עע"מ 6472/17 טבריה ש.ח. בניין פיתוח וצנרת בעמ נ. המשרד לביטחון פנים- הרש

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבות להימנע מביצוע כל פעולה שמשמעה מימוש החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 מיום 30.4.2017 בדבר זכייתה של המשיבה 2 במכרז להקמת אולם ספורט ומחסנים בקריית הכבאות בראשון לציון (להלן: המכרז ).

הרקע לבקשה

2.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסק הדין מיום 10.8.2017 שהוא נושא הערעור, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 30608-05-17, כבוד השופט א' ש' שילה ), ועל כן יוצגו להלן בתמצית בלבד. ביום 12.3.2017 פרסמה המשיבה 1, הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: רשות הכבאות ), מכרז שעסק בביצוע עבודות בנייה במטה רשות הכבאות. חלקו הראשון של המכרז נגע להקמת אולם ספורט ומחסנים; וחלקו השני עסק בהריסת מבנה קיים, הקמת מגרש ספורט וביצוע עבודות תשתית ופיתוח. למציעים במכרז נתנה האפשרות להגיש

הצעות לשני חלקי המכרז גם יחד, ולחלופין להגיש הצעה רק לאחד מחלקי המכרז.

המערערת והמשיבה 2, היא החברה הזוכה במכרז (להלן: חברת

לרר ), בחרו להגיש הצעות רק לחלקו הראשון של המכרז.

ביום 6.4.2017, כשבועיים וחצי לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, פרסמה רשות הכבאות הבהרה למשתתפים במכרז, שלפיה נדרשו המציעים לנקוב בתוספת מחיר לפריט מסוים בהצעה – וזאת בגין החלפתו בפריט חדש (להלן: מסמך ההבהרה ). עוד הובהר במסגרת מסמך ההבהרה, כי את תוספת המחיר המבוקשת יש לרשום בעמודה מתאימה על גבי נספח א' שצורף למסמך. המערערת הגישה אמנם את המסמכים הנדרשים כשהם חתומים על ידה, אך במקום המיועד לתוספת המחיר בגין הפריט החדש היא לא ציינה דבר, והותירה את העמודה ריקה. בשל פגם זה, החליטה ועדת המכרזים של רשות הכבאות (להלן: ועדת המכרזים ) לפסול את הצעתה של המערערת. בסופו של יום, הזוכה במכרז כאמור הייתה חברת לרר, וזו התקשרה בחוזים הרלוונטיים והחלה את העבודות נושא המכרז. לגישתה של המערערת לא היה מקום לפסול את הצעתה; שכן, אף אם נפל פגם במסמכים שהגישה היה על רשות הכבאות לתת לה הזדמנות לתקנו, ולחלופין לקבוע כי המערערת לא ביקשה כל תוספת מחיר בגין הפריט החדש. מנגד, רשות הכבאות סבורה כי הצעתה של המערערת חסרה – לא ניתן ללמוד ממנה מהו המחיר המוצע בגין ביצוע העבודות, ולא ניתן להשלים חסר זה מבלי לפגוע בעקרון השוויון בין מציעים.

3.

המערערת עתרה נגד החלטת ועדת המכרזים בעניינה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך עתירתה נדחתה. בפסק דינו מיום 10.8.2017 אימץ בית המשפט את עמדת רשות הכבאות, שלפיה הפגם שנפל בהצעת המערערת הוא פגם מהותי שלא ניתן לתקנו בדיעבד. על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים הגישה המערערת ביום 16.8.2017 ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שבה עסקינן.

עתירתה של המערערת לסעד זמני בבית משפט לעניינים מנהליים

4.

