עע"מ 8140/21 עיריית חיפה נ. חיים זיידן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת א' וינשטיין ) ביום 13.10.2021 בגדרו של עת"מ 5203-08-19, במסגרתו התקבלה ברובה עתירתו של המשיב ובוטלו חיובי ארנונה רבים שהשיתה עליו המערערת (להלן: העירייה ).

2.

החלטתו של בית משפט קמא, מושא הערעור שבגדרו מבוקש עיכוב הביצוע, ניתנה במסגרת עתירה שהגיש המשיב בעניינם של חיובי ארנונה אשר הושתו עליו על ידי העירייה בגין השנים 2006-1999, בסך כולל של 181,000 ש"ח. החוב הושת בגין שני נכסים ברחוב ז'בוטינסקי בחיפה: ז'בוטינסקי 7/2 (להלן: הנכס בז'בוטינסקי 7/2 ) וז'בוטינסקי

7/3 (להלן: הנכס בז'בוטינסקי 7/3 ). בעתירה נטען כי המשיב כלל לא החזיק בנכס בז'בוטינסקי 7/3 וכי הנכס בז'בוטינסקי 7/2 לא היה מחובר לתשתיות מים או חשמל עד לסוף שנת 2006 ועל כן לא חב בתשלום ארנונה.

3.

במהלך הדיון בעתירה, הסכימה העירייה כי המשיב לא החזיק בנכס בז'בוטינסקי 7/3 ועל כן המחלוקת שנותרה עניינה בנכס בז'בוטינסקי 7/2 בלבד. בהחלטתו מיום 13.10.2021 קבע בית משפט קמא כי עד לשנת 2004 המשיב לא היה "מחזיק" בנכס בז'בוטינסקי 7/2 כמשמעותו בחוק ובפסיקה – זאת, בשל כך שהנכס לא חובר לחשמל עד לשנת 2004 וטופס 4 לבניין ניתן גם הוא רק בשנת 2004. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי עד לשנת 2004 לא היה מדובר בבניין המחויב בתשלום ארנונה. כן קיבל בית משפט קמא את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב וקבע כי הליכי הגבייה בעניינו של המשיב החלו רק סביב שנת 2008 ועל כן כל חוב שנצבר מעל לשבע שנים אשר קדמו לתחילת הליכי הגבייה התיישן, וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. קביעה זו ניתנה למעלה מהצורך, שכן נקבע כי המשיב ממילא חייב בארנונה רק משנת 2004 וחוב זה לא התיישן. בפסק דינו דחה בית משפט קמא את טענת העירייה בדבר שיהוי בהעלאת הטענה "איני מחזיק" מצד המשיב וכן דחה את טענותיה כי החלה את הליכי הגבייה כבר בשנת 2002. עוד קבע בית משפט קמא כי במסגרת כתב התגובה לעתירה לא טענה העירייה כל טענה לגוף הסוגיה "איני מחזיק" שהעלה המשיב; ואולם, לאחר שבית המשפט הציע לצדדים הצעה לפתרון מוסכם של המחלוקת, ביקשה העירייה מספר ארכות לצורך שקילתה, ובדיעבד הסתבר כי העירייה ניצלה את הארכות כדי לאסוף נתונים שונים שאותם היא לא טרחה לאסוף ולהציג בבית המשפט במועדים שנקבעו לכך. את ממצאי האיסוף הגישה העירייה בהודעה לבית המשפט ביום 28.4.2021, ללא היתר מבית המשפט. בהחלטה מיום 24.5.2021 קבע בית משפט קמא כי אין מקום למקצה שיפורים שהעירייה ביקשה לעשות תוך התעלמות מהחלטותיו. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי המסמך שהוגש ביום 28.4.2021 לא יהיה חלק מהחומר המונח לפניו לצורך מתן פסק הדין בעתירה.

4.

בהתאם לכל האמור, קיבל בית משפט קמא את מרבית העתירה וקבע כי חיובי הארנונה באשר לנכס בז'בוטינסקי 7/3 מבוטלים כליל (כי לא היה להם מקום מלכתחילה), וכי חיובי הארנונה בנכס בז'בוטינסקי 7/2 לשנים 2003-1999 מבוטלים אף הם (שכן הבניין נהיה שמיש למגורים רק בשנת 2004). כן הורה בית משפט קמא כי על העירייה לערוך תחשיב חדש ביחס לחוב הארנונה של המשיב בגין הנכס בז'בוטינסקי 7/2 החל משנת 2004, וזאת בשים לב לנסיבותיו הפרטניות של המשיב. בהתאם לכך ביטל בית משפט קמא את הליכי הגבייה שהופעלו על ידי העירייה והורה כי הערות האזהרה שנרשמו על נכס נוסף השייך למשיב, אשר ממוקם ברחוב מוריה 36 בחיפה (להלן: הנכס ברחוב מוריה ), תבוטלנה ותימחקנה בלשכת רישום המקרקעין ומכל מרשם אחר המתנהל על פי הדין. במסגרת פסק הדין, חוייבה העירייה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 30,000 ש"ח, וזאת בשל הפגמים בהתנהלותה, כמתואר לעיל.

5.

