עע"מ 7018/17 חליל אברהים חלאילה נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 25.7.2017 (עת"ם 35703-03-17, השופט ר' סוקול ).

2.

המבקשים הם יורשיו של בעל חלקה שייעודה היה חקלאי (להלן: החלקה המקורית ) באזור התעשייה תרדיון (להלן: אזור התעשייה ), בתחומי המועצה האזורית משגב, היא המשיבה 2 (להלן: המועצה ). החלקה המקורית היא אחת מתוך שלוש חלקות פרטיות בייעוד חקלאי אשר קטעו רצף של שני מגרשים, הנמצאים בניהולה של רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 3 (להלן: רמ"י ), ונועדו לשמש עתודה לפיתוחו של האזור. לאחר שבעבר ניסיונות לפיתוח המגרשים במתכונתם המקורית לא צלחו, ככל הנראה גם על רקע צורתם הבלתי רגולרית, בשנת 2012 יזמה המועצה את תכנית המתאר ג/20321 (להלן: התכנית ) שנסבה בעיקרו של דבר על תכנון מחדש של אחד המתחמים באזור התעשייה, ובתחומיה נכללה גם החלקה המקורית של המבקשים. התכנית כללה איחוד וחלוקה של חלקות, לרבות החלקות הפרטיות שהיו בייעוד חקלאי, שלא בהסכמת הבעלים, וכתולדה מכך יצירת מגרשים חדשים בייעוד תעשייה. במסגרת תכנית האיחוד והחלוקה הוקצו למבקשים זכויות במגרש חדש שסומן כמגרש 3331, בשיתוף עם צד שלישי.

3.

ביום 22.6.2016 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז צפון, היא המשיבה 1 (להלן: הוועדה המחוזית או הוועדה ), לאשר את התכנית, על-אף התנגדויות שהוגשו, ובכללן התנגדות המבקשים.

4.

ביום 16.3.2017, תשעה חודשים לאחר אישור התכנית, הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט המחוזי לביטול החלטתה של הוועדה המחוזית. המבקשים טענו כי יש להקצות להם ולא לרמ"י את מגרש 3335 המצוי בתחומה של החלקה המקורית שלהם, ולחלופין להורות על הכנת תכנית איחוד וחלוקה חדשה. המבקשים הצביעו על פגמים נטענים בתהליך קבלת ההחלטות שקדם לאישור התכנית החדשה, וכן טענו כי התוצאה לפיה יוקצו להם זכויות במגרש 3331 פוגעת בהם מהטעמים הבאים: מגרש 3331 הוקצה להם בבעלות משותפת עם צד שלישי; מגרש 3331 מרוחק מהמיקום של החלקה המקורית שלהם; חלוקת החלקות פוגעת בשוויו היחסי של מגרש 3331.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, וממילא אין מקום להתערבות שיפוטית בה. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת העתירה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי טענות המבקשים נבחנו לעומקן על-ידי הגורמים המקצועיים ונדחו באופן מנומק ומפורט. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי סבר שאין מניעה לשיווק מגרש 3335, שהוא, כאמור, המגרש שהמבקשים טענו כי יש להקצות להם במקום מגרש 3331.

6.

ביום 10.9.2017 הגישו המבקשים ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה דנן.

7.

לטענת המבקשים יש מקום להורות לרמ"י להימנע משיווק מגרש 3335, עד למתן פסק הדין בערעור. המשיבים סבורים כי סיכויי הערעור שהגישו טובים וכי שיקולים של מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתם. בבקשה נטען כי מגרש 3335 נמצא בתחומי החלקה המקורית של המבקשים טרם אישור התכנית, ועל כן שיווקו ינשל אותם מזכויותיהם הקנייניות, לפני שמיצו את זכות הערעור שלהם. לטענת המבקשים תוצאה זו תהיה בלתי הפיכה. לעומת זאת, כך נטען, עיכוב השיווק עד להכרעה בערעור לא יגרום נזק למשיבות. בהקשר זה הדגישו המבקשים כי המשיבות הסכימו להימנע משיווק המגרש עד להכרעה בעתירה בבית המשפט המחוזי.

8.

המשיבות הגישו תגובות לבקשה בהתאם להחלטתי מיום 10.9.2017.

9.

בתגובת המועצה מיום 14.9.2017 נטען כי יש לדחות את הבקשה. לשיטת המועצה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב, כך שסיכויי הערעור אינם גבוהים. כמו כן, נטען כי הנזק הצפוי להיגרם למועצה ולצדדים שלישיים הקשורים בהוצאת התכנית לפועל עולה משמעותית על הנזק הנטען, לכאורה, למבקשים. הקפאת שיווקו של מגרש 3335, כך נטען, עלולה לגרום בפועל לעיכוב של ביצוע התשתיות באזור התעשייה, תוצאה שתפגע בצדדים נוספים, בתושבי המועצה ובציבור כולו. המועצה מדגישה כי משניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא פעלה ללא דיחוי לפרסום הליכי מכרז להתקשרות עם קבלן לביצוע עבודות תשתית במגרשים, ובהתאם לכך המכרז התקיים ונבחר זוכה. לטענתה, להקפאת שיווק המגרשים תהא השפעה גם על ההתקשרות עם הקבלן הזוכה. המועצה מוסיפה עוד כי הגשת הבקשה דנן בחלוף 47 ימים ממועד פסק הדין לוקה בשיהוי ניכר, ומזכירה גם את השיהוי בהגשת העתירה לבית המשפט המחוזי.

10.

הוועדה המחוזית ורמ"י טענו בתגובתן כי לאחר עיון בבקשה ובתגובת המועצה, הן מבקשות להותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

11.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

כידוע, על בקשה למתן סעד זמני חולש הכלל של "מקבילית הכוחות" המאזן בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות. למותר לציין כי כאשר עסקינן בהליך מינהלי, נדרש בית המשפט במסגרת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו למשל: עע"ם 4607/16 Alstom Transport SA נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ , פסקה 19 (26.6.2016); עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד

(11.5.2017)).

13.

אני סבורה שבנסיבות העניין יש לייחס את מלוא המשקל לשיהוי שבו הייתה נגועה העתירה. זאת, בשים לב להשלכות שהיו לשיהוי על האינטרס הציבורי (השוו: עע"ם 6635/15 האפוטרופוס הכללי נ' דנאי , פסקאות 8-7 (17.11.2015); עע"ם 9347/09

י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ , פסקאות 8-7 (13.12.2009)). לכך יש להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בעניינו של הערעור דנן, כי ברגיל אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתם של גופי תכנון (ראו למשל: עע"ם 2418/05

מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים , פסקה 9 (24.11.2005); ע"א 8626/06

פורמה נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשייה , פסקה 5 (3.4.2008); עע"ם 317/10 שפר נ' יניב , פסקה 17 (23.8.2012); בג"ץ 6942/15

בן משה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות , פסקה 24 (20.11.2016)).

14.

אכן, דחיית הבקשה עלולה להיות בלתי הפיכה מבחינת מיקומו ומאפייניו של המגרש שיוקצה למבקשים. עם זאת, לא יהיה בכך כדי לסתום את הגולל על התוצאות הכלכליות של ניהול ההליך, בשים לב להסדר הקבוע בסעיף 122(3) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

15.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.