פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
7864/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
1. שמעון כהן
המבקשת:
2.
Ecaterina Cohen
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
בקשה למתן צו ביניים
בשם המבקשים:
עו"ד דוד אנג'ל
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ברמן
החלטה
בקשה למתן צו ביניים לעיכוב הליכי אכיפה והרחקה נגד המבקש ת עד להכרעה בערעור.
רקע עובדתי
1.
המבקשת, אזרחית מולדובה, ילידת 1980. לפי הצהרתה, הסתננה לישראל דרך מצרים בשנת 2000. ביום 27.9.2006 עוכבה על-ידי יחידת האכיפה של המשיב במקום עבודתה, דירה ששימשה לזנות. בפרוטוקול תשאול שנערך לה באותו יום נכתב כך: "לנ"ל אין כול משפחה בישראל... ואין לה כול התנגדות להרחקתה" . ביום 5.10.2006 הורחקה מישראל.
2.
המבקש הוא אזרח ישראלי, יליד 1975. ביום 6.11.2007 נישאו המבקשים במולדובה. ביום 27.2.2008 הגיש המבקש בקשה לאיחוד משפחות ולמתן אשרת כניסה לישראל עבור המבקשת (להלן: הבקשה הראשונה ). במכתב שצרף גולל את גרסתו באשר לקורותיה של המבקשת מאז הסתננה לישראל. לטענתו, הגיעה לארץ לאחר שהובטחה לה עבודה בישראל, אך נפלה קורבן לסחר בנשים. המבקש פגש בה כשנה לאחר מכן, במקום עבודתה כחשפנית. בסיועו, נמלטה ממקום עבודתה, השניים החלו חיים יחדיו, ובני משפחתו קיבלוה כבת משפחה. המבקשת החלה לעבוד במטרה לחסוך סכום כסף שיאפשר את נישואיהם במולדובה. בהמשך, פגשה חברה שהציעה לה לחזור לעבוד בזנות. כך עשתה, בלא ידיעת המבקש, במחשבה לחסוך כסף לנסיעתם, עד אשר נעצרה. אזי סיפרה למבקש על התנהלותה, וזה סלח לה, בהבינוֹ למניעיה. לאחר הרחקתה, שמרו על קשר, ולבסוף נסע למולדובה ושם נישאו (להלן: המכתב ).
3.
ביום 5.5.2008 אושרה כניסת המבקשת לישראל, בכפוף להפקדת ערבות בסכום של 30,000 ₪. לאחר כניסתה לישראל ניתנה לה, ביום 18.1.09, אשרת שהייה מסוג ב/1 למשך 6 חודשים.
4.
עניינם של המבקשים נבחן לפי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל. ביום 9.7.09 ערך המשיב ראיון ראשון למבקשים. תהיות שהתעוררו בו, הביאו להחלטה שלא ליתן למבקשת אשרת שהייה מסוג א/5. בקשה מיום 5.1.2010 לשדרוג מעמדה של המבקשת, נדחתה. כך הוארכה מעת לעת אשרת השהייה מסוג ב/1, תוך שהמשיב שב ובוחן את כנות הקשר בין המבקשים.
5.
ראיון שני נערך ביום 25.3.2010, אך לא הביא למסקנה חד-משמעית. ראיון שלישי נערך ביום 26.5.2011, ובו מסרו המבקשים גרסאות שונות בעניינים מספר: התמורה הניתנת למבקשת עבור עבודתה בבית אחותו של המבקש, מיקום חפץ בדירה, רכישת ביגוד, פרטים הנוגעים להשתתפות המבקשת בלוויית אביה במולדובה, ומעשיהם בערב יום העצמאות שחל שבועיים קודם לכן, כמו גם בערב שקדם לראיון. לאור ההתרשמות השלילית בראיון, ערך המשיב מיד לאחריו בירור טלפוני עם אמו של המבקש וזו טענה כי המבקש גר אצלה לבדו וכי הוא רווק. זאת, בניגוד לטענת המבקשים כי הם גרים יחדיו עם אמו של המבקש. כחודש לאחר הראיון, פנתה באת כוחם של המבקשים דאז, עו"ד הלנה קיל, בבקשה לתקן "טעויות" שנפלו בראיון בשל התרגשותם של המבקשים. בקשתה נדחתה. גם בראיון הרביעי, האחרון, ביום 11.10.2012, נמצאו סתירות בדברי המבקשים. זאת, בהתייחס לפרטי נסיעת המבקשת למולדובה, לאירועי ראש השנה, לסיבת פניית המבקש לרופא באותו יום, ולעבודתה של המבקשת. המבקשת אף לא ידעה להסביר היכן היא עורכת קניות, למרות שטענה כי היא עושה כן.
