עע"מ 7349/17 יצחק אברג'ל נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

ביום 27.7.2015 פורסם מכרז לקבלת הצעות לחכירה של מגרשים לבניה עצמית ביישוב באר גנים, שהתייחס ל- 105 מגרשים. המערערים הגישו הצעה ביחס לשני מגרשים, וביום 22.11.2015 אושרה זכייתם ביחס למגרש אחד. הודעה על הזכייה נשלחה למערערים בו ביום, ובה צוין בין היתר שעליהם לפנות למשרדי המשיב 2 להסדרת התחייבויותיהם לפי תנאי המכרז (חתימת הסכם תשתית, לאחר תשלום הוצאות פיתוח והגשת ערבות בנקאית), וכי אם לא יעשו כן "תראה הרשות את הצעתם כמבוטלת". במכתב נוסף מיום 25.11.2015 הובהר להם כי עליהם להשלים את כל התחייבויותיהם תוך 50 ימים מיום הזכייה. בנוסף, התקיים כנס זוכים שנועד להקל על הזוכים ולחתום במקום על הסכם תשתית, לאחר הצגת שובר תשלום הוצאות הפיתוח וערבות בנקאית. המערערים לא התייצבו לכנס הזוכים, וביום 4.1.2016 נעשתה אליהם פניה נוספת, טלפונית, בה הובהר הצורך להשלמת מחויבויותיהם עד 11.1.2016 (תום 50 הימים שנקצבו).

2.

משלא מילאו המערערים את מחויבויותיהם כאמור, נשלחה להם ביום 7.2.2016 הודעה על ביטול זכייתם במכרז. המערערים פנו לוועדת המכרזים בבקשה לשקול מחדש החלטתה, וזאת בטענה כי לא השלימו את הנדרש משום שהניחו שיתקיים עוד כנס זוכים בו יוכלו לחתום על הסכם התשתית. ביום 7.3.2016 נדחתה פנייתם במכתב מפורט ומנומק בו הובהר כי ביטול הזכייה יישאר על כנו.

3.

נגד החלטה זו עתרו המערערים לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"מ 51319-04-17) . בית המשפט (השופטת י' רז-לוי ) דחה את עתירתם של המערערים

בפסק דין מיום 20.6.2017. נקבע כי המערערים לא עמדו בתנאים מהותיים במכרז, בו צוין במפורש כי אי עמידה בהם תביא לביטול הזכייה, וכן שבהתנהלות המשיבים לא נפל פגם.

4.

בעקבות דחיית העתירה פרסמו המשיבים ביום 18.9.2017 מכרז חדש לשיווק

מגרשים בבאר גנים, כולל המגרש מושא הערעור, כאשר המועד האחרון להגשת הצעות הוא יום 25.12.2017.

5.

ביום 19.9.2017 הגישו המערערים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, אך רק ביום 29.11.2017, למעלה מ- 5 חודשים לאחר דחיית עתירתם הגישו גם בקשה לסעד זמני לעיכוב או ביטול הליכי המכרז החדש, היא הבקשה שלפני. בבקשה נטען הן לסיכויי ערעור גבוהים והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהקשר האחרון נטען כי אם לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין יהפוך הערעור להיות תאורטי.

6.

בהתאם להחלטתי מיום 30.11.2017 הגישו המשיבים תגובתם לבקשה, בה טענו כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. באשר למאזן הנוחות, נטען כי הוצאת המגרש הנדון מהמכרז החדש יחייב דחייה או ביטול המכרז כולו, שכן לא ניתן לפתוח את תיבת המכרזים לאחר שהמכרז יצא לדרך, והדבר יגרום לנזקים הן למשיבים והן למציעים במכרז החדש. בנוסף טענו המשיבים כי בידי המערערים להגיש הצעה למכרז החדש. כן נטען כי סיכויי הערעור נמוכים בהעדר כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

7.

לאחר עיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

8.

כידוע, בקשה לעיכוב ביצוע נדרשת להצביע הן על קיום סיכוי ממשי לקבלת הערעור ובעיקר על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, היינו כי הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין יהיה בלתי הפיך והוא עולה על נזקו של המשיב אם יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין.

9.

בענייננו, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים, שכן עיכוב או ביטול המכרז שפורסם יפגע הן במשיבים והן במי שכבר הגישו או ביקשו להגיש הצעות במכרז, כאשר מנגד עומדת למערערים האפשרות להגיש אף הם הצעה למכרז וכן לזכות בסעד כספי, ככל שערעורם יתקבל. זאת, במיוחד כאשר העותרים השתהו כאמור בהגשת הבקשה לסעד זמני למעלה מ- 5 חודשים, ובכך העצימו את הפגיעה במשיבים ובמתמודדים במכרז החדש. בנסיבות אלה איני רואה צורך לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, אף כי על פני הדברים ומבלי לנטוע מסמרות, אלה לא נחזים כגבוהים.

10.

אשר על כן הבקשה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.