עע"מ 6607/11 סובצקאיה לידיה נ. משרד הפנים

1.

מונחת לפני בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) מן הארץ, עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן בעת"מ 12917-06-11).

2.

המבקשת, היא אזרחית מולדובה, התחתנה שם עם מבקש 2 (להלן: המבקש ). לאחר נישואיהם הגישה המבקשת בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. בסופו של הליך החליט משרד הפנים, הוא המשיב, לדחות את הבקשה בנימוק שקשר הנישואין אינו כן ואמיתי. עתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע נדחתה. לאחר בחינת הראיות נקבע שמסקנת המשיבים לפיה המבקשים אינם מקיימים אורח חיים משותף כנהוג בין בני זוג, סבירה היא. כן נדחו טענות המבקשים כלפי השימוע שנערך להם ונקבע שהם לא השכילו להציג בשימוע ראיות או טענות ממשיות שיש בהן להחליש את מסקנת המשיבים. מכאן הוגש ערעור יחד עם הבקשה שלפניי למתן צו ביניים.

1.

לטענת המבקשת החלטת המשיב שלא להעניק לה אזרחות הינה בלתי סבירה. לשיטתה לא ניתן לשלול זכאות רק בשל העובדה כי מקום עבודתה מרוחק ממקום מגוריה ובשל כך שהיא אינה מתגוררת בביתו של המבקש. לשיטתה, אין בכך כדי לשלול את כנות קשר הנישואין שביניהם. שכן בפועל המבקשת, בשל שיקולים כלכליים, נאלצה ללון אצל חברה באזור המרכז שם היא עובדת והיא מגיעה לביתם

בסוף שבוע. גם בתקופה זו היא ניהלה, על פי טענתה, קשר יומיומי טלפוני עם המבקש. המבקשת הדגישה שהיא בנתה את חייה בישראל במשך שמונה שנים במהלכם צברה את מיטב זיכרונותיה ומיטב חבריה. זהו מרכז עולמה הרוחני והחברתי. דלות חומר הראיות עליו הסתמכו המשיבים איננו מבסס את קביעתם בנוגע לכנות הקשר. באשר למאזן הנוחות נטען כי המבקשת תפסיד את מקום עבודה אם תגורש ומנגד לא ייגרם נזק אם תישאר בארץ לנוכח העובדה שהמבקשת הפקידה עירבון להבטחת התייצבותה.

מנגד טוענים המשיבים כי סיכוי הערעור אינם תומכים בבקשה בשים לב

לקביעות בית המשפט המחוזי אשר נותנים מענה לטענות המבקשים. באשר למאזן הנוחות נטען כי גם אם יתקבל הערעור תוכל המבקשת לחזור לישראל ללא כל קושי.

2.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מנומק וקביעותיו מבוססות בחומר הראיות שהוגש. הגם שהמבקשים מדגישים את ההיבט המשפטי שבערעורם, בפועל הערעור נסוב סביב קביעות עובדתיות שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. בית המשפט לעניינים מנהלים הדגיש כי בפועל לא השתנה דבר בחייה של המבקשת בין התקופה ששהתה בארץ שלא כדין בטרם נישאה למבקש לבין התקופה שלאחר הנישואין. צוין כי אין לבני הזוג חשבון משותף. למבקשת אין מעמד בדירת המבקש ובתקופה הרלוונטית לא הייתה לה זיקה ממשית למקום מגוריו. נקבע כי הרושם הוא שבני הזוג אינם מעורים אחד בחיי האחר. המבקשים מנסים להדגיש עובדות אחרות התומכות בשיטתם, אך בל נשכח כי עסקינן בעתירה מנהלית בה בית משפט קמא בחן את סבירות ההחלטה על בסיס החומר שעמד לפני הוועדה. יתרה מכך, התגלו סתירות בין גרסאות המבקשים. בראייה כוללת במסגרת בקשה זו סבורני, לכאורה, כי סיכויי הערעור תומכים בדחיית הבקשה. באשר למאזן הנוחות, באם ידחה הערעור תוכל המבקשת לחזור לישראל. אין המדובר אפוא בנזק בלתי הפיך. אינני מתעלם מהנזק שייגרם למבקשת בשל דחיית הבקשה. אולם בשקלול השיקולים שיש לשקול בבקשה כגון דא תוך מתן משקל רב לכך שסכויי הערעור, על פניהם, אינם נוטים לטובת המבקשת, סבורני כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

5.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.