בקשתה של המערערת לסעד זמני במתכונת דומה לזה המתבקש בבקשה שלפניי נדונה מספר פעמים, הן לפני הערכאה הדיונית והן לפני בית משפט זה. עם עתירתה לבית משפט לעניינים מנהליים, ביום 15.5.2017 עתרה המערערת אף למתן צו ביניים המורה לרשות הכבאות להימנע מביצוע כל פעולה למימוש החלטת ועדת המכרזים. ביום 21.5.2017 דחה בית המשפט (כבוד השופט א' שוורץ ) את הבקשה, תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה. כך, משעה שחברת לרר כבר החלה בביצוע עבודות הבניה, ועיכוב העבודות יסב אי נוחות רבה לעובדי רשות הכבאות המתנהלים בתוך "אתר בנייה".

על ההחלטה האמורה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה; וזו נדחתה בהחלטת השופט ע' פוגלמן מיום 12.6.2017 (בר"ם 4231/17) (להלן: ההחלטה בבר"ם ). במוקד ההחלטה עמדו שיקולי מאזן הנוחות, תוך חזרה על נימוקיו של בית המשפט לעניינים מנהליים. נקבע כי בנסיבות שבהן החלו העבודות בשטח, הפסקתן צפויה לגרום אי נוחות רבה לעובדי רשות הכבאות; ולעומת זאת, דחיית הבקשה לא צפויה להסב נזק בלתי הפיך למערערת, שכן אם בסופו של יום תזכה בעתירתה יהיה באפשרותה להגיש תביעה לפיצויים.

ביום 27.6.2017 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני, שנדחתה גם היא ביום 5.7.2017 (כבוד השופט א' ש' שילה ) – וזאת משלא חל כל שינוי במצב הדברים מאז שניתנו שתי ההחלטות הקודמות בנדון (על ידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור).

כאמור, בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה נוספת למתן סעד זמני, היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

5.

בבקשתה טוענת המערערת כי סיכויי הערעור טובים. לטענתה, שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקובעו כי הפגם שנפל בהצעתה הוא פגם שאינו ניתן לתיקון. בהתייחס למאזן הנוחות, נטען שענייננו במכרז לביצוע עבודות בנייה, שבמהותן הן "חד פעמיות", ולכן אי מתן הסעד המבוקש עלול לייתר את הערעור. עוד נטען כי חשיבות קידום פרויקט הבנייה, וכמוה גם אי הנוחות שתיגרם לעובדי רשות הכבאות כתוצאה מהפסקת העבודות, אינן יכולות להצדיק את דחיית הבקשה. נוסף על אלה, נטען כי חברת לרר החלה את העבודות עוד קודם לתאריך שנקבע לכך בצו התחלת העבודה – וזאת על מנת להעמיד את בית המשפט בפני מצב דברים שלא יאפשר את מתן הסעד הזמני המבוקש. לבסוף נטען כי גם שיקולים של שמירה על האינטרס הציבורי וכספי ציבור תומכים בקבלת הבקשה, שכן אם תידחה הבקשה למתן סעד זמני והערעור יתקבל, עלולה רשות הכבאות לעמוד בפני חיוב כספי כפול – הן כלפי המערערת והן כלפי חברת לרר. יתרה מכך, נטען כי ככל שייקבע בערעור שפעולות הרשות בהתקשרותה עם חברת לרר נגועות באי חוקיות, ואף על פי כן עבודות הבנייה בוצעו על ידי האחרונה, יהא בכך משום פגיעה קשה באמון הציבור בחוקיות המעשה המנהלי.

