עע"מ 6164/12 חיים פלדמן נ. רשות החינוך המקומית במועצה המקומית זכרון יעקב

לפני בקשה לדיון דחוף בערעור שהגישו המערערים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' אליקים ) מיום 14.8.2012 בעת"מ 56533-07-12. עניינו של הערעור – רישום בתם של המערערים לכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה, שמתחילה ביום ב' הקרוב (27.8.2012).

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בפסק דינו מיום 14.8.2012 עתירה מנהלית שהגישו המערערים, חיים ומרינה פלדמן (להלן: המערערים ), במסגרתה ביקשו להורות לרשות החינוך המקומית במועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: רשות החינוך המקומית ) לרשום את שתי ילדותיהם לשנת הלימודים הקרובה בבית הספר "החיטה" בזכרון יעקב. בית המשפט קבע, בתמצית, כי המערערים פנו בבקשה לרשום את בנותיהם לבית הספר זמן רב לאחר המועד האחרון שנקבע לרישום בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 (להלן: תקנות הרישום ), וכי גם את עתירתם בחרו המערערים להגיש רק ביום 30.7.2012, כשלושה שבועות לפני תחילת הלימודים וכחמישה וחצי חודשים לאחר המועד האחרון לרישום.

בית המשפט קיבל את עמדת רשות החינוך המקומית כי במועד שבו פנו המערערים לראשונה אליה (21.5.2012) כבר הייתה תפוסה מלאה בכיתות בית הספר "החיטה" ולכן שובצו הבנות בבית הספר "נילי" הסמוך (המרוחק יותר מביתם של המערערים). נקבע כי אילו הייתה ממתינה רשות החינוך לאחר שחלף מועד הרישום האחרון ומותירה את התפוסה בבית הספר "החיטה" כבלתי מלאה, בהמתנה למאחרים, ניתן היה לקבוע כי התנהלותה אינה סבירה. בית המשפט ניתח בפירוט את תקנות הרישום וקבע כי הן מקנות שיקול דעת רחב לרשות החינוך, אשר חייבת להיערך מבעוד מועד מבחינה חינוכית, לוגיסטית וכלכלית לשנת הלימודים. צוין כי לא מדובר רק בשאלת הצבתו של שולחן נוסף בכיתת הלימודים אלא מדובר, בין היתר, בהקצאת כוח אדם מתאים לפי מספר התלמידים ובהבטחת הבסיס התקציבי להתנהלות בתי הספר. בית המשפט דחה את טענות המערערים במישור העובדתי, לפיהן רשות החינוך הטעתה אותם ופעלה משיקולים זרים, וקבע שטענות אלה לא הוכחו. כמו כן, נדחו טענות המערערים במישור המשפטי, לפיהן תקנות הרישום מחייבות את רשות החינוך לרשום לבית הספר תלמיד שגר באזור אליו משתייך בית הספר ואוסרות על רישומו של תלמיד שאינו גר באזור לאותו בית ספר. נקבע כי המערערים מתעלמים מתקנה אחרת בתקנות הרישום, שמאפשרת לרשות החינוך לנייד תלמידים כאשר מספרם עולה על זה שנקבע לבתי הספר באזור מסוים. עוד נקבע כי אין זה תפקידו של בית המשפט לקבוע כמה תלמידים ילמדו בכל כיתה וכי שיקולי בטיחות ששוקלת רשות החינוך הינם סבירים וראויים. נוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי לא נמצא פגם בהתנהלותה של רשות החינוך והורה על דחיית העתירה.

2.

המערערים לא אמרו נואש והגישו ביום 19.8.2012 ערעור לבית משפט זה, אליו צירפו בקשה לאקונית לקביעת דיון דחוף בערעור. עיון בטענות הערעור מעלה כי מדובר בטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו.

3.

בהחלטתי מיום 20.8.2012 הוריתי למשיבים להגיש תגובה עד ליום 22.8.2012 בשעה 15:00, ובמסגרתה ביקשתי התייחסותם לשאלת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. המשיבים – רשות החינוך (המשיבה 1) ומשרד החינוך (המשיב 2) – הגישו תגובות מפורטות ומקיפות, מהן עולה כי הם תומכים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לעניין סיכויי הערעור טוענים המשיבים כי אלו הם נמוכים, בשים לב להסדר הקבוע בתקנות הרישום אשר פורט ונותח בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובשים לב לקביעת בית המשפט כי התנהלותה של רשות החינוך הינה סבירה וראויה במקרה זה. כמו כן, נטען כי סיכויי הערעור נמוכים בשים לב לחוסר תום הלב של המערערים אשר שבים וטוענים טענות במישור העובדתי – בדבר הטעיה מצידה של רשות החינוך ושיקולים זרים – אשר לא הוכחו כלל ונדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לקביעת מועד דחוף לשמיעת הערעור – להידחות.

נקודת המוצא הינה כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אינו "תוכנית לבקשתך" וקביעת הדיונים בערעורים אינה נקבעת מהיום למחר, ועל אחת כמה וכמה במהלך הפגרה. אף אם אניח – בשים לב למאטריה בה עסקינן ולמועד פתיחת שנת הלימודים ביום ב' הקרוב – כי מאזן הנוחות נוטה במידה מסוימת לטובת המערערים (וכאמור, הנחה זו מבוססת על "שכל ישר" ולא על טענות קונקרטיות, שכן המערערים לא טרחו לנמק ולפרט טענותיהם באשר למאזן הנוחות ולא הסבירו מהו הנזק שייגרם להם כתוצאה משמיעת הערעור במועד "רגיל"), הרי שסיכויי הערעור אינם נראים גבוהים בנסיבות העניין. כאמור, במישור העובדתי קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיהם של המערערים בדבר הטעיה ושיקולים זרים מצד רשות החינוך, שהתבססו ברובן על אמירות בעל פה של גורמים ברשות החינוך, לא הוכחו. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ומקרה זה אינו נראה על פניו כחריג. אף במישור המשפטי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים. מבלי לקבוע מסמרות, אופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי את תקנות הרישום אינו מעלה על פניו עילה להתערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר; לאחר ששקלתי את הבקשה לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש הצדקה לקיים דיון דחוף בבית משפט זה. הערעור ייקבע לדיון בהתאם לסדרי העדיפויות ואילוצי היומן של בית משפט זה.