6.
ביום 3.3.2013 החליט המשיב לסרב להעניק למבקשת מעמד בישראל מכוח נישואיה למבקש, נוכח התרשמותו כי תכלית הקשר היא מתן מעמד למבקשת בישראל.
7.
ביום 18.4.2013 הגישו המבקשים ערר על ההחלטה, באמצעות עו"ד קיל. במסגרתו טענו, כי שקרו בעניין מגוריהם אצל אֵם המשיב, בעוד בפועל הם גרים בחולון. כך עשו, לטענתם, על מנת למנוע את העברת תיקם שכבר החל להיבדק בלשכה אחת של המשיב, ללשכה בחולון, דבר שסברו כי יעכב את הטיפול בעניינם. עוד טענו כי מקור הסתירות שעלו בראיונות הוא בשקר זה. ביום 28.5.2013 נדחה הערר, והמשיב הורה למבקשת לצאת את הארץ.
8.
ביום 30.6.2013 הגישו המבקשים השגה על דחיית הערר. בטרם הגישו את תגובתם לכתב התשובה, החליפו המבקשים יצוג לבא כוחם הנוכחי, עו"ד דוד אנג'ל.
זה טען בין היתר כי השקר בעניין מקום המגורים, נבע מייעוץ משפטי רשלני שניתן על-ידי עו"ד קיל, ואין לזקוף אותו לחובת המבקשים. בהחלטתו המנומקת מיום 14.5.2014 דחה יו"ר ועדת ההשגה לזרים – מרחב ירושלים, את ההשגה. נגד החלטה זו עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 52138-06-14).
עיקרי פסק הדין
9.
בפסק הדין מיום 2.10.2014, דחתה השופטת נ' בן אור את העתירה. בית המשפט ציין, כי מלכתחילה פקפק המשיב בכנות הקשר בין המבקשים. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בהתניית כניסתה של המבקשת לישראל בהפקדת ערבות, ובהארכה מעת לעת של אשרת השהיה הראשונית מסוג ב/2, תוך סירוב למתן אשרת שהייה ארעית מסוג א/5.
10.
בית המשפט המחוזי קבע כי חשדו של המשיב לפיו אין מדובר בקשר נישואין כן, מעוגן בראיות; טרם הרחקתה מישראל לא טענה המבקשת לקשר זוגי עם אזרח ישראלי. בכך יש תמיכה בחשד שקשר כזה לא התקיים אותה עת, והבקשה הראשונה נשענה על טענות לא נכונות. למרות זאת, איפשר המשיב את כניסת המבקשת לישראל ובחן את כנות הקשר בארבעה ראיונות, אך אלו הוסיפו ספקות. בית המשפט הדגיש כי "הראיונות שעורך המשיב לשם בחינת כנות הקשר הינם כלי מרכזי בידיו, ותוצאתם מהווה ראייה מינהלית שהוא רשאי להסתמך עליה" . בית המשפט מצא, כי הסתירות שעלו בכל אחד מהראיונות הן מהותיות, ואין בהסבריהם המאוחרים של המבקשים כדי לשכנע. בפרט דחה בית המשפט את ההסבר שניתן לשקר בעניין מקום המגורים, וראה בו תירוץ בדיעבד לשקר שנחשף. עוד הדגיש את דבריה של אֵם המבקש, לפיה בנה רווק ודר עמה, מהם עולה כי כלל אינה מוּדעת לנישואי המבקשים. בית המשפט המחוזי לא מצא במסמכים שהגיש המבקש בתמיכה לטענה על המגורים בחולון (חוזה שכירות ומכתב ממאבטח בניין המגורים) מענה לדבריה של האם ולסתירות שעלו בראיונות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי נטל ההוכחה בדבר כנות הקשר, המוטל על בני הזוג הטוענים לכך, הופך לנטל מוגבר כאשר בן הזוג הזר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי ואף הורחק ממנה (עת"ם (ירושלים) 15359-07-12 עבדיה נ' משרד הפנים (23.10.12), פסקה 15). בנטל זה לא עמדו המבקשים.
