פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7327/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
6.10.2015 בעת"ם 4215-05-15 שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' אלון
בשם המבקש:
עו"ד נועה דיאמונד
בשם המשיב:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
1.
בפני בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.10.2015 (עת"ם 4215-05-15, הנשיא י' אלון ). הבקשה נסבה על הוראת שהייה שהוצאה למבקש במתקן "חולות" מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש נכנס לישראל דרך גבול מצרים בחודש יולי 2007. ביום 19.4.2015 התקיים למבקש שימוע במטרה לבחון הוצאתה של הוראת שהייה בעניינו במתקן חולות. בתום השימוע, הוציא ממונה ביקורת הגבולות למבקש הוראת שהייה כאמור החל מיום 14.5.2015.
3.
המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד הוראת השהייה האמורה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להכריע בעתירה קודם שיינתן פסק הדין בעתירה שהוגשה בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (להלן: עניין דסטה ) נגד תוקפו של ההסדר החוקי שמכוחו הוצאו הוראות שהייה מאותו סוג. באותה עת, העתירה עדיין הייתה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה. בהתאם לכך, עוכבה גם הוראת השהייה שהוצאה בעניינו של המבקש עד להכרעה בעתירתו.
4.
פסק הדין בעניין דסטה ניתן ביום 11.8.2015. בהמשך לכך, ביום 6.10.2015, בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על כך שחלק ניכר מהטענות העקרוניות שהועלו בעתירה זו נדונו בעניין דסטה ונדחו, ושקביעות אלה מחייבות אפוא לדחותן. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי התמקד בטענות פרטניות שהעלה המבקש בעתירתו, ודחה אף אותן. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקש להתייצב במתקן השהייה חולות לא יאוחר מ-30 יום לאחר מתן פסק הדין.
הבקשה לסעד זמני והתגובה לה
5.
ביום 29.10.2015 המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עמו הוא הגיש בקשה לסעד זמני שעניינו התלייתה של הוראת השהייה שהוצאה נגדו עד להכרעה בערעורו. בנוסף לכך, הוא ביקש להורות למשיב להנפיק לו רישיון ישיבה זמני בישראל מן הסוג שהיה ברשותו עובר להוצאתה של הוראת השהייה.
6.
המבקש טוען בבקשה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שכניסתו למתקן חולות טומנת בחובה פגיעה בחירותו. מנגד, כך נטען, למשיב לא ייגרם כל נזק ממתן הסעד המבוקש. המבקש שב וטוען, לגופם של דברים, טענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי באשר לכך שהגיש בקשה למעמד של פליט בשנת 2007, וכי הוא נמנה עם קבוצה של יוצאי דרפור שלהם הוענק בעבר מעמד מיוחד בישראל.
7.
בהחלטתי מיום 29.10.2015 הוריתי למשיב להגיב לבקשה לסעד זמני, וביום 3.11.2015 הודיע המשיב כי הוא מתנגד למתן סעד כאמור. אשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך בשל שהייתו בחולות עד להכרעה בערעור. זאת, בשים לב לכך שאין מדובר במתקן משמורת סגור, וכן לכך שהמבקש לא הצביע על נזק ספציפי או נסיבות מיוחדות הנוגעות לו, אלא הסתפק בהעלאת טענות בעלות אופי כללי כנגד ההשמה במתקן השהייה. אשר לסיכויי הערעור, המשיב טוען כי אלה אינם גבוהים כלל ועיקר. המשיב מצביע על כך שטענותיו הפרטניות של המבקש תוקפות קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, מן הסוג שבהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.
דיון והכרעה
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.
9.
מקובלת עליי טענת המשיב לפיה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש בנסיבות העניין. טענותיו של המבקש בהקשר זה נושאות אכן אופי כללי ועקרוני. המבקש אינו מצביע על נזק מיוחד או בלתי הפיך שייגרם לו בגין הכניסה למתקן, ועל כן הכף נוטה לעבר דחיית בקשתו (ראו והשוו: בר"ם 5893/15 KESTA
נ' משרד הפנים , פסקה 8 (1.9.2015). בנסיבות אלה, אין מקום לכך שאטע מסמרות באשר לסיכויי הערעור.
10.
סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יתייצב במתקן השהייה בהתאם לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א בחשון התשע"ו (3.11.2015).
ש ו פ ט ת