עע"מ 7438/16 עיריית ראשון לציון נ. אברהם שלום

המשיבים עותרים לסילוק על הסף של הערעור - הנסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד מיום 27.6.2016 - מחמת איחור בהגשתו.

המשיבים מצביעים בבקשתם על כך שבפתח הודעת הערעור ציינה המערערת כי פסק הדין הומצא לידיה ביום 31.7.2016, אלא שלטענתם בפועל יש למנות את הימים שהיו נתונים לה להגשת הערעור ממועד מוקדם יותר. בעניין זה הצביעו המשיבים על כך שבא-כוח המערערת בערכאה קמא ועורכי דין ממשרדו צפו בפסק הדין בשלושה מועדים (27.6.2016, 28.6.2016 ו-29.6.2016); כי שני עורכי דין נוספים תועדו כמי שצפו בפסק הדין בשני מועדים נוספים (7.7.2016 ו-13.9.2016) אך זיקתם לתיק אינה ברורה; כי פסק הדין נשלח לצדדים גם בדואר ואל בא-כוחם הגיע הוא ביום 6.7.2016, ויש להניח כי באותו מועד או בסמוך לכך הגיע גם לבא-כוח המערערת; וכי נציג מטעמם מסר ללשכת ראש עיריית ראשון לציון-המערערת עותק של פסק הדין ביום 12.7.2016.

המערערת הגישה תגובה מטעמה לבקשה. עיינתי בתגובה ובנספחיה, ולטעמי המערערת נתנה מענה לכל התהיות שעוררו המשיבים בבקשתם, ולפיכך סבורה אני כי אין מקום לסלק את ההליך על הסף.

המערערת העלתה טענה מקדמית ולפיה משרד עורכי-הדין אברהם בר, אשר ייצג אותה בהליך קמא, פסק מלייצגה לפני המועד בו ניתן פסק הדין. על פי הנטען נשלחה הודעה בעניין להנהלת בתי המשפט, ולפיכך, כך נטען, היה על בית המשפט להמציא את פסק הדין ישירות לעירייה-המערערת (והודגש כי בפועל הדבר לא נעשה). אולם גם מבלי לבחון האם בנסיבות אלו המצאת פסק-הדין למשרד עורכי-הדין בר לאו המצאה היא (לא צוין למשל האם ניתנה הודעה במסגרת התיק הספציפי על חלופי ייצוג או הפסקת ייצוג) ואף אם אצא מן ההנחה כי מועד ההמצאה לידיו הוא המועד הרלבנטי למניין הימים שהיו נתונים למערערת להגשת הערעור, הרי שאין מקום למנות את הימים ממועד המוקדם למועד ההמצאה עליו הצהירה המערערת (31.7.2016), וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, בהתייחס למועד ההמצאה בדואר העלו המשיבים טענה ספקולטיבית כי זה הגיע בדואר לבא-כוח המערערת באותו מועד בו זה הגיע לידי בא-כוחם. ואולם לתגובת המערערת צורף תצהיר של המנהל השותף במשרד עורכי הדין אברהם בר, עורך הדין אופיר ארגמן, וזה הצהיר כי פסק הדין הגיע בדואר ביום 31.7.2016 וצורף עמוד פתיחה ועליו חותמת "נתקבל" מאותו מועד. בהיעדר כל ראיה לסתור (ויצוין כי באתר "נט המשפט" אין תיעוד לעניין אישור מסירה בדואר) איני מוצאת טעם מבורר לפקפק בכך.

שנית, עורך הדין ארגמן ומזכירה במשרדו הצהירו, בתצהירים שצורפו לתגובה, כי פסק הדין או הודעה על מתן פסק הדין לא התקבלו בכתובת הדואר האלקטרוני המאובטחת אשר נמסרה למערכת "נט המשפט" לשם המצאת כתבי בי-דין. כן צוין כי נערך בירור עם נציגה מטעם התמיכה הטכנית במערכת "נט המשפט" וזו הבהירה כי פסק הדין אכן לא נשלח לכתובת הדואר האמורה בשל טעות. נוכח תצהירים אלו אין מקום לקבוע כי פסק הדין הומצא כדין למשרד עורכי-הדין בר באמצעות דואר אלקטרוני (וראו הוראת תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

שלישית, ובהתייחס לטענה הנוגעת לצפיה יזומה של עורכי דין ממשרד עורכי-הדין בר, הרי שצפיה יזומה כזו אינה בבחינת המצאה כדין. בפסיקה הודגש בהקשר זה כי ככלל, ואם לא הוכחו נסיבות חריגות וקיצוניות בהן "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" (בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007)), אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק למנות את הימים למן מועד הידיעה (וראו החלטתי מהיום, 26.6.2017, בבע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין פלוני )). בענייננו לא הוכיחו המשיבים קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות להחיל את "חריג הידיעה", ולא הוכיחו הם אפוא כי יש למנות את הימים להגשת ההליך ממועד הצפיה בפסק הדין באתר "נט המשפט" או מהמועד בו לטענתם נמסר עותק של פסק הדין למערערת על ידי בא-כוחם (מה גם שכפי שציינה המערערת, בהתחשב בפגרת הקיץ גם לוּ היינו מונים את הימים למן מועד זה, 12.7.2016, ההליך הוגש במועד).

עוד אציין כי פער הזמנים בין מועד הצפיה של עורכי הדין ממשרד עורכי- הדין בר לבין מועד ההמצאה כדין, אשר ממנו מנתה המערערת את הימים הנתונים להגשת ההליך, אינו פרק זמן ארוך מאוד (כחודש ימים), ולפיכך אין בו לבדו כדי לגבש נסיבות בהן עצם עמידתה של המערערת על מניין הימים למן מועד ההמצאה כדין היא חסרת תום לב (ראו עניין פלוני הנ"ל).

מכל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

בנסיבות העניין והיות והבקשה התבססה גם על הרישום באתר "נט המשפט", לא ייעשה צו להוצאות.