11.
נגד פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ועמו הבקשה למתן צו ביניים שלפני.
תמצית טענות המבקשים
12.
בערעור דבקו המבקשים במסכת העובדתית הנטענת במכתב, והדגישו כי הם חיים יחדיו בישראל כזוג נשוי מזה שבע שנים. גירושה של המבקשת יהא שבר גדול עבורם.
13.
מספר תשובות בפיהם של המבקשים לסתירות בדבריהם. רובן נובעות מאותו שקר בעניין מקום המגורים, פרי ייצוג כושל לטענתם. משהבינו כי עו"ד קיל מטפלת בעניינם ברשלנות ונודע להם כי נפתחו נגדה הליכים משפטיים פליליים, החליפו את יצוגם. אין זה ראוי כי ישלמו מחיר על התנהלותה. בא-כוחם הנוכחי אף מצא להוסיף מידיעותיו האישיות בעניינה של עו"ד קיל. לטענת המבקשים, נימוקיו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה שגויים. בית המשפט קבע כי החשש מפני עיכוב הטיפול בעניינם בעקבות דיווח על העתקת מקום מגוריהם, הוא חשש חסר שחר. אולם, לטענת המבקשים, עו"ד קיל היא שבחרה בנימוק זה. בא-כוחם של המבקשים ראה להוסיף כי מניסיונו אין החשש מופרך. אכן קשה להוכיח כי מקור השקר בייעוץ המשפטי כאמור, אלא שנוכח המונח על הפרק, הפרדת בעל מאשתו, הם מבקשים רק ראיון נוסף שיאפשר להם להוכיח את כנות הקשר.
14.
עוד נימקו המבקשים את הסתירות בגרסאותיהם באי-הבנות, בקושי בשפה, ובמתח הנלווה למעמד הראיון. רצונם העז להצליח, הכשילם: "(ש)לעיתים מחשבים הנשאלים בראשם מה תהיה התשובה שתעזור להם להגיע לרצונם, והוא להישאר יחד ולחיות את חייהם כזוג. אזי – גם כאשר באמתחתם תשובה אמיתית... הם... מחשבים בראשם מה כדאי לומר כדי להציג את המקרה באופן שיעזור להם. כך הם מכשילים עצמם בלי סיבה" . בנוסף טענו המבקשים, כי הסתירות בדבריהם היו בעניינים שוליים.
15.
אשר לדבריה של אֵם המבקש, להם יִחס בית המשפט המחוזי משקל, טוענים המבקשים כי אלה נבעו מתפיסת עולמה הדתית של האם, אשר נישואיו של בנה למי שאינה יהודיה, בניגוד לרצונה, קשים עליה, והיא התכחשה להם. האֵם ענתה כפי שהיתה חפצה שיהיו הדברים, בלי לתת את הדעת להשלכותיהם של דבריה.
16.
המבקשים ציינו, כי צרפו לערעור תצהיר מאת גיסו של המבקש, שהוא לדידם אדם אמין, איש משטרה בכיר, המעיד כי הם מנהלים קשר זוגי (להלן: התצהיר הנוסף ). לטענתם, ראיה זו, אשר לא הוגשה לבית המשפט המחוזי, אינה מותירה ספק על אודות כנות הקשר.
17.
הוסיפו המבקשים וטענו, כי בהחלטת המשיב נפלו פגמים מהותיים, והיא אינה סבירה ולא מידתית. המשיב לא בחן את הנושא לעומק, ונמנע מליצור קשר עם מכרים של המבקשים כדי להיווכח בכנות הקשר. בהקשר זה עמדו המבקשים על הזכויות החוקתיות הרלוונטיות לעניינם. לדבריהם, סבלו יחס מפלה בשל אי-התאמתם לתבנית זוגית סטנדרטית אותה רואה המשיב בעיני רוחו.
18.
