פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
6134/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
אכרם סארי מוחמד אבו סבחה
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. המועצה העליונה לתכנון ובניה
ביו"ש
3. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
4. היחידה המרכזית לפיקוח
בקשה למתן צו מניעה
זמני
בשם המבקש:
עו"ד סאיד קאסם
בשם המשיבים:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מנקיטת צעדי אכיפה נגד הבינוי הבלתי חוקי באדמות הכפר אלפח'ית (בב"חים ח'228-227/17 וח'9/14) עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ע' זינגר ) בעת"ם 26454-12-19 מיום 5.7.2020.
1.
בתמצית, המבקש הגיש תכנית (יוש/1703/117/17) (להלן: התכנית ) לוועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה ביו"ש (להלן: הוועדה ). במסגרת התכנית ביקש המבקש להכשיר מתחם מבנים השייך לו ולמשפחתו המורחבת. בהחלטת הוועדה מיום 15.9.2019 נדחתה התכנית. הוועדה נימקה את החלטתה בכך שהמבקש לא הוכיח זיקה מספקת למקרקעין עליהם חלה התכנית, ועל אף שהתכנית מצויה בתחום אתר ארכיאולוגי, לתוכנית אין אישור מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה. בנוסף, התכנית מתייחסת למקרקעין הרחוקים מריכוזי בינוי מוסדרים ומתייחסת למקרקעין שייעודם שטח אש 918 (להלן: שטח האש ).
2.
על החלטת הוועדה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים . ביום 5.7.2020 דחה בית המשפט את העתירה. נקבע כי די בעובדה שהתכנית מצויה בשטח אש כדי להביא לדחיית העתירה על הסף, בהתאם להלכה שנקבעה בבית משפט זה בעניין דבאסה (בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (17.11.2019) (להלן: עניין דבאסה )). באותו עניין נקבע כי בנסיבות בהן מצויה תכנית בנייה בשטח אש אין למוסדות התכנון סמכות לאשר תכנית מבלי שיינתן אישור מטעם המפקד הצבאי. עוד התייחס בית המשפט המחוזי לטעמים הנוספים שעמדו ביסוד החלטת הוועדה לדחות את התכנית ומצא כי לא נפל בהם פגם.
3.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ולצדו הבקשה למתן צו מניעה זמני שלפנַי. בבקשה חוזר המבקש על נימוקי הערעור ועיקר טענתו היא כי בעניין דבאסה האמור לא נקבעה כל הלכה מחייבת. עוד מעלה המבקש טענות כלליות כלפי מדיניות התכנון ביו"ש.
4.
בתגובתם מיום 10.9.2020, תיארו המשיבים את השתלשלות העניינים העובדתית. המשיבים התייחסו לקיומם של הליכים דומים להליך זה התלויים והעומדים (בג"ץ 1039/13, בג"ץ 5901/12), במסגרתם תקפו המבקש ואחרים את חוקיות ההכרזה על שטח האש באזור התכנית. במסגרת הליכים אלה אף הוצאו צווים זמניים האוסרים על פינוי העותרים ובני משפחותיהם מבתיהם עד לבירור העתירות. לגופו של עניין המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. ראשית טענו כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים ביותר, שכן המדובר בתכנית המצויה בשטח אש ונעדרת היתר מאת המפקד הצבאי. סיכויי הערעור קלושים עוד יותר נוכח העובדה שהמבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים. לטענתם, המבקש ממשיך לבנות מבנים בלתי חוקיים בשטח האש תוך הפרת הסטטוס-קוו הנסמך על הצווים הזמניים שניתנו במסגרת העתירות שפורטו לעיל. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי אף הוא אינו נוטה לטובת המבקש, שכן כנגד האינטרס של המבקש להמשיך לעשות שימוש במבנים שלפחות חלקם אינם מבני מגורים, עומד האינטרס הציבורי של אכיפת החוק. על כן בשקילת האינטרס הציבורי אל מול רצונו של המבקש לעשות שימוש במבנים הבלתי-חוקיים שבנה, הכף נוטה לדחיית הבקשה.
5.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
6.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ומתגובת המשיבים לבקשה, מדובר כאמור במקרקעין שהוכרזו כשטח אש. תחילת ההכרזה הייתה בשנים 1982-1980 והיא כללה את סגירת השטח. גבולות השטח השתנו מעת לעת ולבסוף הוכרזו כשטח סגור בשנת 1999 במסגרת צו סגירה 99/6/ס'. חרף צו הסגירה המבקש בנה על המקרקעין מבנים בלתי חוקיים ללא היתר. המבקש עצמו נקט במספר הליכים בהם תקף את הכרזת השטח כשטח אש. במסגרת הליכים אלו אף ניתנו צווים זמניים המונעים את הריסת המבנים והמשיבים נמנעו מלאכוף את צווי ההריסה שניתן למבנים. מנגד, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש מצדו המשיך לבנות מבנים נוספים בלתי חוקיים בתחום שטח האש. המבקש אף הגיש בקשה להיתר בנייה עבור המבנים שבנה באיסור, אך בקשתו נדחתה.
7.
נסיבות אלו מצביעות על חוסר ניקיון כפיים של המבקש וניצול הליכי משפט לרעה מטעמו, דבר אשר כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה (וראו לאחרונה: עע"מ 4117/20 טוויל נ' מדינת ישראל (12.8.2020)). מעבר לכך, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. קשה לראות כיצד עניין דבאסה אינו משליך על הליך זה, בהיות העניין שנידון שם אותו שטח אש (918) מושא הליך זה. כמו כן, במסגרת בחינת מאזן הנוחות, יש לתת משקל לאינטרס הציבורי הקיים באכיפת החוק, נגד עברייני בנייה (וראו לאחרונה: עע"מ 5358/20 חסן נ' רשות מקרקעי ישראל (19.8.2020)). בכל מקרה, המבקש זכה במתן צווים זמניים המונעים בשלב זה את הריסת המבנים שבנה על המקרקעין במסגרת ההליכים האחרים שנקט בהם. ואף אם צווים אלו אינם מתייחסים לכלל הבניינים שבנה, אין בכך להצדיק מתן צו נוסף במסגרת הליך זה. מובן מאליו כי אם יעלה בידו של המבקש לבטל את צו ההכרזה של המקרקעין כשטח אש במסגרת אותם הליכים ולהראות כי קיימת היתכנות תכנונית לתכנית שהגיש, פתוחה לפניו הדרך לנקוט בהליכים אחרים להסדיר על פי דין את הבניה הבלתי חוקית שהקים על המקרקעין.
הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ד באלול התש"ף (13.9.2020).
ש ו פ ט