עע"מ 6900/10 XUE XUEQIN נ. שר הפנים

זוהי בקשה למתן צו מניעה המורה למשיבים שלא להרחיק את המבקש מישראל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק-דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) מיום 16.9.2010, הדוחה עתירה מינהלית של המבקש נגד החלטתו של שר הפנים שלא ליתן לו אורכה לשהות בישראל.

1.

המבקש הוא אזרח סין שנכנס לישראל בשנת 2004 מתוקף רישיון שהייה ועבודה (ב/1) לענף התעשייה והשירותים. האשרה הוארכה עד ליום 10.5.2009 ולאחר מכן הוארכה לתקופה נוספת על מנת לאפשר למבקש למסור עדות מוקדמת בתביעה כספית שהגיש נגד חברה ישראלית. משתמה האורכה נעצר המבקש ביום 28.6.2010 וסמוך לאחר מכן הוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת. במסגרת הליך שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז הוסכם על-ידי בעלי הדין כי המבקש לא יורחק מישראל ויישאר במשמורת לתקופה של שישים ימים. כמו כן, ועל רקע בקשה שהגיש המבקש לשר הפנים כי יידרש לעניינו בהתאם להוראת סעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), הוסכם בין הצדדים כי אם לא תינתן החלטתו של שר הפנים במהלך תקופת שישים הימים, ישוחרר המבקש ממשמורת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית.

2.

ביום 25.8.2010 נמסר לב"כ המבקש מכתבו של מנכ"ל רשות האוכלוסין במשרד הפנים, בו צוין כי שר הפנים נדרש לעניינו של המבקש וקבע כי אין מקום ליתן לו אורכה נוספת לשהות בישראל. משכך הגיש המבקש לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים עתירה מינהלית התוקפת את החלטתו של שר הפנים. טענתו של המבקש היתה כי על-פי הוראת סעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל, היה על שר הפנים ליתן את ההחלטה בעצמו ואילו במקרה דנן ניתנה ההחלטה על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין. במהלך הדיון בעתירה, ונוכח הבהרה שמסרו המשיבים לפיה שר הפנים הוא שבחן את הבקשה וקיבל בה החלטה סופית, צמצם ב"כ המבקש את טענותיו וטען כי ההחלטה אינה תקפה משום ששר הפנים לא חתם עליה בעצמו.

3.

בפסק-דינו מיום 16.9.2010 דחה בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) את העתירה, בקובעו כי אין כל יסוד לפקפק בטענת המשיבים לפיה נתקבלה ההחלטה בעניינו של המבקש על-ידי שר הפנים עצמו. בנוסף הדגיש בית המשפט כי אין כל הוראה המחייבת את שר הפנים לחתום על החלטה הניתנת על-ידו מכוח סעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל. לבסוף דחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע צו ההרחקה לצורך הגשת ערעור.

מכאן הבקשה דנן למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להרחיק את המבקש מישראל עד להכרעה בערעור.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה.

4.

דין הבקשה להידחות. כפי העולה מהודעת הערעור, אין המבקש משיג על תוכן ההחלטה בעניינו ואין הוא חולק על כך ששר הפנים הוא שקיבל את ההחלטה. טענתו היחידה היא כי היה על שר הפנים לחתום בעצמו על ההחלטה נשוא ההליך דנן. סיכויי הערעור בהקשר זה אינם מצדיקים בעיני את הסעד הזמני המבוקש והוא הדין באשר למאזן הנוחות. המבקש טוען כי נשקפת לו סכנה בסין משום שקרוביה של אשתו, הקשורים לדבריו לעולם התחתון בסין, מבקשים לנקום בו על כך שניהל רומן עם אישה בישראל. טענה זו אינה מצדיקה את הסעד הזמני המבוקש ויש להניח כי אם יפנה המבקש בעניין זה אל רשויות החוק במדינתו יושיטו לו אלה את הסיוע הדרוש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.