עע"מ 6129/20 שלמה בלס נ. משרד הבריאות

לפנַי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 39030-06-20) מיום 24.7.2020.

1.

המבקש הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשר לאספקת קנביס רפואי הנדרש לו עקב מצבו הרפואי. אין מחלוקת כי בעבר, החל משנת 2013,

סופק למבקש קנביס רפואי על ידי משיבה 2, חברת תיקון עולם בע"מ (להלן: תיקון עולם ). בשלב מסוים העבירה משיבה 1 (משרד הבריאות, היחידה לקנאביס רפואי) את המבקש לקבלת אספקת הקנאביס באמצעות ספק אחר, חברת "שאיפה לחיים" (להלן: שאיפה לחיים ). לאחר שנמצא, לטענת המבקש, כי הטיפול לא התאים לצרכיו, הוא חזר לקבל קנביס רפואי באמצעות חברת תיקון עולם. יצוין כי נפלה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות שבהן חזר המבקש לקבל שירות מחברת תיקון עולם. תיקון עולם טענה כי המבקש הציג לה במרמה את הרישיון המקורי שניתן לו, וכך המשיך לקבל קנביס רפואי כפי שנעשה בעבר. מנגד טען המבקש כי תיקון עולם היא זו שפנתה אליו וציינה כי אין צורך בהנפקת רישיון חדש או בהסבת הרישיון פעם נוספת. מכל מקום, אין חולק כי הרישיון של המבקש לא הוסב בחוזר לחברת תיקון עולם, וברישיון שהוסב לחברת שאיפה לחיים אף הובהר כי הוא מבטל כל רישיון קודם. כמו כן אין חולק כי גם לאחר שביום 26.2.2020 הבהירה תיקון עולם לבא כוחו של המבקש, כי התברר שרישיונו של המבקש הוסב לחברת שאיפה לחיים ועל כן לא ניתן לספק לו עוד קנביס רפואי על ידי תיקון עולם, המשיך המבקש לבקש אספקת קנביס רפואי מתיקון עולם, כאשר הוא מציג בפני נציגיה את הרישיון המקורי על שמה.

2.

ביום 1.6.2020, חדלה תיקון עולם מלספק למבקש קנביס רפואי. משכשל נסיונו של המבקש להסב את הרישיון בחזרה משאיפה לחיים על שמה של תיקון עולם, משזו סירבה לעשות כן, ולאחר שהובהר לו ביום 7.6.2020 על ידי משרד הבריאות כי לאור התנגדות תיקון עולם, לא ניתן להסב את הרישיון לחברה זו, הוגשה העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

במסגרת העתירה התבקש משרד הבריאות לחייב את תיקון עולם להמשיך ולספק למבקש את הקנביס הרפואי שסופק לו בעבר. במסגרת ההליך ועל פי בקשת המבקש, ביום 6.7.2020 ניתן צו ביניים המורה על המשך אספקת הקנביס הרפואי שסופק למבקש על ידי תיקון עולם עד להכרעה בעתירה. אלא שביום 24.7.2020 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא הצביע על מקור סמכות המאפשר למשרד הבריאות להורות לתיקון עולם לספק לו קנביס רפואי בניגוד לרצונה. הרישיון שניתן למבקש הוסב על שם חברת שאיפה לחיים, ועל פי הנהלים הרלוונטיים לעניין, הסבתו של רישיון מספק אחד לספק אחר מותנית בהסכמתו של הספק החדש, כאשר במקרה זה תיקון עולם מסרבת להסבת הרישיון בחזרה על שמה. כמו כן צוין כי קיים קושי בכך שמבוקש סעד אופרטיבי, עצמאי, ישיר ועיקרי נגד חברה שהחלטותיה אינן נתונות לביקורת בית המשפט לעניינים מנהליים. חרף דחיית העתירה, על מנת לאפשר למבקש לכלכל את צעדיו ולהגיש הליך מתאים, נקבע כי צו הביניים שניתן בהליך יישאר בתוקפו עד ליום 9.8.2020.

4.

