עע"מ 8130/21 אהוד שי נ. עיריית ת"א, מחלקת רישוי ופיקוח בניה

המשנה לנשיאה ע' פוגלמן :

המערער הוא בעלים של קיוסק בדרך חיים בר לב 216 בתל אביב (להלן: בית העסק ). בסמוך לבית העסק שלו הוצבו עמודים לפי החלטת הגורמים המקצועיים הסבורים כי הפעלת בית העסק ללא שיוצבו עמודי חסימה שימנעו גישת כלי רכב מכביש 461 לרחבת בית העסק – מהווה סכנה לציבור. העותר חלק על החלטה זו ומנהל זה מספר שנים הליכים במטרה להביא להסרת העמודים. בית המשפט קמא עמד בפירוט על ההליכים שננקטו ועל הכרעות קודמות בנושא זה ולמותר הוא להרחיב בדברים אלה.

בעתירה שהגיש העותר בנושא הצבת העמודים, בהמשך להליכים הקודמים, נטען כי העירייה פועלת בחוסר סבירות וחוסר תום לב, מתעלמת מתכנון תקף ומאינטרס ההסתמכות של המערערת, ונמנעת מפגיעה שאינה מידתית במערער. העירייה מצידה עמדה על טעמי החלטותיה ועל הסיכון לשלום הציבור שהצדיק הצבת עמודים.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת א' חיאט נחליאלי ) ראה לדחות את העתירה הן מטעמי סף, אותם הוא מפרט בפסק דינו, הן לגופן של דברים, בציינו כי החלטת הרשות נמצאת במתחם הסבירות, התבססה על גורמים מקצועיים בענף התנועה, התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים ואין עילה להתערב בה בהינתן מושכלות היסוד של כללי ההתערבות במשפט המינהלי.

בכך עניינו של הערעור שלפנינו. המערער מבקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ומבקש לאסור על המשיבה להציב עמודים. לפני הדיון בערעור שוחרר בא כוחו הקודם של המערער מייצוג בהסכמה, והמערער טען לעצמו, כאשר בצד טענותיו הכתובות שהוגשו באמצעות בא כוחו דאז, הוסיף וטען כי העירייה מתנכלת לו, כי על פי חוות דעת שהציג לא קיימת בעיית בטיחות וכי הסרת העמודים חיונית לקיומו של העסק.

העירייה מצידה ביקשה להשאיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, הן בטעמי הסף אותם מנה, הן בהכרעה שלפיה החלטת המשיבה מצויה בגדרו של מתחם הסבירות ועולה בקנה אחד עם התכנון התקף.

מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית, וכי אין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך אנו דוחים את הערעור, בגדר תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 7000 ש"ח.