מנגד, הן רשות הכבאות והן חברת לרר טוענות כי אין לקבל את הבקשה. לטענת רשות הכבאות סיכויי הערעור נמוכים, ושיקולי מאזן הנוחות הוכרעו זה מכבר בהחלטה בבר"ם והמערערת לא הציגה כל עילה לסטייה משנקבע שם. בנוסף נטען כי אף אם יתקבל הערעור, בכל מקרה לא תעמוד המערערת בפני שוקת שבורה – שכן עדיין תעמוד לה האפשרות להגיש תובענה לקבלת סעד כספי. חברת לרר מצטרפת לטענות רשות הכבאות, ומדגישה כי עבודות המכרז מבוצעות כבר מספר חודשים, והן עבודות דחופות וחיוניות לעבודתה השוטפת של הרשות – כך שקבלת בקשת המערערת למתן סעד זמני תגרום לנזקים כבדים, הן לרשות הכבאות והן לחברת לרר.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, מתן סעד זמני בערעור לפי הוראת סעיף 43(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש. בין השיקולים קיים יחס של "מקבילית כוחות", ועם זאת ככלל השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ראו למשל, עע"מ 2419/17 מנוליד- חירות מערכות בע"מ נ' ועדת המכרזים עיריית הרצליה (21.3.2017); עע"מ 870/17 מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ (29.03.2017)). על פי ההלכה הנוהגת, הנטל בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור כבד מן הנטל בערכאה הדיונית – שכן "למערער היה כבר את יומו בבית המשפט ועצם מתן פסק הדין כנגדו, לאחר שטענותיו נבחנו בבית המשפט, משנה את נקודת האיזון בין בעלי הדין" (ראו: עע"מ 68/10 אדרי נ' שר הבינוי והשיכון (31.1.2017), בפסקה 8).

7.

בענייננו, השיקולים האמורים מובילים למסקנה כי אין לשעות לבקשת המערערת לסעד זמני. אמנם המכרז עוסק בעבודות בנייה, ומשכך דחיית הבקשה עלולה להוביל לכך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, במובן זה שהמערערת מצידה לא תוכל עוד לבצע את עבודות הבנייה גם אם יתקבל ערעורה; אך בזאת אין די כדי להצדיק מתן סעד זמני כמבוקש. עבודות הבנייה מתבצעות כאמור זה מספר חודשים, חברת לרר השלימה את שלב הקמת היסודות, וצפי סיום העבודה בכללותה הוא בחודש יוני 2018. במצב הנוכחי, עובדי רשות הכבאות נמצאים למעשה במעין "אתר בניה" – והפסקת העבודות במשך תקופת הערעור תסב להם אי נוחות רבה. לעומת זאת, אף אם יתקבל ערעורה של המערערת, היא אינה צפויה לנזק בלי הפיך – שכן במצב דברים זה תעמוד בפניה האפשרות להגיש תביעה לפיצויים מאת מי מהמשיבות (ראו למשל: בר"ם 2205/14 סנא נ' ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל (2.4.2014), בפסקה 15).

נוסף על האמור, על אף שבקשה זהה כמעט למתן סעד זמני נדונה כבר בפני בית משפט זה במסגרת ההחלטה בבר"ם, המערערת לא הציגה כל טיעון חדש או שינוי נסיבות המצדיק סטייה מהחלטה זו. למעשה, התמורות שחלו בענייננו נוטות כולן דווקא לדחיית הבקשה. מבחינת מאזן הנוחות, משעברו מספר חודשים מאז ההחלטה בבר"ם, מטבע הדברים העבודות נמצאות בשלב מתקדם יותר מהמצב שבו היו בעת שניתנה ההחלטה. כמו כן, מבחינת סיכויי הערעור, אף מבלי להידרש לאלה לגופם, מובן כי לאחר מתן פסק דין מנומק הדוחה את טענותיה של המערערת, הכף נוטה עוד יותר אל עבר המשיבות. לכך מצטרף העיקרון שלפיו יש ליתן לזוכה לקצור את פירות זכייתו.

8.

טרם סיום, ולנוכח כל האמור לעיל, יוער כי טוב הייתה עושה המערערת אם הייתה נמנעת מהגשת בקשה זו. בקשה דומה לסעד זמני נדונה כאמור על ידי שלושה מותבים שונים – ובכולן נדחתה. חרף האמור, הגישה המערערת את הבקשה המונחת לפניי המשתרעת על פני לא פחות מ-27 עמודים, בלא שחל כל שינוי בנסיבות המצדיק סטייה מההחלטה בבר"ם. והדברים מדברים בעד עצמם.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבות בסך 6,000 ש"ח לכל אחת.