עע"מ 6309/20 עופר זלצמן נ. הממונה על פקיד רישוי כלי ירייה מחוז חיפה

השופט ע' פוגלמן :

1.

המערער החזיק ברישיון לנשיאת כלי ירייה החל משנת 1989. במהלך חיפוש בביתו במסגרת חקירה משטרתית, נלקח האקדח שהיה ברשותו. כפי שיוער גם להלן, נושא אחרון זה אינו חלק מההליך שלפנינו. ביום 25.2.2019 החליט המשיב 2 לבטל את רישיון העותר, וזאת לפי המלצת משטרת ישראל, על יסוד ראיות מינהליות מתיקי חקירה משטרתיים: חקירה פלילית משנת 2018 (תיק החקירה נסגר בשל חוסר עניין לציבור); חקירה פלילית משנת 2018 בגין קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת רכב (התיק נסגר בתחילה, בעילה של חוסר ראיות ובהמשך בעקבות ערר שהגיש המערער שונתה עילת הסגירה לחוסר אשמה (להלן: תיק גניבת הרכב )); חקירה המנוהלת נגד המערער ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית בגין איסור הלבנת הון, עבירות מס, עבירות זכויות יוצרים, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקשירת קשר לביצוע פשע (בשלב הנוכחי, החקירה הסתיימה והמלצות המשטרה הועברו לפרקליטות המדינה).

2.

ביום 20.5.19 החליט המשיב 1 (להלן "הממונה") לדחות את הערר. המערער הגיש עתירה מנהלית המכוונת להחלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' למלשטרייך-לטר ), עמד על התשתית הנורמטיבית הצריכה להחלטות בעניין רישוי כלי ירייה. נקבע כי הרשות רשאית לבחון מגוון רחב של ראיות מנהליות, לרבות חומרי חקירה בתיקים שנסגרו, מידע מודיעיני כזה או אחר, וכל מידע נוסף שהינו רלוונטי להחלטה.

3.

בית המשפט שמע את טיעוני הצדדים ועיין בחומר מתיקי החקירה. נקבע כי החלטתו המעודכנת של הממונה בערר הינה החלטה מפורטות ומנומקת, אשר נשענת על ראיות מנהליות ועל עמדה מקיפה של משטרת ישראל. עוד נקבע כי משטרת ישראל הייתה רשאית לבסס את המלצתה לביטול רישיונו של העותר על ראיות מינהליות, גם כאלה המצויות בתיקי החקירה הסגורים. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימות ראיות מינהליות המבססות את ההחלטה ואת הערכת המשטרה בדבר הסיכון מנשיאת נשק על ידי המערער. נפסק כי ההחלטה המינהלית מצויה במתחם הסבירות וכי הממונה איזן באופן ראוי בין אינטרס המערער לשאת רישיון לכלי ירייה לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור. העתירה נדחתה אפוא.

4.

לכך מכוון הערעור שלפנינו. המערער טוען כי הנשק נתפס ממנו שלא כדין, ומלין על התנהגותה של משטרת ישראל במישורים שונים. הוסף כי לא ניתן היה לבסס את ההחלטה המינהלית על ראיות מינהליות בתיקי משטרה שאחד מהם נסגר מחוסר עניין לציבור (ומעמדו בו היה נילון ולא חשוד), אחד מחוסר אשמה והשלישי נסב על עבירות מרמה. הוסף כי נשללה חזקת התקינות נוכח קביעות המתייחסות לפעולה של משטרת ישראל בפרשה בהליכים אחרים; וכי המערער הוא אדם נורמטיבי שומר חוק שהחזיק ברישיון נשק שנים רבות מאז שירותו הצבאי וכי הנשק דרוש לו להגנה על הסוסים, שאותם הוא מגדל, מפני כלבי פרא.

המדינה מצדה טוענת כי אין עילה להתערב בהכרעת בית משפט קמא מטעמיו.

5.

שמענו את טענות הצדדים, עיינו במעמד צד אחד בתיקי החקירה שהוצגו לבית המשפט לעניינים מינהליים, לרבות תיק החקירה התלוי ועומד כיום נגד המערער ואחרים, וקיבלנו הבהרות מנציגי המשיבים. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בה טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור, בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; הכל בנתון להערותינו שלהלן.

6.

כידוע, במדינת ישראל אין זכות מוקנית להחזיק כלי ירייה, והמדיניות העקרונית של המשיבים בנושא זה הינה מדיניות מצמצמת (עע"ם 3792/14 רופל נ' המשרד לבטחון פנים /האגף לרישוי כלי יריה/ מרחב חיפה , פסקה י ( 23.3.2015)). בהליך קבלת החלטתה, הרשות רשאית לבחון מגוון רחב של ראיות מינהליות, על פי מבחן הראייה המינהלית, ובהן מידע מודיעיני חומר חקירה בתיקים פתוחים וסגורים וכל מידע רלבנטי נוסף (עע"ם 3326/18 פלוני נ'

מנהל רישוי כלי ירייה מחוז דרום – המשרד לביטחון פנים ,

פסקה 20 (26.2.2019)). על רקע תשתית נורמטיבית זו התקבלה ההחלטה המינהלית בעניינו של המערער, כפי שמפורט בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

7.

כפי שכבר הוזכר, במקרה זה נזקפו לחובתו של המערער – בין היתר – גם ראיות מינהליות מתיק גניבת הרכב, שנסגר מחוסר אשמה. הגם שלאחר עיון בחומר ניתן להבין מדוע סברו המשיבים כי גם בתיק זה קיימות ראיות מינהליות לתמיכה במסקנתם, הרי בשים לב למהותה של עילת סגירה זו (וראו את הנחיית פרקליט המדינה 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'העדר אשמה'" (12.5.2019)), לא ראינו לזקוף ראיות אלה לחובת המערער. זאת מתוך הנחה מיטיבה עם המערער בנסיבות העניין ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה באופן כללי. בצד האמור, סבורים אנו כי די בראיות המינהליות מתיקי החקירה האחרים, כדי לבסס כנדרש את התשתית הראייתית שבבסיס החלטת הממונה, ולפיכך אין באמור כדי לשנות את ההחלטה בעניינו של המערער.

8.

עוד מבקשים אנו להוסיף, כי – כפי שהערנו בדיון בערעור – השגותיו של המערער בהתייחס לחוקיות תפיסת הנשק והשגות נוספות על פעולתה של המשטרה, אין מקומן בעתירה מינהלית המכוונת לפעולתו של פקיד הרישוי (ואף אינן נתונות לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים), וממילא אין להן מקום בערעור על פסק דינו של האחרון.

סיכומם של דברים – הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.