עע"מ 7967/10 האני שלאלדה נ. שר הפנים

לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד"ר י' מרזל ) בעת"מ 28606-08-10 מיום 21.9.2010, במסגרתו נדחתה על הסף עתירתם של המערערים.

רקע עובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.

ביום 4.8.2005 פנו המערערים, הטוענים כי מרכז חייהם היה מאז ומתמיד בירושלים, למשיב לשם קבלת מעמד קבע בישראל. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי החלטתו הסופית של המשיב לדחות את בקשת המערערים ניתנה עוד ביום 12.2.2008 והודעה למערערים במכתב נוסף מיום 19.3.2009. המערערים עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים וטענו בעתירתם כי לאור הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים הומצאו למשיב ראיות להוכחת מרכז חיים בירושלים ועניינם נבדק בשנית, אלא שמהמכתב שנשלח אליהם ביום 19.3.2009 עולה כי ראיות אלה לא זכו להתייחסות. עוד ציינו המערערים כי המערער 1 זומן לשימוע ונתבקש להמציא מסמכים אולם לא התקבלה כל החלטה על ידי המשיב. משכך הוגשה העתירה בגדריה התבקש בית המשפט לעניינים מנהליים להורות למשיב להשלים את הטיפול בבקשת המערערים להסדרת מעמד הקבע שלהם בישראל. המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי אין מקום להורות על הסעד המבוקש לאור העובדה כי החלטה סופית בעניינם של המערערים כבר התקבלה בשנת 2008 ולכל המאוחר בשנת 2009. המערערים טענו מנגד כי נציגיו המוסמכים של המשיב הציגו בפניהם מצג כי עניינם נבדק ונדון מחדש ומסיבה זו אף לא נקטו בצעדים משפטיים.

2.

בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי כבר ביום 19.3.2009 ואף קודם לכן ניתנה תשובה סופית בעניינם של המערערים. בית המשפט לעניינים מנהליים הוסיף כי המערערים לא הצליחו לבסס את טענתם כי הוגשה על ידם בקשה חדשה למעמד קבע בישראל וכי נערך שימוע במסגרתה וכי בקשה זו לא הוכרעה. בית המשפט קבע כי לאור העובדה כי "לפנינו עתירה המבקשת סעד שאינו בר ממשות שכן החלטה סופית כבר ניתנה" והיות שהמערערים לא תוקפים ישירות את ההחלטה שניתנה בעניינם עוד בשנת 2008, הרי שלא ניתן להעניק להם את הסעד המבוקש. בית המשפט לעניינים מנהליים הוסיף כי גם אם העתירה הייתה מכוונת כנגד החלטת המשיב משנת 2008 הרי שהיא הוגשה בשיהוי. בשל כך קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לדחיית עתירתם של המערערים על הסף. ואולם, בית המשפט לעניינים מנהליים הדגיש כי אין בפסק דינו כדי למנוע מהמערערים להגיש עתירה מחודשת לגוף החלטת המשיב בעניין ישיבת הקבע, בצירוף בקשה מנומקת ומבוססת להארכת מועד.

3.

יצויין, כי המערערים אף פנו למשיב להוצאת היתרי שהייה זמניים, והמערערים טוענים לפני כי יהא זה מן הדין ומן הצדק ליתן בידם את הסעד הזמני לאור העובדה כי טרם הוכרעה בקשתם לקבלת היתרי שהייה זמניים.

נימוקי הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור

4.

כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה ובגדרו התבקש סעד זמני, לפיו המשיב ימנע מהרחקת המערערים עד להכרעה בערעורם. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים שכן סילוק על הסף הינו סעד חריג שיש להשתמש בו במשורה ולכל היותר העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים לקתה בפגם שניתן היה לתקנו, מה גם שבתצהיר שצורף לעתירתם הוצהר כי בקשתם להסדר מעמד קבע הושבה לטיפול מחודש בפני המשיב. בבקשה שלפניי לא נטען דבר לעניין מאזן הנוחות, אולם מכתב הערעור עולה כי בתו של המערער 1 טופלה ונותחה בבתי חולים בישראל ואם תורחק מישראל ולא תטופל בבתי חולים אלו צפויה סכנה לחייה.

תגובת המשיב

5.

בתגובת המשיב, נטען כי יש לדחות את הבקשה. המשיב מפרט אודות השתלשלות העניינים העובדתית בקשר לבדיקת בקשתם של המערערים למתן מעמד קבע בישראל. המשיב טוען כי סיכויי הערעור אינם טובים נוכח העובדה כי כבר בשנת 2008 נשלחה למערערים תשובתו הסופית לפיה נדחתה בקשתם. לטענת המשיב, המערערים לא תקפו החלטה זו אלא הגישו את עתירתם בשנת 2010 והסעד שהתבקש על ידם הוא השלמת הטיפול בבקשתם, סעד חסר כל משמעות לאור העובדה כי בדיקת הבקשה הסתיימה כאמור כבר בשנת 2008. לעניין מאזן הנוחות, טוען המשיב כי נוכחות המערערים בישראל אינה נדרשת נוכח ייצוגם בידי עורך דין. עוד טוען המשיב כי העובדה שבקשתם של המערערים למתן היתרי שהיה זמניים נבחנת בימים אלו אינה מעלה או מורידה, שכן הערעור ממוקד בהסדרת מעמד הקבע.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

כלל ידוע הוא כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בנסיבות בהן סיכויי הערעור טובים וכי עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו

[ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בעע"ם 9347/09 י.ד. ברזאני בע"מ נ' קל בניין בע"מ (לא פורסם, 13.12.2009) ].

8.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סיכויי הערעור אינם טובים מהנימוקים המפורטים בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. נדמה כי דרך המלך בה צריכים המערערים לצעוד היא הגשת עתירה כנגד החלטת המשיב משנת 2008 בצירוף בקשה להארכת מועד כאמור בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. המערערים אף לא מנמקים בבקשתם מדוע מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם. משניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, השתנתה נקודת האיזון וכדי להורות על אי הרחקתם של המערערים מישראל היה עליהם להצביע כל כך שמאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם. יצויין כי טענת המערערים בנוגע למחלת בתם לא נתמכה בתיעוד רפואי.

9.

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית. יחד עם זאת, יש לאפשר למערערים תקופת התארגנות עד ליום 1.9.2011. יהיה זה מן הראוי כי המשיב ישקול סיום הטיפול בבקשתם של המערערים למתן היתרי שהיה זמניים עובר לסיום תקופת ההתארגנות.