עע"מ 7941/18 שרון חכון נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

השופט נ' סולברג :

1.

המערערים, שרון וסלביה חכון (להלן: חכון ), הם יורשיו הפוטנציאליים של ראובן חכון ז"ל (להלן: המנוח ), שהחזיק בזכויות בדירת מגורים ברמלה, שנוהלה על-ידי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר ). בשנת 1981, חתם המנוח על הסכם שכירות מוגנת בדירה. חלפו שנים, והתגלע בין הצדדים סכסוך, שעניינו בטענתה של עמידר, כי המנוח הפר את הסכם השכירות, בכך שבנה תוספות בניה צמודות לדירה, ללא היתר וללא הסכמה. ביום 28.11.2010 הגישה עמידר תביעה נגד המנוח ובני משפחתו, לסילוק ידם מהדירה (ת"א 51662-11-10). בהחלטתו מיום 27.10.2011, נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המנוח ירכוש מעמידר את הזכויות בדירה, ויעביר את התמורה הנדרשת בתוך 90 ימים מיום אישור העסקה בוועדה הרלבנטית בעמידר. לעניין זה צוין, כי אם לא יעמוד המנוח בתנאים שנקבעו, יִנָתן צו לפינוי

שלו ושל בני משפחתו מהדירה. כמו כן, התחייבו המנוח ומשפחתו "שלא להפריע לפעילות עמידר בכל דרך שהיא" , בכל הנוגע למכרז שניהלה עמידר למכירת דירה סמוכה באותו בניין, כולל גג הבניין וזכויות הבניה.

2.

בעקבות האמור, שלחה עמידר למנוח הצעת מחיר לרכישת זכויות הבעלות בדירה ובתוספות הבניה. משלא עמד המנוח בתנאי ההצעה, פתחה עמידר תיק הוצאה לפועל נגדו, על מנת לפנותו מהדירה. לאחר מכן, לבקשתו של המנוח, ניתנו לו מספר הזדמנויות נוספות לרכישה, עד שבמהלך שנת 2014 שילם את הסכום שהוצע בהצעת הרכישה. הצדדים חלוקים בשאלה אם נחתם ביניהם הסכם מכר, אם לאו. לטענת המשיבות, לאחר שהעביר את התמורה, נמנע המנוח מהמצאתם של מספר מסמכים שנדרשו לצורך חתימה על הסכם מכר, ועל כן לא נחתם הסכם שכזה. חכון סבורים מצדם, כי הסכם מכר נחתם, שריר ותקף. כך או אחרת, לא זה מוקד המחלוקת בענייננו.

3.

ביום 2.5.2018, פרסמה עמידר מכרז להציע הצעות לרכישת זכויות הבעלות בדירה הסמוכה לדירתו של המנוח, ובגג שמעל שתי יחידות הדיור הללו. משנודע לחכון על קיומו של המכרז, הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במטרה למנוע את מכירת הזכויות בגג (עת"מ 2394-06-18). חכון טענו, כי בהצעת הרכישה שהוגשה להם, לא הוחרג הגג באופן מפורש מגדרי הרכוש המשותף לבעלי הזכויות בבניין. בפסק דינו מיום 17.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' שילה ) את העתירה. בית המשפט התייחס, בין היתר, להוראה שנקבעה בהסכם הפשרה שנחתם בין המנוח לבין עמידר, שבה "נקבע בפירוש כי גג הבניין לא ייכלל במכר" . בית המשפט נימק את החלטתו, בכך שמשהסתיים המכרז, ונמכר הגג, העתירה הפכה לאקדמית ואין עילה לדון בבקשתם של העותרים.

4.

נגד החלטה זו הגישו חכון את הערעור שלפנינו, שבגדרו מבקשים הם להורות על ביטולו של המכרז שנעשה, או לחלופין, להורות על ביטול מכירתו של גג המבנה. לטענתם, הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ועליו התבסס הסכם המכר, לא מחריג במפורש את גג הבניין מהרכוש המשותף, אלא נוקט בלשון עמומה ולקונית. עוד טוענים חכון, כי בית המשפט המחוזי לא נימק את פסק דינו כנדרש, והתעלם מסוגיות מרכזיות שהועלו בעתירה, בדגש על פרשנותו של הסכם הפשרה.

5.

המשיבות טענו בסיכומיהן, כי לא נפל פגם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. משהושלם המכרז ונמכרו הזכויות בגג, עתירתם של חכון הפכה תיאורטית. לגופם של דברים נטען, כי כעולה מהסכם הפשרה, ועל רקע המסמכים המאוחרים לו (הצעת הרכישה שהוגשה למנוח; הסכם המכר שאמור היה להחתם עם המנוח; תנאי המכרז למכירת הזכויות בגג) – הוחרג גג המבנה, כולו, מהרכוש המשותף. המשיבות הדגישו, כי הסכם המכר לא נחתם בפועל, עקב רשלנותו של המנוח, שלא העביר את המסמכים הנדרשים. בהסכם שאמור היה להחתם הובהר, כי גג הבניין אינו חלק מהרכוש המשותף לבעלי הזכויות בבניין, אלא מצוי בבעלותה הבלעדית של עמידר.

6.

בדיון שנערך לפנינו היום, 20.6.2019, ובעקבות הערותינו, הבהיר בא-כוחם של חכון, כי אין הם מבקשים זכויות בניה בגג, אלא מודאגים מכך שבניה על גג הבניין, תוביל להריסתו של המבנה ותפגע בגב' חכון, אשר מתגוררת בדירה. באי-כוחן של המשיבות, עמידר ורשות מקרקעי ישראל, הבהירו לעניין זה, כי גב' חכון לא צפויה להיפגע כתוצאה מהבניה על גג הבניין, משום שככל שתֵעשה, יהֵא זה כדין ובכפוף להיתרים שיינתנו. זאת ועוד, הסביר בא-כוחה של עמידר, כי לקראת בניה שכזו, אין זה מן הנמנע שהבניין ישופץ ויחוזק על מנת למנוע נזקים אפשריים.

7.

נוכח האמור, ובהתאם להמלצתנו, שניתנה משום שפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא נכון, אחרי שנרשמו דברי ב"כ המשיבות, חזרו בהם חכון מערעורם.

הערעור נמחק אפוא בזאת, ללא צו להוצאות.