבוקש בה ומורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא עד לדיון בערעור. פירוש הדבר הוא כי המשיבים יתחילו את שנת הלימודים בבתי הספר אליהם הם שובצו בהתאם להחלטת המבקשת.

בנסיבות המקרה – אינני עושה צו להוצאות. ולילדים כולם - שלוחה ברכת הצלחה בכיתה א'.