היום, 3.9.2020 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, במסגרתו נטען כי למשרד הבריאות קיימת הסמכות להורות לתיקון עולם להמשיך ולספק לו את הטיפול הרפואי הנדרש לו. לצד הערעור הוגשה

הבקשה הנוכחית לסעד זמני עד למתן פסק דין בערעור. במסגרת הבקשה נטען כי על מנת למנוע נזק רפואי חמור וסבל רב למבקש, על בית המשפט להורות על הארכת צו הביניים שניתן בגדרו של ההליך שהתקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים. הצורך הבהול בהארכת הצו מתעורר עקב העובדה שהמבקש יזדקק לאספקה חודשית של קנביס רפואי כבר בעוד מספר ימים, ביום 6.9.2020. כמו כן נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן ערעור זה "מתכתב עם עמדת בית המשפט העליון כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות שניתנו בבג"ץ 2335/19 ובהערות השופטים בדיונים" (המדובר בעתירה שהוגשה נגד הרפורמה שבוצעה על ידי משרד הבריאות בענף זה וטרם ניתן בה פסק דין). עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, שכן בלעדי מתן הסעד הזמני הוא יוותר ללא הטיפול הרפואי החיוני עבורו, שכן אין ידו משגת לשלם סך של 6,000 ש"ח הנדרש עבור טיפול זה בבית מרקחת.

5.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ההחלטה עליה הוגש הערעור (תקנה 42 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000) וכי על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: עע"ם 4196/19 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 8 (28.1.2020); עע"ם 5778/20 ג'יבלי נ' ועדת ערר מחוזית למחוז תל אביב , פסקה 9 (24.8.2020)).

6.

המבקש הצביע על שורה ארוכה של החלטות של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בהן במסגרת הדיונים שהתקיימו לפניו ניתן סעד זמני עד למתן פסק דין בהליך, זאת בהתחשב בחשיבותו של הרצף הטיפולי לגבי מטופלי קנאביס רפואי. אולם אין בהחלטות אלו כדי להשפיע על ענייננו. כאשר מדובר בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, התנאים למתן הסעד מחמירים מאלה החלים בערכאה הדיונית. זאת מכיוון שמתן פסק דין הדוחה עתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין (עע"ם 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז , פסקה 7 (14.5.2007)). אינני סבור כי בענייננו המבקש עמד בנטל להוכיח קיומן של אמות המידה האמורות לעניין סעד זמני לתקופת הערעור.

7.

מבלי לקבוע מסמרות, על פני הדברים סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. מדובר כאמור בשאלת סמכות משרד הבריאות לחייב חברה פרטית לספק קנאביס בניגוד לרצונה. גם הסתמכותו של המבקש על החלטות שניתנו במסגרת בג"ץ 2335/19, בהליך אשר טרם ניתן בו פסק דין, מהם ניתן ללמוד לדבריו על "עמדת בית המשפט העליון" בסוגיה, אינה יכולה להועיל לו.

8.

מאזן הנוחות נוטה אף הוא בענייננו לעבר דחיית הבקשה. לא ניתן לומר כי המבקש הניח מסד עובדתי שיש בו כדי להוכיח כי אם תדחה בקשתו יהיה קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל. גם לא הוצגה כל תשתית ראייתית על פיה ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך. אף לשיטת המבקש, הוא יכול לרכוש טיפול מתאים בבית מרקחת, גם אם בעלות נוספת (פסקה 56 לכתב הערעור). זאת מבלי שהוצגה תשתית כלשהי לעניין מצבו הכלכלי. אין המדובר בנזק אשר מעצם טבעו לא ניתן לתקנו על ידי פסיקת פיצוי כספי. גם לא הוכח ולו לכאורה שאין ביכולתו של המבקש לבקש להסב את רישיונו לקבלת קנביס רפואי לחברה אחרת.

הבקשה נדחית אפוא. יחד עם זאת, המזכירות תקבע את שמיעת הדיון בערעור, ככל הניתן, ובהתחשב באילוצי היומן, בהקדם.