עע"מ 7752/06 ראש עירית קרית ביאליק,ד"ר רפי ורטהיים נ. יוסי דואק

1.

לפני בקשה מטעם המשיב 1 לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה מיום 7.7.06 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי על אף שהמשיב 1 חתם על כתב התחייבות לפיו יתפטר ממועצת העיר קריית ביאליק לאחר מחצית הקדנציה, חברותו במועצת העיר נמשכת. בבחירות למועצה, שנערכו ביום 28.10.03, התמודדה רשימה שהורכבה מנציגי מפלגות שונות. ברשימה נכללו המערער במקום הראשון, המשיב 1 במקום השלישי, והמשיבה 3 במקום הרביעי. לפני הבחירות, נקשרו הסכמים שונים בין חברי הרשימה ובין מפלגות שונות. במסגרת הסכמים אלו, התחייב המשיב 1 כי במקרה בו ייבחר המערער לראשות העיר ובבחירות למועצה תזכה הרשימה בשלושה מקומות, יתפטר הוא מתפקידו ביום 28.4.06 על מנת שהמשיבה 3 תתפוס את ממקומו. בבחירות למועצה אכן זכתה הרשימה בשלושה מקומות, ובבחירות לראשות המועצה זכה המערער, שכיהן מאז בתפקיד זה. למרות זאת, סרב המשיב 1 לקיים את התחייבותו ולהתפטר, מאחר ולטענתו, ההסכמים שנקשרו עם המפלגות השונות הופרו חד צדדית ובאופן יסודי. המערער הודיע למשיב 1 ביום 7.5.06 כי לאור חוות דעת משפטיות שקיבל, תוזמן המשיבה 3 לישיבות המועצה כמי שנכנסה לכהונתה במקום המשיב 1. ביום 9.5.06 הגיש המשיב 1 עתירה לבית המשפט קמא, אשר בעקבותיה ניתן צו זמני האוסר לכנס את המועצה בלא להזמין את המשיב 1. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי ספק אם ניתן לראות בהתחייבותו של המשיב 1 במסגרת ההסכמים שנקשרו עובר לבחירות "כתב התפטרות" כנדרש על-פי סעיף 124 לפקודת העיריות [נוסח משולב]. בנוסף, עומדת למשיב 1 הזכות לחזור בו מהתפטרותו. לפיכך נקבע כי הודעת המערער מתבטלת וכי חברותו של המשיב 1 במועצה נמשכת. המערער סבר כי המשיב 1 הפר הסכם פוליטי בעל משמעות ציבורית, ולפיכך יש לאכפו. מכאן הערעור דנן.

2.

ביום 30.11.06, ועוד טרם נדון הערעור, הודיעה המשיבה 3 כי אין לה עניין בהליך זה, שכן אינה מעוניינת לשמש כחברה במועצת עיריית קריית ביאליק. המשיבה ציינה, כי ההסכם במסגרתו התחייב המשיב 1 להתפטר לאחר מחצית הקדנציה לא פורסם בציבור כנדרש ולכן לא פנתה בתביעה לאכיפתו. ביום 12.12.06 ביקשתי את תגובת המערערים להודעה זו. בתגובתם מיום 18.12.06 בקשו המערערים לחזור בהם מהערעור נוכח הודעת המשיבה 3. זאת, למרות שלטענתם המשיבה 3 תבעה באופן עקבי את קיום התחייבות המשיב 1 עובר להגשת הערעור דנן. לאור זאת, נמחק ההליך שבכותרת בהחלטתי מיום 24.12.06. למרות מחיקת ההליך עמד המשיב 1 (להלן: המשיב) על הוצאותיו.

3.

