עע"מ 7140/01 טרפיטק טכנולוגיות והנדסת תנועה בע"מ נ. משרד התחבורה, מדינת י

1.לפני בקשת המבקשת להאריך את צו הביניים שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע. קמא) בבש"א 7785/01 במסגרת עתירה מינהלית 291/01 עד להכרעה בערעור המבקשת.

2.ברקע הבקשה עומד מכרז סגור שהוצא ביום 20.5.01 על ידי מחלקת עבודות ציבוריות במשרד התחבורה לטובין ושירותים לביצוע עבודות ייצור, אספקה, התקנה ואחזקה של שלטים, תמרורים ואביזרי דרך במחוז תל-אביב והמרכז. במסמכי המכרז נדרשו המציעים לצרף המחאה בנקאית או ערבות בנקאית בסכום של 300,000 ש"ח לקיום הצעתם, לפקודת מע"צ. באשר לערבות הבנקאית נדרש כי זו תינתן בדרך של המחאה בנקאית (לא המחאה אישית) "או ערבות בנקאית... בשם המציע בלבד ," וכן נקבע כי כתב הערבות ייעשה לפי נוסח אחיד על פי טופס מסוים. המבקשת הגישה את הצעתה וצרפה אליה ערבות בנקאית אשר ניתנה "לבקשת 'מצודה בטיחות לתעבורה 97 בע"מ'" ולא לבקשת המבקשת, בתורת מציעה. ועדת המכרזים פסלה ערבות זו לאחר שקבעה כי אין היא עונה לדרישות המכרז מאחר שניתנה לבקשת גוף שלישי ולא לבקשת המציעה ובעקבות זאת פסלה את הצעת העותרת אף שהצעתה היתה הזולה מבין ההצעות.

על החלטה זו הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי ועתירתה נדחתה. בית המשפט קבע כי דרישת המכרז לערבות בנקאית בשם המציע בלבד הביאה בצדק לפסילת כתב הערבות שהגישה המבקשת, וזאת חרף העובדה כי המציעה הוזכרה בכתב הערבות "כחייבת", וגם בהינתן העובדה כי הטופס הסטנדרטי אינו עולה בקנה אחד עם תנאי המיכרז וסובל פרשנות כי תוצא ערבות בנקאית לבקשת פלוני שאינו המציע. בית המשפט קבע כי תנאי המכרז גוברים על האמור בטופס הסטנדרטי וכי אי עמידה בדרישת המכרז במובן האמור מהווה פגם מהותי. לגישתו, הדרישה כי נותן הערבות יהיה המציע ולא גורם שלישי עשויה לנבוע, משיקולי הרשות שלא לערב במערכת היחסים בינה לבין המציע גורם שלישי שהוא זר לה ואשר עמו היא עלולה להיות מעורבת שלא ברצונה בהתדיינויות משפטיות סביב נושא הערבות. בית המשפט מסביר את הטעם שלדעתו עומד מאחורי הדרישה באומרו:

הטעם לכך הוא כי תיווצר זהות בין המציע לבין מבקש הערבות מהבנק, ותוכח זיקה של המציע לערבות. כוונת הדברים לזיקה ישירה ואין נפקא מינה שהמציע הוזכר אף הוא כחייב שניתן לממש נגדו את הערבות".

אי לכך, העתירה נדחתה אך בית המשפט הוציא צו ביניים למשך 31 יום המונע במהלכו הכרזת הזוכה במכרז.

3.בבקשה להארכת צו הביניים עד למתן החלטה בערעור טוענת המבקשת כי סיכוייה בערעור טובים, כי אם יימנע ממנה הסעד כאמור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו שכן בינתיים ייכרת חוזה עם הזוכה במכרז וערעורה יתרוקן מתוכן אמיתי. כן היא טוענת כי מתן סעד הביניים לא יפגע במשיבים מאחר שההסכם הקודם לביצוע העבודות בינה לבין המשיבה 1 הינו בתוקף עד לחתימת חוזה חדש עם הזוכה במכרז ולכן אין חלל ריק אלא ישנו גורם אחראי לביצוע העבודות עד להכרעה במחלוקת. מכאן, כי בשיקולי מאזן הנוחות יש להעדיף את עניינה בסעד זמני, מה גם שהצעתה זולה ביותר ואם תתקבל, ייחסכו בכך לרשות הציבורית כספים רבים.

המדינה מתנגדת לבקשה בטענות העיקריות כי סיכויי הערעור אינם טובים, כי עיכוב ביצועו של המכרז יפגע באינטרס הציבורי מאחר שכל עוד לא יושלם הליך המכרז מתבצעות העבודות על ידי המבקשת במחירים גבוהים מאלה הצפויים להשתלם לזוכה על פי המכרז. כן היא מציינת שהעיכוב פוגע בעקרון השוויון אשר מכוחו יש להשוות את עניינם של המשתתפים זה לזה, ומשהמבקשת לא קיימה את תנאי הערבות בניגוד לשאר המשתתפים אין להתיר לה להמשיך ולהשתתף במכרז ובינתיים לעכב את מהלכו. מעבר לכל אלה נטען כי עניינה של המבקשת הוא בעיקרו כספי ואם תזכה בערעור תוכל לממש את נזקיה בדרך של תביעה לפיצוי כספי. מרבית המשיבות האחרות מתנגדות אף הן לסעד הזמני המבוקש.

4.נתתי דעתי לעיקרי הבקשה ולעמדות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי אין להיענות לה, ויש לבטל את סעד הביניים שעמד בתוקפו עד עתה.

עיקרי השיקולים עליהם מתבססת החלטתי הם, ראשית, כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם טובים; שנית, שיקולי מאזן הנוחות ומהות האינטרסים ההדדיים של הצדדים מורים כי יש להעדיף את סיומם של הליכי המכרז על פני השהייתם עד לסיום הערעור, העשוי להימשך זמן. לרשות הציבורית ענין לגיטימי להשלים את הליכי המכרז כדי שניתן יהיה לבצע את העבודות הציבוריות במתכונת יעילה וזולה יותר, ועיכוב נוסף עלול להיות כרוך בנזק לא רק לרשות אלא גם למשתתפות האחרות אשר עמדו בתנאי הסף של המיכרז ובתוכן הגשת כתב ערבות על פי התנאים הנדרשים. אם ערעורה של המבקשת יתקבל בסופו של דבר, תוכל היא לממש את סעדיה לפיצוי כספי על נזק שנגרם לה בכפוף להוכחתו.

לאור האמור, מערכת האיזונים בין השיקולים השונים מטה את הכף לטובת מתן אפשרות להשלמת הליכי המיכרז ושלילת מתן סעד ביניים עד להכרעה בערעור.

לאור זאת, אני מחליטה לדחות את הבקשה לסעד זמני בתקופת הערעור, ולבטל את סעד הביניים שניתן עד למתן החלטה זו.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות 1, 3 ו6- הוצאות בסכום של 3,500 ש"ח.