עע"מ 6937/11 הועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון נ. רחל שטרית

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ), שקיבל את עתירת המשיבים והורה למבקשת ליתן היתר לפיצול שתי חלקות שבבעלות המשיבים 5-1.

1.

המשיבים 5-1 (להלן: המשיבים ) הם בעלים של שתי חלקות בישוב רמות השבים. המשיבים ביקשו לפצל את החלקות האמורות לשתי חלקות משנה במטרה לבנות עליהן יחידות דיור. ביום 5.9.2006 הגישו המשיבים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון (להלן: הוועדה המקומית ) בקשה לפיצול החלקות לפי תשריט חלוקה. ועדת משנה של הוועדה המקומית דחתה את בקשתם על הסף בנימוק שהוועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר חלוקה על פי תשריט בשל כך שהתוכנית התקפה כוללת הוראות בדבר חלוקת קרקע. על החלטה זו הגישו המשיבים עררים לוועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר ). ועדת הערר קבעה כי לוועדה המקומית נתונה סמכות לאשר את החלוקה המבוקשת, אולם דחתה את הבקשה לגופה מהטעם שהתוכנית שבתוקף מיושנת ועומדת בסתירה לתוכניות מאוחרות יותר. לכן, קבעה ועדת הערר, יש לערוך תכנון עדכני ומושכל בהתחשב בצרכי הישוב, ועד שתוכן תוכנית עדכנית נתון לוועדה המקומית שיקול דעת שלא לאשר את הבקשה.

2.

המשיבים עתרו נגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופטת מ'

אגמון-גונן ) קיבל את עתירתם, ביטל את החלטת ועדת הערר והורה לוועדה המקומית לאשר את פיצול החלקות. בית המשפט קבע כי סירוב הוועדות לבקשות החלוקה על סמך התוכנית הקיימת, כשמנגד לא מקודמת תוכנית חלופית בעתיד הקרוב, חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות. לטעמו של בית המשפט, פגיעה זו בזכות הקניין של המשיבים אינה סבירה ועל כן יש מקום להתערב בהחלטת מוסדות התכנון ולהורות על פיצול החלקות. הוועדה המקומית ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, ובית המשפט קמא קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע כי המשיבים רשאים לנקוט בכל הפעולות המקדימות לחלוקה על-פי פסק הדין, אולם החלוקה לא תירשם בפנקסי המקרקעין עד מתן פסק דין בערעור.

3.

בערעור שהגישה לבית משפט זה, טוענת המבקשת נגד התערבותו של בית המשפט קמא בהחלטות גופי התכנון. עוד משיגה המבקשת על התעלמות בית המשפט מהחלטת ועדת הערר והעדר הנמקה מדוע יש לסטות ממנה. לבסוף נטען כי בית המשפט קמא הכריע את העתירה על יסוד עילה שלא נטענה לפניו – הימשכות הליכי התכנון, כאשר לא ניתנה למבקשת זכות לטעון בעניינה.

4.

בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי מדובר בסיכויים טובים, משום שההכרעה בבית המשפט קמא התבססה על עילה שלא נטענה; ומשום שלפי הטענה חרג בית המשפט מהלכה מושרשת שלפיה לא יחליף את שיקול דעתם של מוסדות התכנון בשיקול דעתו, תוך התעלמות מהחלטת ועדת הערר. באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אישור התשריט יאלץ את הוועדה המקומית ליתן היתרי בניה למשיבים. מצב זה, שבו אין מניעה מביצוע עבודות בניה, עלול לפגוע ביכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. בנוסף, מתריעה המבקשת מהשלכות רוחב של פסק הדין על התכנון העתידי.

5.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. לשיטתם, אין בסיס לחשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, משום ששיקול הדעת לעניין מתן היתרי בניה מסור למבקשת וזו יכולה לסרב להוצאתם מן הטעם שהערעור דנן עודנו תלוי ועומד. המשיבים מציינים גם את פרק הזמן הארוך שיידרש להשלמת ההליכים המקדימים לחלוקה, וטוענים כי מאזן הנוחות מחייב לאפשר להם להתקדם בהליך הפיצול. כמו-כן, מצביעים המשיבים על סיכויו הנמוכים – לשיטתם – של

הערעור. ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז המרכז (המשיבה 6) תומכת בבקשה למתן עיכוב ביצוע מהטעמים המועלים בה.

דיון והכרעה

6.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך (ראו: תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; עע"ם 4992/10 אשר גרין מבנים בע"מ נ' רשות העתיקות (לא פורסם, 22.7.2010)). השיקולים במתן עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור ידועים ומוכרים ועיקרם סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנוחות, ובכלל זה היכולת להשיב את המצב לקדמותו (עע"ם 6138/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס (לא פורסם, 22.9.2010); עע"ם 3003/10 מר טלקום נ' עיריית רמת השרון (לא פורסם, 24.5.2010)).

7.

באשר לסיכויי הערעור, אציין כי המערערת מעלה שאלות הראויות לדיון, הגם שאיני נוטע מסמרות באשר לסיכוייו. אשר למאזן הנוחות – הפערים בין עמדות הצדדים מצומצמים למדי. המבקשת חוששת ממתן היתרי בנייה ותחילת בנייה, באופן שלא יאפשר מתן סעד אפקטיבי בערעור, גם אם תזכה בו. המשיבים מצידם מבקשים לאשר להם לבצע פעולות מקדימות, אך גם הם מניחים כי לא יינתן להם היתר בנייה קודם להכרעה בערעור (ס' 18 לתגובתם). גם להשקפתי, יש להבטיח את האפשרות למתן סעד אפקטיבי בערעור, ובד בבד אין למנוע מהמשיבים ביצוען של פעולות הכנה נדרשות, שאינן יוצרות מעשה עשוי. לפיכך אני מורה בזה, למען הסר ספק, כי היתרי הבנייה המבוקשים לא יינתנו עד להכרעה בערעור. קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה החלוקה לא תירשם בפנקסי המקרקעין עד מתן פסק דין בערעור תעמוד בעינה. בצד האמור, המשיבים יוכלו לנקוט בפעולות המקדימות הנדרשות הן לצורך הרישום, הן לצורך בקשה להיתרי בנייה.

אין צו להוצאות בבקשה זו.