פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
729/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. אשטו מקונן
2. גנט בקלה אשינה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משרד הפנים
עתירה למתן צו ביניים
בשם המבקשים:
עו"ד יעל כץ-מסטבאום
בשם המשיבים:
עו"ד יעל מורג אקו-אל
החלטה
בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) לאתיופיה עד להכרעה בערעור. הלכה למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני בערעור.
עיקרי העובדות
1.
המבקשת, אזרחית אתיופיה, נכנסה לישראל ביום 9.5.2003, ברישיון כניסה לתייר מסוג ב/2 לתקופה של 30 יום, בהתאם לבקשה
שהוגשה, לאשרת כניסה לקבוצת תיירים. המבקשת לא יצאה מישראל עם סיום האשרה. ביום 27.1.2013 פנו המבקשים בבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בישראל מכוח נישואיה ביום 25.6.2012 למבקש 1 בנישואי פראגוואי. ביום 11.2.2013 נערך למבקשים ראיון לבחינת כנות הקשר הזוגי שבמהלכו מסרו גרסאות ופרטים סותרים בנוגע לכתובת מגוריהם המשותפת ובנוגע למועד המעבר למגורים משותפים. בהחלטה מיום 27.2.2013 ונוכח התרשמות שלילית מכנות הקשר של המבקשים, סורבה בקשתם. המבקשים הגישו ערר על ההחלטה ובעקבותיו נערך להם ביום 30.6.2013
ראיון נוסף. גם בראיון זה התעוררו חשדות בעניין כנות הקשר בין השניים, נוכח סתירות באשר למקום מגוריה של המבקשת ונוכח מסמכים רפואיים שהוגשו על-ידי המבקשים, אשר בהם צויין כי הם רווקים. לאור האמור, נדחה ביום 21.8.2013 עררם של המבקשים. ביום 28.10.2013 הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון ) דחה את העתירה בפסק דין מיום 30.12.2013 וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטות המשיבים שלא להעניק למבקשת מעמד בישראל. בית המשפט המחוזי עמד על הסתירות המשמעותיות שהתגלו במהלך הראיונות שנערכו למבקשים וקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח קיומה של מסגרת חיים זוגית משותפת. בית המשפט המחוזי קבע כי "התמיהות והסתירות הרבות שפורטו לעיל לגבי טיבו של הקשר הזוגי הנטען – מעוררות אמנם ספקות שמא בקשת המעמד הנוכחית לא נועדה אלא לשם הכשרת והתרת המשך שהייתה הממושכת, והלא חוקית, של העותרת בישראל" . נגד החלטה זו הוגש ערעור ועמו בקשה לסעד זמני למנוע את הרחקתה של המבקשת מישראל.
עיקרי הבקשה לסעד זמני
2.
בבקשה טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את טענותיהם בדבר כנות הקשר ביניהם. סיבות כלכליות הן שמנעו את המעבר של השניים למגורים משותפים. המבקשת נהגה לבקר את המבקש 1 במהלך סופי שבוע במרכז הקליטה שבו התגורר, ואולם לאור איסור על כניסת זרים למרכז הקליטה שמרו השניים על ביקוריה בחשאיות. לא היה מקום להסתמך על עדותו של מנהל מרכז הקליטה אשר העיד כי המבקשת לא התגוררה במקום, וזאת לאור העובדה כי שהייתה במרכז הקליטה נעשתה ללא ידיעתו. חבריהם של המבקשים מכירים את המבקשת והעידו כי מדובר בקשר אמיתי. כאשר התאפשר להם מבחינה כלכלית עברו המבקשים להתגורר בדירה שכורה. לטענתם, סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, החלטת המשיבים פוגעת בזכותם לנהל חיי משפחה, ויש להימנע מהרחקת המבקשת עד להכרעה בערעור.
3.
המשיבים טוענים מנגד כי דין הבקשה להידחות. החלטת בית המשפט המחוזי קובעת על יסוד ממצאים עובדתיים כי המבקשים לא הוכיחו כנות קשר. המערערת שוהה בישראל משנת 2003 שלא כחוק, ובקשתה סורבה מפני שהתגלו סתירות משמעותיות בגרסאותיהם של השניים. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות המנהליות בקפידה וסיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים. המשיבים הוסיפו וטענו כי גם מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה. המשך שהייתה של המבקשת שלא כחוק בישראל פוגע באינטרס הציבורי של הרחקת שוהים שלא כדין מהמדינה, ואין הצדקה להעתר לבקשה.
דיון והכרעה
4.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בית המשפט יֵעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור רק כשהוכיח המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו (השוו: עע"ם 8759/06 רג'א נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (13.11.2006); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים
(23.1.2012)).
5.
סיכויי הערעור, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם מן המשופרים, בשים לב לממצאים שעלו במהלך התשאולים שנערכו למבקשים, כפי שנאמר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובשים לב לקביעתו לאחר עיון בראיות כי "אין די באלה לבסס את הראיה המנהלית הנדרשת להוכחת קשר זוגי ומשפחתי כן ואמיתי ברמה הנדרשת לצורך הענקת המעמד והחלת ההליך המדורג" . בנוסף, מאזן הנוחות גם הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. המבקשת שוהה שנים רבות בישראל שלא כחוק. בהרחקתה יש קושי, אך אם תזכה בערעורה תוכל לשוב ארצה. זוהי כידוע ההלכה הפסוקה, שהנזק הנגרם בעקבות דחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, למניעת הליכי הרחקה מן הארץ, אינו בלתי הפיך, שכן, ניתן יהיה לשוב ארצה, אם כך יפסק בערעור (ראו את דברי השופטת חיות בעע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (14.5.2008) והאסמכתאות המוזכרות שם; כמו כן ראו את דברי השופט דנציגר בעע"ם 7412/10 שרעבי נ' משרד הפנים
(9.11.2010)).
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של
5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ד (28.4.2014).
ש ו פ ט