פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7765/10 - א'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המערערות:
1. סאקינה אבדולייב
2. ארין דוידשוילי
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו ב- עת"מ 38805-12-09 מיום 12.9.2010
שניתנה על ידי כבוד הש' מ' סוקולוב
בשם המערערות:
עו"ד נמרוד גרינברג
בשם המשיב:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
1.
לפני בקשה שהיא למעשה בקשה לסעד זמני שימנע את הרחקת המערערת 1 מן הארץ עד להכרעה בערעור.
2.
המערערת 1, בעלת דרכון מאזרביג'אן, היא אמה של המערערת 2. ביום 11.11.2007 היא קיבלה אשרת שהייה בישראל לתקופה של 6 חודשים. בהמשך הוארכה האשרה עד ליום 11.11.2008. בקשה נוספת להארכת האשרה נדחתה ביום 27.10.2008. ביום 6.11.2008 פנו המערערות וביקשו בכל זאת את הארכת האשרה, בין היתר מאחר שביום 2.9.2009 ימלאו למערערת 1 60 והיא תוכל לבקש מעמד על פי נוהל המכונה "נוהל הורה קשיש". הבקשה ככל הנראה נדחתה וביום 29.9.2009 נעשתה פנייה נוספת בעניין. בפנייה צויין כי כעת המערערת 1 כבר בת 60 אלא שהמשיב דורש את יציאתה מן הארץ בטרם מתן מעמד על פי נוהל הורה קשיש. המערערות טענו בפנייתן כי אין למערערת 1 לאן לעזוב, חזרתה לאזרביג'אן מסוכנת, ואין לה אף אחד בעולם מלבד המערערת 2 המתגוררת בישראל. לכן התבקש המשיב ליתן מעמד על פי נוהל הורה קשיש מבלי לדרוש את יציאת המערערת 1 מן הארץ. ביום 9.12.2009 נדחתה בקשת המערערות למתן מעמד על פי נוהל הורה קשיש מאחר שהמערערת 1 נשארה בארץ ללא אשרה. נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים וביום 12.9.2010 נדחתה העתירה. המערערות הגישו ערעור ועמו את הבקשה שלפניי שהיא למעשה כאמור בקשה למתן סעד זמני.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה והחלטתי לדחות את הבקשה. אין מחלוקת כי המערערת 1 אינה עומדת בדרישות נוהל הורה קשיש ולו מאחר שהיא שהתה יותר מחצי שנה שלא כדין בישראל. בית משפט זה כבר קבע לגבי הנוהל האמור כי הוא "סביר וראוי" (עע"ם 11538/05 נטיוסוב נ' שר הפנים , פסקה 7 (טרם פורסם, 25.11.2007); כן ראו עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים-מנהל האוסלוסין (טרם פורסם, 2.7.2008)). למעשה, בקשת המערערות היא כי המשיב יפעל בעניינן כבחריג (ראו סעיפים 24 ו- 25 לכתב הערעור). ואולם, הנוהל נשוא ענייננו הוא כשלעצמו כבר בגדר חריג למדיניות הכללית של המשיב. לכן, מבחינת סיכויי הערעור הנטל המוטל על המערערות אינו קל. לא אקבע עם זאת מסמרות בעניין מאחר שלדעתי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה. בעניין מאזן הנוחות מקובלת עליי עמדת המשיב כי הרחקת המערערת 1 מן הארץ לא תייתר דיון בערעור. אם המערערת 1 תורחק אך בסופו של דבר יתקבל הערעור לא תהיה מניעה לחזרתה לישראל ולא נטען כי המערערות לא יוכלו לעמוד בכך מבחינה כלכלית (ראו והשוו עע"ם 8058/08 זימין נ' משרד הפנים , פסקה 5 (טרם פורסם, 5.10.2008)). בבחינת מאזן הנוחות אין להתעלם גם מכך שהמערערת 1 אכן שהתה שלא כדין בישראל (ראו והשוו עע"ם 8085/10 ג'נשוילי נ' משרד הפנים , פסקה 3 (טרם פורסם, 8.11.2010)). בנוסף יש לזכור כי בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המערערות מה שמשנה את נקודת האיזון הראוייה בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים.
4.
למותר לציין כי אין באמור כדי למנוע מן המערערת 1, שכבר הגיעה לגיל 60, להגיש בקשה חדשה לפי הנוהל האמור, ובלבד שתוגש לאחר צאתה את הארץ (ראו והשוו עע"ם 7536/08 יבגניה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (טרם פורסם, 29.4.2010)).
5.
אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות. התחייבות המשיב שלא לפעול להרחקת המערערת 1 מן הארץ תעמוד בתוקפה למשך 30 ימים נוספים כדי לאפשר למערערות להתארגן בהתאם.
ניתנה היום, כו שבט התשע"א (31.1.2011).
ש ו פ ט ת