עע"מ 7832/10 עלי שנר נ. משרד הפנים

לפניי בקשה למתן צו שיאסור על המשיבים להרחיק את המבקש מישראל, עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז בעת"מ 8502-10-10 שניתן ביום 19.10.2010 על ידי השופט א' יעקב .

1.

המבקש הינו אזרח טורקיה אשר נכנס לישראל לראשונה בשנת 1996 באשרת תייר שתוקפה למשך 3 חודשים. בשנת 2002 נעצר המבקש בגין שהייה בלתי חוקית והורחק מישראל. המבקש הסתנן לישראל שוב מגבול מצרים ונעצר והורחק מישראל פעמיים נוספות במהלך שנת 2003. בשנת 2006 נעצר המבקש פעם נוספת בגין שהייה לא חוקית בישראל והורחק מן הארץ. ביום 10.9.2010 נעצר המבקש שוב בגין שהייה לא חוקית בישראל ומאז הוא מוחזק במשמורת. למבקש אישה ובת בישראל. האישה בעלת רישיון ארעי לשהייה בישראל והבת בעלת רישיון קבע, אף שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי.

2.

ביום 5.10.2010 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובה התבקש בית המשפט להורות למשיבים ליתן לו מעמד בישראל ולהסדיר את מעמדו כתושב ארעי בשל מעמדן של אשתו ובתו. במסגרת עתירתו, טען המבקש כי פקידי המשיב 1 סירבו לקבל את בקשתו להסדרת מעמדו בישראל אותו ביקש להגיש במהלך חודש אוגוסט 2010 בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2183 להסדרת מעמדם של ילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים עימם בישראל, מאחר שלא היה בידיו דרכון. לטענת המבקש, דרכונו נגנב והיה על המשיב 1 לקבל את בקשתו ולא לדחותה על הסף. המבקש הוסיף וטען כי הוא עומד בתנאים שנקבעו בהחלטה זו של ממשלת ישראל ובהחלטה המוקדמת לה משנת 2006 בנוגע להסדרת מעמדם של ילדיי שוהים בלתי חוקים, הוריהם ואחיהם. כן טען המבקש כי הרחקתו מישראל תגרום נזק לתא המשפחתי וכי הוא נכון להעמיד כל ערבות לצורך שחרורו.

3.

המשיבים מצידם עמדו על העדר ניקיון הכפיים שבהגשת העתירה, המתבטא בהסתרת כניסותיו הלא חוקיות של המבקש לישראל ובעשיית דין עצמית. כן טענו המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי. לגופה של עתירה טענו המשיבים כי החלטת הממשלה משנת 2006 אינה חלה על המבקש וכי הוא אינו עומד בתנאים הקבועים בהחלטת הממשלה מס' 2183. באשר לטענתו כי המשיב 1 סירב לקבל בקשה להסדרת מעמדו, טענו המשיבים כי במקרים אלו ניתן על ידי המשיב 1 אישור פניה, והעדרו של אישור כאמור אומר דרשני.

4.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא הגיש כל בקשה להסדרת מעמדו ועל כן אין לפני בית המשפט לעניינים מנהליים למעשה כל החלטה מינהלית אותה הוא תוקף. כן קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי המבקש לא גילה בעתירתו כי נכנס לישראל שלוש פעמים שלא כדין, לרבות באמצעות דרכון מזוייף. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי די בהעדר ניקיון כפיו של המבקש כדי לדחות את עתירתו. כן נקבע כי המבקש יכול להסדיר את מעמדו בישראל בעודו שוהה מחוצה לה ועל כן לא תיפגע אפשרות הסדרת מעמדו ככל שיורחק מישראל.

5.

ביום 25.10.2010 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ובד בבד לו הגיש את הבקשה המונחת לפניי.

במסגרת ערעורו שב המבקש ומעלה את הטענות שהעלה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, משיג הוא על תנאי סף שונים שנקבעו בהחלטות הממשלה בהן לטענתו הוא עומד. כן טוען הוא כי ההחלטה שלא לקבל את בקשתו נגועה בשיקולים זרים והינה שרירותית, מפלה, בלתי סבירה, בלתי מידתית ובלתי חוקית. המבקש אף עומד על הנזק הבלתי הפיך שייגרם למשפחתו ועל היות התנהלות המשיב 1 מנוגדת לתכלית שבבסיס החלטות הממשלה הנזכרות לעיל. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט לעניינים מנהליים התעלם מטענתו לפיה פקידי המשיב 1 סירבו לקבל את בקשתו, התעלם מהיותו נתין זר שאינו יודע את השפה העברית על בוריה והתעלם מן העובדה כי לפניו מקרה הומניטארי. כן טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מפלה אותה לרעה וכי בית המשפט שגה בקביעתו כי עתירתו הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. לבסוף, טוען המבקש כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בקביעתו כי יוכל להגיש בקשה להסדרת מעמדו גם אם ישהה מחוץ לישראל.

6.

במסגרת בקשתו לסעד זמני לתקופת הערעור שב המבקש על הטענות הנטענות במסגרת הערעור ומוסיף וטוען כי ייגרם לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך כתוצאה מהרחקתו מישראל, הן בשל הפגיעה בתא המשפחתי והן מאחר שלא יוכל להגיש בקשה להסדרת מעמדו תוך שהוא שוהה מחוץ לישראל. כן נטען כי לא ייגרם כל נזק מהשארתו בישראל, שכן ממילא עומד הוא בתנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה הנוגעות בדבר וכן מאחר שממילא שוהה הוא במשמורת.

7.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובבקשה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כפי שנקבע על ידי בית משפט זה לא פעם, על מבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראו למשל: עע"ם 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.2007); עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.8.2009)].

8.

באשר לסיכויי הערעור, אסתפק בכך שאציין כי אלו אינם מזהירים בלשון המעטה. העובדה כי כניסותיו הבלתי חוקיות של המבקש לישראל ושהייתו הבלתי חוקית בה הוסתרו במועד הגשת העתירה מהווה לכאורה בסיס ראוי לקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים כי יש לסלק את העתירה על הסף.

9.

באשר למאזן הנוחות, אציין כי הגם שהרחקתו של המבקש מישראל עלולה להביא לתוצאה קשה מבחינת המבקש ומשפחתו, הרי שמאחר שהתנאים בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הינה מבחנים המשפיעים זה על זה, סבור אני כי אין לתת לשיקול בדבר הקשיים שעתידה הרחקתו של המבקש להערים משקל מכריע [ראו: עע"ם 7726/10 איגוד העובדים האפריקאים נ' שר הפנים (לא פורסם, 19.10.2010); עע"ם 2252/10 טאמנג נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.4.2010), פסקה 8 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם].

10.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.