עע"מ 7985-19 עע"מ 7985-19

הנשיאה (בדימ') א' חיות:

1.לפנינו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, המוגשת בהמשך לפסק דינו של בית משפט זה מיום 16.12.2021, אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים (להלן: פסק הדין). ברקע הבקשה דנן סכסוך בין המערער, עורך תכנית ג/6955 שעניינה הסדרת הקמתו ופיתוחו של האתר לסילוק פסולת אבליים דרום (להלן: תכנית המטמנה או התכנית) ובעל הזכות להקמת והפעלת האתר, ובין המשיבות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעות אלונים (המשיבה 1; להלן: הוועדה המקומית) והוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז צפון (המשיבה 2; להלן: הוועדה המחוזית).

תכנית המטמנה אושרה בשנת 2004 ואף שולם בגינה היטל השבחה לוועדה המקומית על ידי המערער. התכנית כללה תנאי לפיו לצורך הקמת אתר סילוק הפסולת וקבלת היתר בנייה, נדרש אישור תכנית מפורטת נפרדת שתסדיר את דרך הגישה לאתר מכביש 70. בהמשך לכך, בשנת 2011 הוגשה על ידי המערער תכנית מפורטת שמטרתה להסדיר את דרך הגישה למטמנה (להלן: תכנית הגישה). בשנת 2012 הוחלט על ידי הוועדה המחוזית לדחות את תכנית הגישה. עם זאת, צוין כי נוכח חשיבות פיתוח אתרי פסולת, ובהתאם למדיניות התכנונית שנקבעה, יש להורות לוועדה המקומית ליזום בעצמה תכנית לדרך גישה לאתר המטמנה. על החלטה זו הגיש המערער ערר שנדחה בהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית, עתירה מנהלית (עת"מ 29130-08-12) שהגיש המערער על החלטה זו, נדחתה אף היא ביום 19.12.2012. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי ראוי שהוועדה המחוזית תעקוב ותוודא שהנחייתה לוועדה המקומית להכין תכנית לדרך גישה לאתר המטמנה אכן יוצאת אל הפועל וכי מוסדות התכנון יפעלו להסדרת התכנית במהירות האפשרית.

2.למרות פסק הדין תכנית לדרך גישה לאתר המטמנה לא הוכנה ובעקבות כך, המערער הגיש עתירה נוספת (עת"מ 56736-11-18), בה טען כי המשיבות נמנעו משך שנים רבות מלהפעיל את סמכויותיהן ולקדם את תכנית הגישה לאתר המטמנה. לאחר דיון שהתקיים בעתירה, הגיש המערער לבית המשפט קמא עתירה מתוקנת, שנדחתה ביום 10.10.2019.

3.על פסק הדין בעתירה הנוספת, הוגש הערעור דנן. ביום 16.12.2021 התקיים בפנינו דיון בערעור ולאחר שנשמעו הערותינו הגיעו הצדדים להסכמה, כדלקמן:

"...מוסכם על הצדדים כי תנאי מקדמי להקמת אתר להטמנת פסולת כאמור הוא אישור תכנית מפורטת נפרדת המסדירה את דרך הגישה לאתר מדרך ארצית מספר 70. לצורך כך על המערער לפנות אל הועדה המקומית על מנת שתכין תכנית לדרך כאמור. הועדה המקומית תפרסם בתוך 30 ימים מכרז לתכנון הנדרש ולאחר בחירת הזוכה תגיש בתוך 6 חודשים את התכנית לאישור. טענות הצדדים בהליכי התכנון שמורות להם."

להסכמה זו ניתן, כאמור, תוקף של פסק-דין.

4.כעת מונחת לפנינו בקשת הביזיון, שהגיש המערער ובה הוא טוען כי הוועדה המקומית לא קיימה את הוראות פסק הדין, למרות פניותיו החוזרות בנושא. לטענתו, כעולה מטיעוני הוועדה המקומית, כבר ביום 20.4.2022 נבחר הזוכה במכרז, ועל כן היה על הוועדה המקומית להגיש את התכנית לדרך הגישה לאתר המטמנה לאישור לא יאוחר מיום 19.10.2022 – שישה חודשים לאחר מכן. ברם, מועד זה חלף והוועדה המקומית לא הגישה את התכנית לאישור. נוכח טענות אלו, ביקש המערער לחייב את הוועדה המקומית, בין היתר באמצעות הטלת קנס, לפעול ללא דיחוי להגשת תכנית מפורטת להסדרת דרך גישה לאתר המטמנה, לאישור.

