פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
7067/18
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המערערים:
1. חנה נפתלי
2. שלמה נפתלי
3. ח.ש מובילים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת הערר לענייני ארנונה כללית עיריית תל אביב יפו
2. מנהל הארנונה בעיריית ת"א יפו
בקשת המשיב 2 מיום
3.1.2019 לסילוק הערעור על הסף; תשובת המערערים מיום 14.1.2019; תגובת המשיב 2
מיום 24.1.2019
פסק-דין
1.
ביום 10.10.2018 הוגש הערעור שבכותרת על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' יקואל ) שניתן במסגרת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו. כעבור כשלושה חודשים הגיש המשיב 2 את הבקשה דנן לסילוק הערעור על הסף. בבקשה נטען כי למערערים לא נתונה זכות ערעור על פסק-הדין. המערערים מתנגדים לבקשה אך מבקשים לחלופין כי הערעור שהוגש יסווג כבקשת רשות ערעור, ולחלופי חלופין כי תינתן להם ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. בהחלטתי מיום 17.1.2019 קבעתי כי המשיב 2 יתייחס לבקשתם החלופית של המערערים למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. ביום 24.1.2019 הודיע המשיב 2 כי הוא מתנגד למתן ארכה כאמור.
2.
עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי המערערים אכן שגו משהגישו ערעור בזכות על פסק-הדין. פסק-הדין ניתן כאמור בערעור מינהלי ומכאן שדרך ההשגה עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור (ראו, סעיף 12(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). טענת המערערים כי בפסק-הדין התבררו טענות שניתן היה באופן עקרוני להעלות בעתירה מינהלית לא יכולה לסייע להם, שכן בסופו של יום, האכסניה הדיונית שבה נדונו כלל טענות הצדדים הייתה בגדר ערעור מינהלי.
לפיכך אין מנוס ממחיקת הערעור.
3.
אשר לבקשתם החלופית של המערערים להסב את הערעור לבקשת רשות ערעור, הרי שמהלך דיוני מסוג זה אינו אפשרי (להבדיל מהכיוון ההפוך וראו תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשילוב תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדר הדין )). עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשתם החלופית הנוספת של המערערים למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. זאת, בעיקר לנוכח התרשמותי כי טעותם הדיונית של המערערים הייתה בתום לב. בהקשר זה נתתי דעתי גם לעובדה שפרק הזמן העומד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור מינהלי זהה לפרק הזמן העומד להגשת ערעור בזכות על פסק-דין בעתירה מינהלית (ראו תקנה 33(א) לתקנות סדר הדין). משמע, במועד הגשת ההליך שבכותרת לא התגבש מבחינת המשיב 2 אינטרס הסתמכות לסופיות פסק-הדין. עוד חשוב לציין כי המשיב 2 הגיש את הבקשה לסילוק על הסף רק בחלוף שלושה חודשים ממועד הגשת הערעור. מטעמים אלה החלטתי כאמור להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף הערעור דנן שהוגש בטעות (ראו והשוו, עע"ם 539/16 עמותת אלזירה נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (19.7.2016)).
4.
התוצאה היא אפוא שהערעור נמחק והמערערים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 4.2.2019. ככל שתוגש בקשת רשות ערעור כאמור יצויין דבר הארכה בפתח ההליך והחלטה זו תצורף כנספח. המערערים יישאו בהוצאות המשיב 2 בסך 1,000 ש"ח.
ניתן
היום, כ"ב בשבט התשע"ט (28.1.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם