עע"מ 6658/08 אלהאם בכרי נ. משרד הפנים

1.

המבקשת, בת 60, לשעבר תושבת ירדן, נישאה לתושב מזרח ירושלים, והחלה בהליך איחוד משפחות בשנת 1998. בעלה נפטר בשנת 2003, והליך איחוד המשפחות הופסק על-ידי המשיב. עתירה שהגישה המבקשת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים נדחה בתאריך 11.6.2008, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח (להלן: ההוצאות ). המבקשת הגישה בתאריך 28.7.2008 ערעור על ההחלטה, שבגדרו עתרה לצו ביניים – שאכן הוצא – האוסר על גירושה מישראל עד להכרעה בערעור, אך לא עתרה לעיכוב ביצועו של חיובה בתשלום ההוצאות.

2.

בתאריך 13.9.2009 – למעלה משנה לאחר הגשת העתירה – הגישה המבקשת בקשה ל"עיכוב ביצוע פסק הדין וגביית סכום ההוצאות", וזאת נוכח פעולות שביצע המשיב לאחרונה לגביית ההוצאות, לרבות הטלת עיקול על חשבונה של המבקשת. המבקשת טוענת כי היא דלת אמצעים וקשת יום, וגביית ההוצאות מקשה עליה עד מאד. כן טוענת המבקשת – מבלי לפרט – כי לפסק הדין שניתן לאחרונה ב-בג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים

(לא פורסם, 2.8.2009) יש "השלכות רבות" על הערעור. אחרונה טוענת המבקשת כי הסכום של 8,000 ש"ח אשר חויבה בהפקדתו בבית משפט זה כערבון בקשר עם הערעור (להלן: הערבון ) די בו להבטחת תשלום ההוצאות למשיב. המשיב מתנגד לבקשה, בסוברו כי חל כאן הכלל המחייב את ביצועו המיידי של חיוב כספי בפסק דין, ובמיוחד כך שעה שהמבקשת לא עתרה במשך שנה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות, ושעה שהמשיב החל כבר בפעולות לגביית ההוצאות.

3.

דין הבקשה – להידחות. טענות המבקשת ביחס לקשייה הכספיים, שספק רב אם היה די בהן להצדיק את עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות אף אילו הוכחו, נטענו באופן סתמי וללא אסמכתא. ההתמהמהות בת השנה בהגשת הבקשה וייזומה רק לאחר שהמשיב כבר החל בגביית ההוצאות, עומדת למבקשת לרועץ. טענתה בעניין הערבון אף היא אין בה ממש, שכן הערבון נועד להבטיח את הוצאות המשיב בהליך הערעור, אם תיפסקנה, ולא את תשלום ההוצאות שכבר נפסקו לטובתו בבית המשפט קמא.

4.

בנסיבות הענין – אין צו להוצאות בהליך זה.