עע"מ 681-24 עע"מ 681-24

1.ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 31.12.2023, בעת"מ 5523-12-23 (השופטת ת' בר-אשר) שבו נדחתה עתירת המערערים על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים.

2.לאחר שעיינו בערעור, על נספחיו, ושקלנו את נימוקיו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת המשיבות. זאת, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך שלפנינו מכוחה של תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

3.המערערים לא מיצו הליכים כדבעי, עובר להגשת העתירה. ביום 29.11.2023 פנו המערערים למשיבות. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 4.12.2023, בטרם היה סיפק בידי המשיבות ליתן מענה לפנייתם, אצו-רצו המערערים והגישו את עתירתם. בכך לא יצאו המערערים ידי חובת מיצוי הליכים. כפי שנפסק לא פעם, שלב מיצוי ההליכים אינו עניין טכני-פורמלי, כי אם מהותי. "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)). משכשלו המערערים מלמלא אחר חובתם למצות הליכים עובר להגשת העתירה, בדין ובצדק נדחתה עתירתם על הסף. בנסיבות אלו, ברי כי אין תקומה לערעורם, וכי אחת דינו – להידחות גם הוא.

4.נעיר עוד זאת, כי בית המשפט המחוזי לא הסתפק בדחיית העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, כי אם הוסיף ודחה את עתירת המערערים גם לגופה. מסופקנו אם היה מקום לעשות כן: "'טענות סף תחילה, טענות לגופו של עניין אחר כך'; מקום שבו נטענות טענות סף, מן הראוי להכריע בהן תחילה. ככל שיש בהן ממש, הרי שדי בכך כעקרון, בדרך כלל, כדי לדחות את העתירה" (עע"מ 1305/24 מזיד נ' ועדת המשנה לפיקוח על בניה ביו"ש, פסקה 5 (18.2.2024)).

5.אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

משלא התבקשה תשובה לערעור, ובהינתן המתכונת הדיונית שבה ניתן פסק דין זה, לא נעשה צו להוצאות.