המשיב טוען, לעניין ההוצאות, כי הערעור דנן חסר בסיס משפטי, והוגש ממניעים פוליטיים זרים, כך שלא בכדי חייב בית המשפט קמא את המערער באופן אישי בהוצאות המשיב. בנוסף, המשיבה 3 בחרה שלא להגיש ערעור על פסק הדין ואף הבהירה לכל הצדדים מיד לאחר שניתן פסק הדין כי אינה מעוניינת להיות חברת מועצת העיר. המשיב טוען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ברור ומנומק וניצב על בסיס משפטי איתן, וממילא לא היה מקום לערעור. המשיב טוען לבסוף, כי עורכי הדין שייצגו אותו בערכאה קמא עמדו לייצגו גם במסגרת ההליך דנן, ואף הכינו מבעוד מועד תגובה לערעור. לאור כל זאת טוען המשיב כי על המערערים לחוב בהוצאותיו.

4.

המערערים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הגשת הערעור הייתה מוצדקת וחזרתם ממנו נבעה רק מויתורה של המשיבה 3 על זכותה לשמש כחברה במועצת העיר. לדידם, סיכויי הערעור היו ונותרו טובים. המערערים טוענים בנוסף, כי הגישו את תגובתם להודעת המשיבה 3 במסגרת הליך זה מיד בסמוך לקבלת החלטתי מיום 12.12.06, וזאת כדי למנוע מהמשיב את הצורך בהגשת סיכומים מטעמו והוצאת הוצאות נוספות, סיכומים שאכן לא הוגשו. לאור כל זאת טוענים המערערים כי דין הבקשה להידחות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו, כמו גם בעמדת המערערים, נחה דעתי כי דין הבקשה

להתקבל. בעצם פתיחת ההליך נטלו על עצמם המערערים גם את סיכוני דחייתו או מחיקתו, ובכלל זה הוצאות הנגרמות למשיב. המערערים סברו כי יש מקום להתערבות בית משפט זה בסוגייה הנדונה, והמשיב נדרש אפוא לשכור ייעוץ משפטי ולהכין מבעוד מועד את תגובתו לערעור. במצב דברים זה, מוטל על המערערים להראות מדוע היתה הצדקה לקיום ההליך תוך גרימת הוצאות למשיב מלכתחילה, וזאת שעה שבסופו של דבר לא נתברר ההליך לגופו.

במקרה דנן לא עמדו המערערים בנטל זה. הערעור נועד למנוע את המשך כהונתו של המשיב כחבר במועצת העיר ולהחליפו במשיבה 3. אין חולק כי נוכח ויתור משיבה 3 על החברות במועצה התייתר ההליך. לכאורה המ דובר

בגורם חיצוני להליך שאין לחייב את המערער באחריות להוצאות שנגרמו בגינו, אולם לא כך הוא בנסיבות המקרה, וזאת שכן יש משקל לכך שהמשיבה 3, שהיא לכאורה בעלת עניין ישיר בהליך, לא בחרה לערער על פסק-דינו של בית המשפט קמא אלא רק המערער בחר לעשות כן. במובן זה, ובמאזן הסיכונים, יש לראות את המערער כמי שלקח על עצמו את הסיכון ככל שהדברים נוגעים בפעולותיה של משיבה 3, ובכלל זה ויתור על חברותה במועצה. כך הדבר בייחוד בשים לב לנסיבות שמלכתחילה הביאו להתדיינות המשפטית בנדון. אין הצדקה להטיל סיכון זה על המשיב, שהיה העותר בבית המשפט קמא ועמדתו היא שנתקבלה בניגוד לעמדת המערער ומשיבה 3 גם יחד. במצב דברים זה, יש עילה לחיוב המערער בהוצאות שנגרמו למשיב בהליך זה, הגם שלא בא לידי סיום, וזאת בלי להכריע בשאלה אם סיכויי הערעור היו טובים אם לאו.

6.

אשר לשיעור ההוצאות, יש להביא בחשבון כי ההליך נמחק עוד בטרם הוגשו סיכומים מטעם המשיב ובטרם התקיים בו דיון לפני הרכב. לפיכך, ובשים לב גם למהות העתירה, המערערים ישאו בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסך של 3,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי זו ועד התשלום בפועל.