לבסוף טענו המבקשים, כי לוּ פעלו, כטענת המשיב, ממניע "טכני" של הסדרת מעמד למבקשת בישראל, היו נואשים זה מכבר. מאבקם הוא הראיה הטובה ביותר לכנות הקשר. הם מבקשים אך ראיון אחד נוסף, בזמן שניתן להם יעוץ משפטי כדבעי. לטענתם, לא יגרם למשיב כל נזק בשל כך, ולמצער נזק בטל בששים בהשוואה לנזק שייגרם למבקשים אִם המבקשת תגורש .
תמצית טענות המשיב
19.
המשיב סבור כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות, תוך חיוב המבקשים בהוצאות. זאת, בשים לב לסיכוייו הנמוכים עד מאוד של הערעור, ולכך שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מתן הסעד הזמני (לעניין שיקולים אלה הפנה ב"כ המשיב לעע"ם 2120/12 ברודניק נ' משרד הפנים (23.4.2012)).
20.
בהתייחס לסיכויי הערעור סבור המשיב, כי בפסק הדין המנומק של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם אשר מצדיק התערבות. המשיב הדגיש את הספקות שליוו את בחינת הבקשה מראשיתה, ואת השתתת המסקנה בדבר קשר פיקטיבי על מספר ראיונות. כל אחד מהם, וכל שכן בהצטברם, עורר ספקות עזים לגבי כנות הקשר. בית משפט זה כבר פסק כי הראיון מהווה "המבחן המרכזי המאפשר לעמוד על מידת האותנטיות של הנישואין" (עע"ם 119/12 סרמיאנטו נ' משרד הפנים (5.2.2012)). הסבריהם של המבקשים בהתייחס לסתירות נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי. אשר לתצהיר הנוסף ציין המשיב, בין היתר, כי לא הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, וממילא לא הובהר מדוע יש להתיר את הגשתו בשלב זה.
21.
לעניין מאזן הנוחות טען המשיב, כי המבקשים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להם אם לא ינתן סעד זמני. נפסק לא אחת כי יציאת בן הזוג הזר מישראל אינה צעד בלתי הפיך, שכן יוכל לחזור לישראל אם וכאשר יתקבל הערעור (עע"ם 729/14 מקונן נ' שר הפנים (28.4.14); עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11), דברי השופטת א' חיות , פסקה 5. להלן: עניין סימוב ).
דיון והחלטה
22.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפסק הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית משפט זה שב ופסק, כי על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכוייו של הערעור להתקבל טובים המה, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש (עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (23.1.2012)).
23.
מבלי להכריע בדבר, דומה כי סיכויי הערעור להתקבל אכן אינם מן המשופרים. סבורני, כי המשיב הלך כברת דרך שאינה מבוטלת לעבר המבקשים, בכך שאיפשר להם לחסות תחת הליך בחינת כנות הקשר במשך ארבע שנים. בתקופה זו הקדיש המשיב זמן ומחשבה לעריכת ארבעה ראיונות עם המבקשים. ארבע הזדמנויות ניתנו להם לשכנע בכנות הקשר ביניהם. הדבר אינו מובן מאליו, ולא כל הזוגות שעניינם מתברר בהליך זה זוכים לכך.
24.
עיון בתמלול הראיונות מעלה, כי בהתייחס לשאלות לא מעטות עלתה התאמה בתשובותיהם של המבקשים. אולם לצידן, ניכרו כמה וכמה סתירות המעלות תמיהות. הסבריהם של המבקשים להתרשמות השלילית שהותירו סתירות אלה, על פני הדברים הם דחוקים. ניתן להבין, כי ראיון לבחינת כנות קשר של בני זוג החפצים בהכרה זו, עשוי להיות כרוך באי-נעימות ואף במתח. עם זאת, כאשר בני-זוג מנהלים קשר נישואין כּן לאורך שנים, ספק אם יהא באלה כדי להוביל לסתירות ואף להשכיח פרטים, במינון בו התאפיינו דברי המבקשים בראיונות.
25.
