פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7909/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
סאדיבה באנדרי
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב ב-עת"מ 2631/07 מיום 10.9.2008 שניתן על
ידי כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המערער:
עו"ד דני כפיר
החלטה
1.
המבקש הוא עובד זר שנכנס לישראל ביום 5.8.2007 באשרת עבודה בתחום הסיעוד. המבקש עזב את מעסיקו הראשון מיד לאחר שראה אותו. ביום 25.9.2007 נתפס המבקש כשהוא עובד במסעדה בתל אביב בניגוד לתנאי האשרה. לאחר שעוכב, הובהר למבקש כי אם לא יסדיר מעמדו בישראל בתחום הסיעוד הוא יורחק מהארץ. המבקש קיבל ביום 26.11.2007 אשרה חדשה לעבודה אצל מטופל אחר. כשבועיים לאחר מכן, נתפס בשנית כשהוא עובד במסעדה בתל אביב. בשימוע שנערך לו ציין המבקש כי הוא מעדיף לעבוד במסעדה מאשר בתחום הסיעוד. ביום 11.12.2007 הוצא נגד המבקש צו הרחקה. המבקש הגיש עתירה מינהלית נגד צו ההרחקה לבית המשפט המחוזי.
2.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אגמון-גונן) דחה ביום 10.9.2008 את העתירה המינהלית והורה
כי המבקש יעזוב את הארץ עד ליום 17.9.2008. בית המשפט קבע כי קשה ליתן במבקש אמון, לאחר שנתפס פעמיים עובד שלא על-פי האשרה, וכי אין הצדקה לחרוג מהנוהל למעצר וגירוש של עובד זר שנעצר יותר מפעם אחת כשהוא עובד שלא כדין.
3.
ביום 17.9.2008, הוא היום בו אמור היה המבקש להיות מורחק מישראל, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ועמו בקשה "דחופה" למתן צו ביניים למניעת הרחקתו מישראל עד למתן פסק דין בערעור. עוד באותו יום הורתה כב' השופטת חיות כי המבקש יבהיר מיידית מה ההסבר לכך שהערעור והבקשה לצו ביניים הוגשו רק באותו יום, כשבוע לאחר מתן פסק הדין במעמד הצדדים. למחרת, משלא הגיעה ההבהרה דחתה כב' השופטת חיות את הבקשה לצו ביניים (החלטה מיום 18.9.2008).
4.
כעבור למעלה משבועיים, ביום 7.10.2007, הגיש המבקש בקשה חדשה לצו ביניים, אף היא מוגדרת "דחופה", כשטעמיו אותם הטעמים שהוצגו בבקשתו הראשונה שנדחתה בהחלטת כב' השופטת חיות.
5.
המבקש טען כי ההבהרה עליה הורתה כב' השופטת חיות בהחלטתה מיום 17.9.2008 הוגשה
לבית משפט זה ביום 18.9.2008 בשעה 17:00 לערך, אך היא הפכה ל"לא רלוונטית" כיוון שההחלטה הדוחה את הבקשה לצו ביניים פורסמה ביום 18.9.2008 בבוקר. בנסיבות אלה בא כוח המבקש ביקש לדון בבקשה לצו ביניים (החדשה) לגופה והסביר את השיהוי בהגשת הבקשה לצו ביניים (הראשונה) בכך שמיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד שהוגשה הבקשה (הראשונה) היה סוף שבוע והיה על המבקש להחליט אם לערער ולהתארגן לאפשרות זו מבחינה כספית.
6.
לגופו של עניין, לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כיוון שאי מתן צו הביניים ייתר את הערעור. לטענתו מ דובר במעצר שני בלבד והוא נמצא בישראל 13 חודשים בלבד. לטענתו יש מקום להקל עמו ולהתחשב במשמעויות הנוראיות לו ולמשפחתו, לדבריו, של גירוש בחזרה להודו בה לא היה לו מקום עבודה.
7.
המשיב ביקש לדחות את הבקשה לצו ביניים, בהסתמכו על נימוקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב אין הצדקה להקל עם המבקש, שכן כבר ניתנה לו הזדמנות למצוא עבודה בתחום הסיעוד. המבקש – שהוזהר כאשר נתפס לראשונה – המשיך לעבוד בניגוד לתנאי האשרה ואף הודה כי הוא מעדיף לעבוד במסעדה ולא בתחום הסיעוד. לפיכך לטענת המשיב המבקש הפר את תנאי האשרה מהרגע הראשון שהגיע לארץ והוא שב ועשה כן לאחר שהוזהר. בנסיבות אלה סבור המשיב כי סיכויי הערעור קלושים וכי "אין למבקש להלין אלא על עצמו".
8.
ביום 12.10.2008 הוריתי למבקש להגיש תגובה לתגובת המשיב עד ליום 15.10.2008 אך זו לא הוגשה עד היום. משחלף שבוע ימים מאז המועד האחרון להגשת התגובה איני מוצאת עוד מקום לעכב את מתן החלטתי.
9.
המבקש הגיש את הבקשה לצו ביניים כבקשה דחופה "ברגע האחרון", באותו יום בו היה אמור להיות המבקש מגורש בישראל. ניתן וצריך היה להגיש את הבקשה באופן שלא יוצר "סד זמנים" לבית המשפט לקבל החלטה ביום בו עומד המבקש להיות מגורש מישראל: החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה במעמד הצדדים כשבוע לפני מועד הגירוש ואין בהבהרה שפירט בא כוח המבקש כדי להוות הסבר משכנע
לשיהוי בהגשת הבקשה (הראשונה) לצו ביניים. עם זאת, יש לדחות את הבקשה גם לגופה.
10.
כידוע קיימת השפעה הדדית בין שיקול סיכויי הערעור לשיקול מאזן הנוחות, שהם השיקולים העיקריים לבחינת הבקשה שלפניי לגופה (ראו עע"ם 2475/08 א . א.י. שטרן אחזקות השקעות בע"מ נ' רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ , פסקה 7 (לא פורסם, 3.4.2008)). בענייננו אף אם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כיוון שהרחקתו מישראל עלולה להקשות על יישום פסק הדין אם יזכה בערעור (ראו החלטת כב' השופטת ארבל ב-עע"ם 1347/07 גורונג נ' משרד הפנים , פס' 5 (טרם פורסם, 22.3.2007)), הרי נוכח האמור בתגובת המשיב סיכויי הערעור למצער אינם גבוהים ואלה גורעים משיקול מאזן הנוחות. בנסיבות אלה יש בהתנהלותו של המבקש כדי להטות את הכף לטובת אי-מתן צו הביניים. אכן, כפי שציין המשיב, התנהלות המבקש אינה מגלה עילה להקל עמו: למבקש ניתנה הזדמנות שנייה לעבוד בתחום הסיעוד אך הוא המשיך לעבוד במודע בניגוד לתנאי האשרה. להתנהלות זו המלמדת על זלזול בחוק ובתנאי האשרה, נוספת גם התנהלות בא כוח המבקש, שהגיש את הבקשה בשמו של המבקש ברגע האחרון וכאמור ללא הסבר משכנע לכך וגם עתה לא טרח להגיש תגובה. בנסיבות אלה, אין הצדקה למתן צו הביניים המבוקש.
11.
אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.
ניתנה היום, כ"ד תשרי, תשס"ט (23.10.2008).
ש ו פ ט ת