5.מאז הגשת בקשת הבזיון, ובהתאם להחלטות שניתנו, הוגשו מטעם המשיבות מספר הודעות עדכון בנוגע לסטטוס קידום התכנית. כעולה מהודעת העדכון שהוגשה מטעם הוועדה המקומית ביום 13.8.2023, היא אינה מתכחשת לכך שהיו עיכובים בקידום התכנית, אך טוענת כי עיכובים אלה לא היו בשליטתה וכי היא מצידה פעלה להכנת התכנית. לשיטתה, רק ביום 25.5.2023 הוגשה לה על ידי המתכנן שנבחר במכרז, תכנית לאישור (תכנית מס' 261-1198472). עם הגשתה, היא נבחנה על ידי מהנדס הוועדה והועברה להחלטת מליאת הוועדה, אשר סברה, בניגוד לעמדתו של המהנדס, כי יש מקום לדחותה. בהקשר זה הודגש על ידי הוועדה המקומית כי מדובר בתכנית שהטיפול בה מצוי בסמכותה של הוועדה המחוזית, אשר תידרש לתכנית לאחר שתעיין בהמלצות מהנדס הוועדה המקומית ומליאת הוועדה המקומית. לפיכך, התכנית הוגשה לוועדה המחוזית ביום 27.7.2023. בהודעת עדכון שהוגשה ביום 6.9.2023 על ידי הוועדה המחוזית היא אישרה כי התכנית האמורה אכן נקלטה בלשכת התכנון המחוזית ביום 27.7.2023, וכי היא נמצאת כעת בשלב בדיקת תנאי הסף.

6.בתגובתו להודעות העדכון שהוגשו מטעם המשיבות, הודיע המבקש כי הוא עומד על בקשתו. לטענתו, מאז אישור תכנית המטמנה בשנת 2004, הוא עשה כל שביכולתו על מנת לקדם את הקמת האתר והסדרת דרך הגישה אליו, ואילו הוועדה המקומית הערימה עליו קשיים ובכך סיכלה את העניין. עוד הוא טוען כי התנהלות הוועדה המקומית לאורך ההליך, ובפרט התמהמהותה במשך חודשים מלהכין את התכנית, התנערותה מאחריות באשר לעיכובים בלוחות הזמנים וכן בחירתה להמליץ שלא לאשר את התכנית שהוגשה, הנה חריגה ובלתי סבירה. בהמשך לכך, לשיטת המבקש, קיים חשש ממשי כי אם יוסר פיקוחו של בית המשפט, הוועדה המקומית, אשר שיתוף הפעולה מצידה נחוץ לצורך אישור התכנית, תמשיך לנסות ולסכל את הקמת אתר המטמנה. בהקשר זה המבקש מדגיש כי מסמכי התכנית לא עלו לאתר מנהל התכנון ולא נשלחו לעיונו ועל כן לא ניתן לדעת מה טיבם וכן מה המהלכים שיידרשו לפני אישור התכנית. לבסוף, טוען המבקש כי במקביל להליך דנן, המשיבות פועלות לקידום תכניות מתאר המתעלמות מקיומה של התכנית להקמת אתר המטמנה ובעשותן כן הן מעמידות בסיכון את האפשרות להקמתה בהמשך.

7.דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט יש לנקוט במשורה (ראו, מני רבים: ע"א 4089/21 שובל – גרופמן נדל"ן בע"מ נ' Faire Holdings Three Limited, פסקה 6 (27.7.2023)). עוד נפסק כי "פקודת הבזיון נועדה להביא לכיבודם של צווים שיפוטיים" (ראו ע"פ 7168/22 מסורת התורה בני ברק (ע"ר) נ' ישיבת פוניבז' בע"מ, פסקה 44 (9.8.2023)) וכי מדובר בהליך הצופה פני עתיד (בג"ץ 3865/20 שוקרון נ' המועצה המקומית קריית ארבע, פסקה 4 (27.9.2023)). בהקשר זה הודגש כי "אין תחולה לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, מקום שאכיפת ההוראה שוב אינה אפשרית [...] משום שבין הגשת הבקשה לאכיפה לבין שמיעתה היא כבר קוימה..." (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191 (1983)).

בענייננו, קבע פסק הדין כי הוועדה המקומית תפרסם בתוך 30 ימים מכרז לתכנון הנדרש, וכי לאחר בחירת הזוכה תגיש בתוך 6 חודשים את התכנית לאישור. אין מחלוקת כי נבחר זוכה במכרז וכי בהמשך לכך, ביום 27.7.2023, הוגשה לאישור הוועדה המחוזית תכנית לדרך הגישה לאתר המטמנה, אשר נמצאת כעת בשלב בדיקת תנאי הסף. לפיכך, החיובים שנקבעו בפסק הדין קוימו, גם אם באיחור, ובנסיבות אלה בקשת ביזיון אינה האפיק המתאים לבחינת הטענות הנוספות שהעלה המערער (ראו והשוו: בג"ץ 3694/17 עמותת "הורות משותפת = טובת הילד" נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (22.1.2019); עע"מ 2696/14 בחיץ נ' משרד הפנים, פסקה 4 (20.10.2014).

8.מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. בהינתן האיחור מצד הוועדה המקומית בקיום החיוב בפסק הדין, אשר הושלם רק לאחר הגשת בקשת הבזיון, ונוכח התנהלותה של הוועדה המקומית לאורך ההליך, הוועדה המקומית תישא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.