אשר לסוגיית מקום המגורים, גם אם נניח כי התנהלות המבקשים בנושא נבעה מייצוג כושל, וכלל אינני קובע כי כך הוא, דומני, מבלי לטעת מסמרות בעניין, כי לא יהא בכך כדי לסייע בידם: "הלכה פסוקה היא, כי יש להיזקק לטענת הכשל בייצוג במשורה, כאשר טענה זו תתקבל במקרים חריגים בהם ניתן להצביע על קיומו של עיוות דין... המבחן לקיומו של עיוות דין, הינו מבחן סיבתי-תוצאתי, במסגרתו יהיה על הטוען להוכיח כי אלמלא הייצוג הכושל הנטען, אפשר שתוצאתו של ההליך הייתה משתנה... " (ע"פ 2921/13 רייטבורג נ' מדינת ישראל (1.1.2015), דברי השופט א' שהם , פסקה 50). כך, בפלילים. בענייננו – על אחת כמה וכמה. ספק אם טענת המבקשים לפיה הסתירות שעלו בראיונות נובעות בעיקרן מאותו שקר – מחזיקה מים. סתירות נוספות התייחסו, לדוגמא, לנסיעה לחו"ל, לעבודת המבקשת, ועוד – עניינים שאין דבר בינם לבין מקום המגורים.
26.
זאת ועוד, לבחירתו של אדם המגיש בקשה לרשות, לשתף פעולה עם עצת עורך דינו, ככל שניתנה, ולשקר - ישנן השלכות. בשונה מעצה משפטית בסוגיה המצריכה בקיאות בדין, אשר אין כלים בידיו של מיוצג הדיוט להרהר אחריה, כאשר עורך דין מייעץ, חלילה, ללקוחו לכזב, עצתו נמצאת במישור הנורמות האנושיות-המוסריות. מצפונו של אדם אינו מותנה כלל בבקיאות בענייני משפט ובירוקרטיה. אם חשו המבקשים, כטענתם, אי-נוחות מהנחייתה הנטענת עו"ד קיל, עמדה להם האפשרות להתנער מוקדם יותר מייצוג זה. כזאת לא עשו. המבקשים אף הוסיפו ונימקו את התנהלותם בראיון בכך שחישבו תשובותיהם בהתאם למענה אשר יועיל להם, עד שכשלו. קו מחשבה זה, אותו לא ביקשו לייחס לעו"ד קיל, גם הוא אינו מתאפיין באמירת אמת ומשליך על אמינותם.
27.
אשר לתגובתה של אֵם המבקש לכשנשאלה על אודותיו – במכתבה של עו"ד קיל מיום 23.6.2011 (נספח 15 לכתב תשובתו של המשיב בבית המשפט המחוזי, אשר צורף לתגובתו לבקשה למתן סעד זמני שלפני) נכתב, כי מצורף מכתב מאת אמו של המבקש, בתמיכה לטענה בדבר כנות הקשר. ספק רב אם דבר זה עולה בקנה אחד עם הנטען עתה בהתייחס לדברי אותה אֵם.
28.
אשר לתצהיר הנוסף – לא הוגשה בקשה מתאימה להגשת ראיות נוספות בערעור. בנסיבות, דינו בכך. אין הצדקה לראיון נוסף, חמישי במספר.
29.
מכאן ל מאזן הנוחות . בית משפט זה שב וקבע כי הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך. היה ויזכו המבקשים בערעור תוכל המבקשת לשוב לישראל. כך נקבע, גם בהינתן העלויות הכרוכות בדבר, ואף בשים לב לריחוק בו ימצאו עד להכרעה בערעור אלו הטוענים כי בני-זוג (עע"ם 729/14 מקונן נ' שר הפנים (28.4.2014) והאסמכתאות המוזכרות בפסקה 5 שם); עניין סימוב, פסקה 5 );
עע"ם 4231/12 יהודית בוטובסקי ואח' נ' משרד הפנים (28.5.2012); עע"ם 3658/11 דה רוסאריו תיאודור נ' משרד הפנים (19.5.2011), פסקה 9). אוסיף, כי בעניין שלפני, המבקשת אף הוכיחה בעבר, כי עם הסדרת כניסתה לישראל באופן חוקי, נמצאה הדרך לחזרתה.
30.
בשים לב למכלול, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז בשבט התשע"ה (5.2.2015).
ש ו פ ט