עע"מ 6844/15 גלנט אלה נ. שר הפנים

1.

בפני בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.8.2015 (עת"ם 43472-10-14 ועת"ם 14233-05-15, השופט צ' דותן ). בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי עתירות שהגישו המבקשים נגד אישורה של התוכנית המפורטת נת/מק/41/548 (להלן: התוכנית ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של המחלוקת הוא בתוכנית, שעניינה הקמת שני בנייני מגורים בני 11 קומות בנתניה. המקרקעין שעליהם חלה התוכנית (להלן: המקרקעין ) מצויים בסמוך לחוף הים. בעלת הזכויות במקרקעין, פאלאס פיתוח בע"מ, היא המשיבה 5 בבקשה דנן (להלן: פאלאס ). על שטח המקרקעין עומד בניין, המשמש כמלון, ופאלאס מתכננת להורסו ולהקים במקומו שני בניינים מכוחה של התוכנית.

3.

המבקשים, בעלי הזכויות בדירת מגורים שנמצאת בבניין הסמוך למקרקעין, הגישו לבית המשפט המחוזי שתי עתירות שבהן נטען כי נפלו בתוכנית ובהליכי התכנון שקדמו לה פגמים שונים. הטענה העיקרית של המבקשים הייתה כי הקמתם של בנייני מגורים במקרקעין אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיה של תוכנית המיתאר המחוזית שחלה על המקרקעין (תמ"מ/8/21/3). תוכנית המיתאר המחוזית, כך נטען, אינה מייעדת את המקרקעין למגורים אלא לתיירות, פנאי ונופש. בנוסף לכך, המבקשים טענו כי הקמתם של שני הבניינים המתוכננים תחסום את הנוף הנשקף מדירתם ואת הרוח המערבית הנושבת מן הים, וכן תפגע משמעותית בערך של דירתם.

4.

ביום 23.8.2015 דחה בית המשפט המחוזי את העתירות בעיקרן. בית המשפט המחוזי קבע כי המצב התכנוני שחל על המקרקעין מאפשר הקמתם של בנייני מגורים מכוח התוכנית. כמו כן, הוא קבע כי בניינים קיימים שניצבים בין דירתם של המבקשים לבין הים כבר מסתירים במידה רבה את הנוף הנשקף ממנה. מכל מקום, כך נקבע, אין בטענות המבקשים בדבר חסימת הנוף והרוח בנסיבות העניין כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת התכנוני של מוסדות התכנון. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לפי שעה התוכנית לא תיכנס לתוקף מאחר שהיא טעונה אישור חוזר של הוועדה לשמירת הסביבה החופית (להלן:

הולחו"ף ) בשל העובדה שהתוכנית חלה בתחום הסביבה החופית כהגדרתו של מונח זה בדין. למען הסר ספק, יצוין כי במסגרת הליכי התכנון זכתה התוכנית לאישורה של הולחו"ף, אך מאחר שנערכו בה שינויים לאחר מכן קבע בית המשפט המחוזי כי נדרש דיון נוסף בפני ועדה זו.

5.

ביום 16.9.2015 אישרה הולחו"ף את התוכנית, ביום 24.9.2015 הוצב שלט במקרקעין בדבר פרסום התוכנית, וביום 15.10.2015 פורסמה התוכנית למתן תוקף ברשומות.

6.

עוד קודם לפרסום, ביום 13.10.2015 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהמשך ביום 18.10.2015 הם הגישו ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה שנסב על החלטתה השנייה של הולחו"ף לאשר את התוכנית (לפי סעיף 8 לתוספת השנייה לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965).

הבקשה לסעד זמני, התגובות לה והתפתחויות נוספות

7.

