פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
6817/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשות:
1.
קפוא זן שווק מוצרי מזון (1985) בע"מ
2. קפוא זן תעשיות מזון בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
עיריית פתח תקווה
2. ועדה מקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה
3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז
4. הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים
פתוחים
בקשה לסעד זמני בערעור
על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 3.9.2015 בעת"מ
23827-11-09
בשם המבקשות: עו"ד
צבי שוב; עו"ד יפעת בן אריה
החלטה
בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ) מיום 3.9.2015 בעת"מ 23827-11-09 בו נדחתה עתירת המערערת נגד החלטתן של המשיבות 1 ו- 2 (להלן: המשיבות ) שלא לחדש את רישיון העסק אותו היא מפעילה.
1.
המערערת מפעילה עסק לאכסון ושינוע של מוצרי מזון קפואים ומצוננים (להלן: העסק ) על קרקע המיועדת לצרכי חקלאות באזור העיר פתח תקווה (להלן: הקרקע ). בשנת 2009 החליטו המשיבות שלא לחדש את רישיון העסק של המערערת בטענה כי השימוש אותו היא עושה בקרקע אינו תואם את ייעודה החקלאי והורו לה להגיש בקשה לאישור שימוש חורג. המערערת הגישה לבית המשפט קמא עתירה נגד החלטה זו במסגרתה ניתן צו ביניים המורה למשיבות להימנע מלסגור את העסק עד להכרעה בעתירה.
2.
בפסק דינו עמד בית המשפט קמא על כך שהפסיקה הגדירה שימוש חקלאי בקרקע כשימוש הדרוש במישרין לעיבוד הקרקע ולהפקה של תוצרת חקלאית ממנה. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט קמא, אמנם נטען על ידי המערערת כי היא משתמשת בקרקע לשם גידול תוצרת חקלאית המאוכסנת בבתי הקירור שהקימה עליה, ואולם בתי קירור אלו משמשים בעיקר לשם אכסנה של מוצרי מזון אחרים המשונעים אליהם מכל רחבי הארץ. למוצרים אלו, כך נקבע, אין זיקה כלשהי לגידוליה הנטענים של המערערת ולפיכך לא ניתן לראות בשימוש אותו היא עושה בקרקע שימוש חקלאי. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להתערב בהחלטתן של המשיבות שלא לחדש את רישיון העסק של המערערת וכי עליה להגיש בקשה להתיר לה עשיית שימוש חורג בקרקע.
3.
המערערת הגישה ביום 13.10.2015 ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (שנקבע לדיון ליום 20.7.2016), ומספר חודשים לאחר מכן הגישה את הבקשה דנן בה היא עותרת להורות למשיבות להאריך את רישיון העסק שלה עד להכרעה בערעור. בבקשה טוענת המערערת כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אשר למאזן הנוחות טוענת המערערת כי על אף שהוגשה על ידה בקשה להתיר לה עשיית שימוש חורג בקרקע, נוכח העובדה שרישיון העסק האחרון שניתן לה בעקבות צו הביניים שהוצא בעתירה פג לא מכבר יש חשש ממשי כי אם תידחה הבקשה ייגרם לה נזק בלתי הפיך. בהתייחס לסיכויי הערעור טוענת המערערת כי נוכח העובדה שקיבלה במשך שנים רבות את כל האישורים הנדרשים להפעלת העסק, לרבות אישורים מטעם הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (המשיבה 4), ישנו סיכוי טוב שייקבע כי השימוש אותו היא עושה בקרקע מותר על פי התוכנית החלה עליה.
4.
דין הבקשה לסעד זמני להידחות.
כידוע, צו עשה המורה לרשות להעניק רישיון עסק זמני יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: בר"ם 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ' פרג אירועים בע"מ , בפסקה 35 (18.12.2008); עע"ם 6664/13 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' רשות הרישוי באמצעות עיריית פתח תקוה (4.12.2013) (להלן: עניין תנובה )). במקרה דנן המערערת אינה טוענת כי ישנה כוונה מיידית מצד המשיבות להביא לסגירתו של העסק המופעל על ידה. בהתאם להנחיית המשיבות אף הגישה המערערת בקשה להתיר לה את המשך הפעלתו, וכבר נפסק כי אי מתן רישיון זמני לעסק אין משמעותו בהכרח כי העסק ייסגר מיידית (ראו: עניין תנובה , וכן בר"ם 7509/13
עיריית נצרת עילית נ' מפעלי ברודני , בפסקאות 16-15 (14.11.2013)). בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי אם תידחה הבקשה יגרם למערערת נזק מיידי ובלתי הפיך (השוו: עניין תנובה ). יתר על כן, נוכח האופן שבו הגדירה הפסיקה שימוש חקלאי בקרקע נראה לי, בזהירות המתבקשת ובלא לטעת מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים (וראו לעניין זה: עע"ם 4487/12 סטולרו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון , בפסקאות 16-12 (9.10.2013)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באדר א
התשע"ו (12.2.2016).
ש
ו פ ט ת