עע"מ 7412/10 ישראל (עמינדב) שרעבי נ. מדינת ישראל - לשכת האוכלוסין, משרד ה

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו בעת"מ 1922-09 שניתן על ידי סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק ביום

13.9.2010.

1.

המבקש 1 הינו אזרח ישראל. המבקשת 2, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל ביום 24.3.2002 כחוק כשבידה אשרת עבודה, והועסקה על ידי מעסיקים שונים עד ליום 9.12.2007. במהלך שנת 2007 פנתה המבקשת 2 בבקשה לקבלת מעמד פליט, ובקשתה זו נדחתה, והיא נדרשה לעזוב את ישראל לאלתר. ביום 28.5.2008 פנו המבקשים למשיב בבקשה להסדרת מעמד המבקשת 2 בישראל כבת זוגו של המבקש 1. לאחר שנערך להם שימוע, נדחתה בקשתם. ערר שהגישו המבקשים נדחה אף הוא. הטעם שניתן לדחיית הבקשה והערר היה העדר כנות הקשר בין השניים וניסיונות השתקעות המבקשת 2 בישראל.

2.

המבקשים הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בה השיגו על החלטת המשיב בערר. במסגרת עתירתם טענו כי הם חיים יחדיו החל מחודש ינואר 2007, מנהלים משק בית משותף וחיי שיתוף מלאים ובכוונתם אף להינשא. כן נטען כי המבקשת 2 עומדת בכל התנאים לקבלת מעמד בישראל בהתאם ל"נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים". עוד טענו המבקשים כי בהחלטת המשיב נפלו פגמים: ההחלטה מנומקת באופן לקוני; הסירוב נשען על בקשתה המוקדמת של המבקשת 2 לקבל מעמד של פליט על אף כי לא היה מקום לייחס לכך משקל; וההחלטה אינה סבירה שכן היא מבוססת על פערים מעטים שנמצאו בין דברי המבקש 1 לדברי המבקשת 2 בשימוע.

המשיב טען כי החלטתו סבירה וכי אין מקום להתערב בה. על העדר כנות הקשר ניתן ללמוד, לטענת המשיב, מפער הגילאים בין המבקשים; מניסיונות ההשתקעות של המבקשת 2, המעוניינת לקבל מעמד בישראל בכל דרך; מפערים שנתגלו במהלך השימוע שנערך למבקשים לרבות אי הכרותה של המבקשת 2 את ילדיו של המבקש 1 והסתרת ניסיונה לקבל מעמד של פליט מפני המבקש 1; ומן העובדה כי המבקשת 2 עודנה נשואה לאזרח פיליפיני השוהה בפיליפינים.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי על המבקשת 2 לצאת מישראל תוך 60 יום. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי לא נפל פגם דיוני בהתנהלות המשיב, וכי אף לגופם של דברים המדובר בהחלטה סבירה שניתנה בהתאם לנוהל הנוגע להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראליים. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי אין כל פגם בהסתמכות המשיב על דברי המבקשים בשימוע בכדי לקבוע האם לפניו קשר כנה אם לאו. באשר למקרה הקונקרטי קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי הצטברותם של "מרכיבי החשד" עליהם עמד המשיב הופכת את חשדו בדבר כנות הקשר בין המבקשים לסביר מאוד, וכי המבקשים לא הפריכו חשד זה.

4.

המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו ובד בבד הגישו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, לפיו לא תורחק המבקשת 2 מישראל עד להכרעה בו.

5.

במסגרת הערעור, טוענים המבקשים כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בקביעתו כי ניתן להסתמך על הליך השימוע כראיה יחידה ומרכזית וכי בית המשפט התעלם מן העובדה שהם מתגוררים ביחד החל משנת 2007 ומנהלים משק בית משותף. בנוסף, נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים התעלם מעדויות חבריהם ומכריהם באשר לזוגיות אותה מקיימים המבקשים, ולא התייחס לתמונות המשותפות שהציגו בני הזוג. עוד טוענים המבקשים בערעור, כי בית המשפט המחוזי טעה כשנתן משקל לפער הגילאים בין המבקשים, לעובדה כי המבקשת 2 לא סיפרה למבקש 1 אודות הבקשה לקבלת מעמד פליט בזמן אמת, להיותה נשואה בארצה ולהגשת הבקשה לאחר הסירוב לבקשתה לקבלת מעמד של פליט. בנוסף, שבים המבקשים על טענותיהם בעתירה לפיהן החלטת המשיב אינה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת עליו.

6.

במסגרת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן הרחקת המבקשת 2 מישראל תגרום להם נזק בלתי הפיך. בנוסף, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים.

7.

המשיב טוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים בשים לב לפסק דינו המנומק של בית המשפט לעניינים מנהליים ועל רקע הצטברות הנתונים בעניינים של המבקשים המלמדים על סבירות וענייניות החלטת המשיב. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי הרחקתה של העותרת לפיליפינים לא תיצור מצב בלתי הפיך.

8.

לאחר עיון בערעור, בבקשה ובתגובה לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על מנת שבית המשפט ייענה לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור עליו להשתכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש [ראו למשל: עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.8.2009)]. גם אם אניח - לצורך הכרעתה בבקשה שלפניי -

כי סיכויי הערעור אינם קלושים, הרי שלא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך מחזרתה לפיליפינים, והיא תוכל לשוב לישראל היה וערעור המבקשים יתקבל. במהלך תקופה זו יכול המבקש 1 להוסיף ולדאוג לענייניה של המבקשת 2 ולהמשך ניהול הליכי הערעור. אכן, חזרתה של המבקשת לישראל ככל שהערעור יתקבל יהיה כרוך בהוצאה כספית, אך אין לומר כי המדובר בערעור שהסיכויים כי יתקבל הם כה טובים, עד כי יש מקום לתת לשיקול זה משקל מכריע [ראו: החלטתי בעע"ם 2696/10 מנדוזה נ' מינהל האוכלוסין (לא פורסם, 21.4.2010) והאסמכתאות הנזכרות בפסקה

12 להחלטה זו].

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.