עע"מ 7245/21עו"ד אלי גרביץ נ. נתיב - לשכת הקשר

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

בקשת חופש מידע נדחתה, ובעקבות הדחייה הוגשה עתירה בנושא. בינתיים, המידע נמסר למבקש בכפוף להשמטות המבוססות על חריגים לגילוי שנקבעו בדין, במסגרת הליך אחר. מטעם זה העתירה שנסבה על דחיית הבקשה נמחקה. האם החלטת המחיקה הייתה מוצדקת בנסיבות העניין? אנו משיבים על שאלה זו בחיוב.

2.

המערער, שהוא עורך דין העוסק בין השאר בתחום של בקשות לפי חוק השבות, התש"י-1950, הגיש ביום 25.2.2021 עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ). המערער עתר לכך שיימסרו לעיונו נהליה של המחלקה הקונסולרית של המשיב, אגף "נתיב" במשרד ראש הממשלה (להלן: נתיב ) (עת"ם 57537-02-21). העתירה הוגשה לאחר שבקשתו של המערער לעיון בנהלים האמורים לא קיבלה מענה.

3.

בין לבין, בעקבות הליך אחר שניהל המערער, הפעם כעורך דין, קיבל נתיב החלטה עדכנית לפרסם את הנוהל הרלוונטי לבקשת המערער, ושלפי הנטען הוא הנוהל היחיד שבידיו, בכפוף ל"השחרה" של חלקים מסוימים. את ההחלטה בעניין זה קיבל נתיב לאחר שניתן פסק הדין באותו הליך ביום 6.4.2021 (עת"ם 9980-03-20, השופט ד' גדעוני ).

4.

ביום 31.8.2021, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בזק רפפורט ) כי מאז הגשת העתירה השתנה מצב הדברים, בין השאר מאחר שהנוהל מושא העתירה הועבר לעיונו של המערער, גם אם באופן חלקי. לפיכך, נקבע שהתשתית העובדתית בבסיסה של העתירה השתנתה וכי זו, במתכונתה המקורית, מיצתה עצמה. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת העתירה. לצד זאת, משהעתירה הוגשה לאחר שפניות המערער לנתיב לא נענו, על אף שחלף המועד הקבוע לכך בחוק חופש המידע, נקבע כי נתיב יישא בהוצאות המערער בסכום האגרה ששילם במסגרת אותו התיק.

5.

המערער לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מאחר שלשיטתו נותר מקום לדון בעתירה. זאת, בהתחשב בכך שלא כל סעיפי הנוהל נחשפו בפניו, עקב "השחרת" חלקים ממנו. לטענתו, ההחלטה למסור את הנוהל לידיו במתכונת חלקית בלבד לא נומקה כדבעי, ועל כן הוא זכאי לקבל סעד מטעם זה. כמו כן, המערער טוען כי מחיקת העתירה מובילה לטרחה ולבזבוז משאבים בהתחשב בכך שהיא צפויה להוביל להגשת עתירה חדשה. עוד מעלה המערער טענות שונות בנוגע להתנהלותו של נתיב, ובפרט ספקות ביחס לקיומו של נוהל כתוב אחד בלבד.

6.

בתשובתו ובדיון שנערך בפנינו ביום 4.4.2022, הבהיר נתיב כי הוא סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטעמיו, לנוכח השינוי המהותי בתשתית העובדתית שביסוד העתירה. נתיב הדגיש כי הנוהל שנמסר למערער הוא הנוהל הרלוונטי היחיד לבקשתו. נתיב עמד על כך כי עתירתו של המערער אינה מהווה אכסניה מתאימה להמשך בירור טענותיו, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לנקוט בהליכים נוספים בנוגע ל"חלקים המושחרים", בכפוף למיצוי הליכים.

7.

בתום הדיון שנערך בפנינו, לאחר שהצדדים שבו על טענותיהם בכתובים, המלצנו למערער לשקול חזרה מן הערעור, לנוכח השינוי בתשתית העובדתית, ומבלי לגרוע מזכויותיו. המערער לא קיבל את המלצתנו והסביר כי מנקודת מבטו נפגעו זכויותיו לקבל הנמקה.

8.

בשלב זה נדרשת אפוא הכרעתנו. לאחר ששקלנו בדבר, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות.

9.

אין מחלוקת על חשיבותה של הזכות לקבל הנמקה מהרשות המינהלית. זכות זו מבטאת את ההגינות בהליך המינהלי ואת הצורך לקבל החלטה רציונלית ולא שרירותית (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 425-423 (2010) (להלן: ברק-ארז )). בהקשר זה, דומה כי בין המערער לבין נתיב יש משקעי עבר בנושא, ויש להצר על כך (כך עולה למשל מפסק דין שהגיש לנו המערער בדיון, שנסב על הליך נוסף שבו היה המייצג. ראו: עע"ם 2065/21 ביירחטריאן נ' נתיב – לשכת הקשר (29.3.2022)). אפשר גם להביע אי-נחת מהעובדה שנדרשו הליכים משפטיים לפרסומו של הנוהל, בהתחשב בכך שכידוע, נהלים אשר אוצלים על זכויות הפרט הם טעוני פרסום (ראו למשל: בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד , פ"ד מו(3) 501, 513 (1992); עע"ם 2668/20 פלוני נ' משרד הבריאות ועדת התלונות על פסיכולוגים , פסקה 47 (21.11.2021). ראו גם: ברק-ארז , בעמ' 347). בדיון מסר נתיב כי בינתיים פורסם הנוהל באתר האינטרנט שלו, ואנו מברכים על כך. זאת, מכיוון שקיימת חשיבות רבה לחשיפתם של נהלים כך שיהיו פומביים וחשופים בפני הציבור כולו, ואין להסתפק בחשיפתם בפני בעלי דין מסוימים בלבד.

10.

מכל מקום, אנו סבורים כי בשלב זה אין תוחלת לניהול ההליך במתכונתו הנוכחית, וכי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי למחוק את העתירה.

11.

סוף דבר: הערעור נדחה. במכלול הנסיבות יחויב המערער בהוצאות בסכום של 3,000 שקלים.