פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
7057/14 - א'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשות (המערערות):
1. תלמה ולצ'ר
2. אירישה שמנטי סילבה
נ ג ד
המשיב:
מנהל האוכלוסין-משרד הפנים
בקשה מתאריך 22.10.2014 לעיכוב
ביצוע רכיב הוצאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן בתאריך
12.10.2014 (כב' השופט ד' מינץ), ב-עת"מ 33636-05-14 ובקשה למתן סעד זמני
בערעור; תשובת המשיב מתאריך 30.11.2014; תגובה לתשובה מטעם המבקשות בתאריך
16.12.2014
בשם המבקשות:
עו"ד טל פרושן
בשם המשיב:
עו"ד יונתן ברמן
החלטה
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות שהוטלו על המבקשות (בסכום של 7,500 ש"ח) בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ ), ב-עת"מ 33636-05-14 מתאריך 12.10.2014. בנוסף לכך, עותרות המבקשות למתן סעד זמני המורה למשיב להעניק למבקשת 2 אשרת שהייה זמנית לתקופת בחינתו המחודשת של עניינן של המבקשות בפני המשיב.
להלן אביא את הנתונים הדרושים להכרעה.
2.
בתאריך 11.3.2009 הגישו המבקשות למשיב בקשה למתן מעמד עבור המבקשת 2, בשל טענתן לקיום חיים משותפים. בתאריך 25.6.2009 לאחר שנערך להן ראיון, הוחל לגביהן הנוהל המדורג וניתנה למבקשת 2 אשרה לשנה. במשך עוד כשנתיים נוספות נמשך ההליך כסדרו וניתנו למבקשת 2 אשרות שהייה.
3.
באוגוסט 2011, בעת שהמבקשת 2 התראיינה אצל המשיב, והמבקשת 1 המתינה במסדרון מחוץ לחדר בו בוצע הראיון – הופסק הראיון. בפני המבקשות נטען כי הראיון הופסק מהטעם שעובדת של המשיב, שחלפה במקום, שמעה את קולה של המראיינת בוקע מהמכשיר הסלולרי של המבקשת 1. המבקשות הכחישו את הדברים וטענו כי לא היה כל ניסיון ליצור קשר טלפוני ביניהן במהלך הראיון.
4.
בתאריך 25.9.2011 ניתנה החלטה שדוחה את בקשת המבקשות לקבלת מעמד מהטעם שההתרשמות מכנות הקשר היתה שלילית, וניתנה הוראה למבקשת 2 לצאת מישראל תוך 14 ימים. על רקע זה המבקשות החלו בהליכים שונים לביטול החלטה זו.
5.
בתאריך 30.3.2014 ניתנה החלטת ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים (להלן: הוועדה ) בערר שהגישו המבקשות על ההחלטה הנ"ל. בהחלטת הוועדה נאמר כי נוכח הימשכות ההליכים בתיק, נדרשת בחינה מחודשת ועדכנית שתשקף את המצב העובדתי הקיים. לפיכך, נקבע כי המבקשות יפנו בבקשה חדשה למשיב ותינתן החלטה חדשה בעניינן, כאשר במשך זמן זה לא ינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת 2.
6.
המבקשות עתרו לבית המשפט המחוזי הנכבד כנגד החלטת הוועדה. בתאריך 10.9.2014 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרו נקבע כך:
"העתירה נדחית. העניין כולו יידון לפני המשיב, אשר ייתן את דעתו על מכלול השאלות, כולל גם אורך התקופה לגביה הוכחה כנות הקשר הזוגי בין [המבקשות] בהתאם להוראות הנוהל, ולרבות מעמדה של [המבקשת] 2 בתקופת הביניים עד למתן החלטה על ידי המשיב. כפי שקבעה הוועדה, עד אשר תינתן החלטה על ידי המשיב, לא ינקטו נגד [המבקשת] 2 הליכי אכיפה. [המבקשות] יישאו בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח".
7.
המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין, ולצידו הבקשה שלפני, במסגרתה התבקשו הסעדים המוזכרים בפיסקה 1 שלעיל.
8.
לטענת המבקשות, בניגוד למה שנכתב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, תוצאת פסיקתו איננה דחיית העתירה, אלא קבלתה באופן חלקי. הטעם לדבר נעוץ בכך שנקבע כי בניגוד להחלטת הוועדה, המבקשות לא ידרשו לפתוח בהליך המדורג מנקודת ההתחלה, אלא תמשכנה מן הנקודה בה ההליך נעצר – ובנסיבות אלה, השתת הוצאות משפט עליהן איננה סבירה.
עוד טענו המבקשות, כי נוכח התמשכות ההליכים החריגה, העומדת על תקופה של למעלה משלוש שנים, בה המבקשת 2 נטולת כל מעמד – יש להעניק לה אשרת שהייה עד להכרעה בבחינה העדכנית שתבוצע על ידי המשיב בעניינן של המבקשות.
9.
לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיב לה, ובתגובת המבקשות לתשובה הנני סבור כי דין הבקשה להידחות .
10.
הלכה היא כי עיכוב תשלום של חיוב כספי בכלל, ושל הוצאות משפט בפרט – ייעשה במקרים חריגים, ועל המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (ראו: ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2009); ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעת בע"מ נ' חמאיסי (23.9.2012)). במקרה שלפני, המבקשות לא הצביעו בבקשתן, או בתגובתן לתשובת המשיב, על כל סיבה שבגינה ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן בעיכוב תשלום ההוצאות. לפיכך, ובהתחשב בכך שככל שיתקבל הערעור (וכל טענותיהן שמורות להן בהקשר זה) לא יהיה למבקשות כל קושי להיפרע מהמשיב – אין מקום להיעתר לבקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין, בעניין ההוצאות.
11.
גם לבקשה למתן סעד זמני המורה למשיב להעניק אשרת שהייה למבקשת 2 – אין מקום להיעתר. עוד לפני מתן פסק הדין, למבקשת 2 לא היה כל מעמד, ומשכך הסעד המבוקש הינו צו-עשה, אשר לא ניתן בשגרה, אלא בנסיבות חריגות בלבד (ראו: עע"ם 2482/12 אריאס נ' שר הפנים (19.4.2012); עע"ם 2357/14 אסבוק נ' שר הפנים (7.5.2014)). בנוסף לכך, כפי שעולה מפסק שדינו של בית המשפט המחוזי, המשיב עתיד להידרש לעניינן של המבקשות, וככל שהחלטתו לא תישא חן בעיניהן, תהיה פתוחה בפניהן הדרך לעתור כנגד החלטה זו.
יחד עם זאת, ונוכח התמשכות ההליכים, המשיב מתבקש לפעול כדי שעניינן של המבקשות ייבחן במועד קרוב, ותינתן החלטה בעניינן בהקדם.
12.
נוכח כל האמור לעיל, ומבלי לטעת מסמרות בעניין סיכויי הערעור – הבקשה נדחית . בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בהליך שלפני.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ה
(12.1.2015).
ש ו פ ט