כפי שצוין בפתח הדברים, הבקשה דנן היא בקשה לסעד זמני עד להכרעתו של בית משפט זה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים מתמקדים בסעד שעניינו הקפאת הוצאתם של היתרי בנייה במקרקעין מושא התוכנית. לטענתם, סעד זה נדרש לשם שימור המצב הקיים ועל מנת למנוע מצב שבו יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבלו טענותיהם בערעור. המבקשים טוענים עוד כי יש להם טענות טובות בערעור אשר נוגעות לפרשנותו של בית המשפט המחוזי את המצב התכנוני שחל על המקרקעין וליישום הדין על-ידו. בנוסף לכך, המבקשים טוענים כי נפלו פגמים בהליכים שביצעו רשויות התכנון לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעניין זה, המבקשים טוענים כי התוכנית פורסמה למתן תוקף שעה שטרם תם המועד להגשת ערר על החלטתה של הולחו"ף. לשיטתם של המבקשים, הדבר נעשה תוך חריגה מתקנה 18(א) לתקנות התכנון והבנייה (ערר בפני המועצה הארצית), התשל"ב-1972, אשר קובעת כי: "מוסד תכנון לא יפרסם הודעה בדבר אישור תכנית מפורטת או תכנית מיתאר מקומית לפני תום המועד להגשת ערר למועצה, ואם הוגש ערר – לפני מתן החלטת המועצה בערר".

8.

בהחלטתי מיום 25.10.2015 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה. ביום 29.10.2015 הגישו המשיבים את תגובתם. המשיבים 3-1 הסכימו לכך שעד לתום הדיון בערר שהגישו המבקשים למועצה הארצית לא יוצאו היתרי בנייה מכוחה של התוכנית. עם זאת, הם הדגישו את התנגדותם למתן סעד זמני לכל תקופת הערעור. המשיבה 4, הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (להלן: הוועדה המקומית ), התנגדה למתן סעד זמני למבקשים, וטענה כי התנהלותם נגועה בשיהוי. כמו כן, הוועדה המקומית הוסיפה וטענה כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי לא צפויה להיגרם פגיעה ממשית במבקשים עקב הקמתם של שני הבניינים לפי הוראות התוכנית, ועל כן ניתן לקבוע כבר כעת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם. עמדה דומה הביעה גם פאלאס, שהדגישה כי נגרמים לה נזקים כבדים בגין עיכוב הבנייה במקרקעין. בהמשך לכך, פאלאס טענה כי ככל שיינתן סעד זמני למבקשים, יש להתנות זאת בהפקדת ערובה מספקת להבטחת נזקיה.

9.

ביום 29.10.2015 הוריתי על מתן סעד ארעי האוסר על הוצאתם של היתרי בנייה מכוח התוכנית עד להחלטה אחרת. כמו כן, הוריתי למבקשים להגיש תגובה מטעמם ולעדכן ביחס להתקדמות ההליך בערר שהגישו למועצה הארצית.

10.

ביום 5.11.2015 הגישו המבקשים את תגובתם. המבקשים טענו כי הם עותרים לכך שהסעד הארעי שניתן בהחלטתי יוארך כך שיחול עד לתום הליכי הערעור בפני בית משפט זה. באשר לערר, המבקשים עדכנו כי טרם נקבע מועד לדיון בו.

11.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים אני סבורה שיש מקום להעניק סעד זמני למבקשים למצער עד להחלטה של המועצה הארצית בערר. התרשמתי שקיימת הצדקה שלא לשנות את המצב בשטח בשלב זה, בהתחשב בכך שהערר שהגישו המבקשים למועצה הארצית עודנו תלוי ועומד. מעבר לכך, לא התרשמתי כי מתן סעד כאמור יגרום למי מהמשיבים נזק בלתי הפיך, גם בשים לב לטענותיה של פאלאס.

12.

אם כן, לנוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.

הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 29.10.2015 יישאר בתוקף עד לאחר 15 ימים מן המועד שבו תינתן החלטה בערר בפני המועצה הארצית (ערר שמספרו הוא 15/מ/3, כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו לפני).

ב.

המשיבים 3-1 יגישו הודעת עדכון כעבור שבעה ימים ממועד מתן ההחלטה בערר. המבקשים והמשיבים 5-4 רשאים גם הם להגיש התייחסות מטעמם במועד זה. בהתאם לכך, אחליט באשר לעדכונה של החלטה זו, על-פי הצורך.

ג.

המבקשים יפקידו ערבות בנקאית בסכום של 25,000 שקל להבטחת נזקיה של פאלאס. הערבות הבנקאית תופקד בתוך 14 ימים. בקביעתו של סכום הערבות הבאתי בחשבון את אופייה הזמני שבזמני של החלטה זו.

13.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני בערעור מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה 12 לעיל. בנסיבות העניין יישאו המדינה (המשיבים 3-1), הוועדה המקומית ופאלאס בהוצאות המבקשים בסך של 1,500 שקל כל אחד.