מכאן הערעור שבמסגרתו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. העירייה סבורה כי סיכויי הערעור שלה גבוהים במיוחד, שכן קביעותיו של בית משפט קמא סותרות, לשיטתה, באופן חזיתי את ההלכות הנוגעות לסופיות שומות ארנונה הנקבעות על ידי רשות מקומית וכן לאפשרויות העומדות לרשות הנישום לטעון טענה "איני מחזיק". זאת, כאשר מדובר בשומות אשר הוצאו שני עשורים לפני הגשת העתירה ואשר בקשותיו והשגותיו של המשיב בנוגע אליהן נדונו והוכרעו על ידי העירייה מבלי שהוגש על החלטותיה ערר כדין. לטענת העירייה, המשיב לא העלה את טענותיו בפני הערכאה המוסמכת במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, ודי בכך, לטענתה, כדי לחסום כל ניסיון לחייבה לדון לגופן של השומות ובטענה "איני מחזיק" בחלוף שנים רבות, כפי שעשה בית משפט קמא. כן מפנה העירייה לכך שישנן קביעות סותרות בפסק הדין קמא בנוגע לחישוב ההנחות המגיעות למשיב ביחס לתקופה שלאחר שנת 2007, אשר מקימות קושי ליישמן. זאת, מכיוון שנקבע הן שהמשיב יפנה לוועדת הנחות לבחינת בקשתו להנחה והן שעל העירייה לערוך חישוב מחודש בנוגע לחוב על בסיס ההנחה שמגיעה למשיב משנת 2007.

6.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורה העירייה כי זה נוטה לטובתה וזאת לאור הקושי הצפוי לגבות את חובה, בשים לב לכך שהיא מנהלת הליכי גבייה נגד המשיב משנת 2002, לשיטתה, ולמצער, משנת 2008, כפי שנקבע בפסק הדין קמא. לטענת העירייה, הליכים אלו לא הביאו לסילוק החוב עד אשר החלה לנקוט בהליכים למימוש השעבוד שנרשם על זכויות המשיב, אשר מהווה "דירת מגורים יחידה". לטענת העירייה, אם עיכוב הביצוע המבוקש לא יינתן וערעורה יתקבל אחרי שהמשיב ימכור את הנכס ברחוב מוריה ויעבירו לצד ג' תם-לב, היא לא תוכל להיפרע מהנכס – דבר שהוא בבחינת נזק בלתי הפיך. כן מציינת העירייה כי חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק וכי במסגרת העתירה הוא אף הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט על סך 1,977 ש"ח בשל מצבו הכלכלי והאישי.

7.

בד-בבד עם הגשת הערעור, הגישה העירייה בקשה להוספת ראיה חדשה. ביום 13.12.2021 קבעה הרשמת ש' עבדיאן כי דיון בבקשה זו יתקיים במועד שנקבע לשמיעת הערעור גופו.

8.

מנגד, המשיב טוען כי סיכויי הערעור נמוכים ומבקש לדחות את בקשת העירייה. בתגובתו מפרט המשיב כי המועדים בהם הדירה הפכה שמישה למגורים מעוגנים היטב בראיות חד-משמעיות. כן מפנה המשיב לכך שבכתב התשובה של העירייה נמנעה העירייה מלהתייחס לטענתו "איני מחזיק" והתייחסה במסמכיה ובטיעוניה לטענות ההתיישנות והשיהוי בלבד. משבחרה לעשות זאת – טוען המשיב – אין לה, לעירייה, אלא להלין על עצמה. עוד טוען המשיב כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא למנוע מהעירייה להגיש מסמכים שלא הגישה במועדם. לטענת המשיב, הערעור דנן הינו ניסיון פסול של העירייה להגיש את הראיות אותן לא קיבל בית משפט קמא בשל התנהלותה הבלתי הולמת ולבסס עליהן את הערעור כולו על אף שלא הוגשו במסגרת ההליך קמא. כמו כן מצהיר המשיב כי אין בכוונתו למכור את דירת מגוריו ועל כן לא צפוי לעירייה כל קושי מבחינת מאזן הנוחות, גם אם הערעור יתקבל.

9.

בקשת העירייה מבוססת על כך שהסרתן של הערות האזהרה אשר נרשמו לטובתה בלשכת רישום המקרקעין תאפשר את מכירת הנכס ברחוב מוריה באופן שיסכל את אפשרותה לגבות מהמשיב את חוב הארנונה שהיא טוענת לקיומו. תרחיש זה, לצד הצהרת המשיב כי הוא ממילא לא מתכוון למכור נכס זה בעתיד הנראה לעין, קובע את מאזן הנוחות. מאזן זה נוטה לטובת העירייה והוא מייתר את הצורך לאמוד את סיכויי הערעור.

10.

לפיכך, ומבלי להביע דעה לכאן או לכאן באשר לסיכויי הערעור, סבורני כי מן הדין להיענות לבקשת העירייה. דחיית הבקשה של העירייה תשאירה תלויה ברצונו הטוב של המשיב במקרה שהערעור יתקבל, שכן הסרתן של הערות האזהרה תאפשר למשיב לשעבד את הנכס ברחוב מוריה למטרה כלכלית כזאת או אחרת, גם אם אין בכוונתו למכרו בזמן הקרוב. מאידך, את נזקיו של המשיב מהשארתן של הערות האזהרה על כנן ניתן להבטיח בקלות יחסית באמצעות הטלת ערבות על העירייה – זאת, כאשר המשיב עצמו מצהיר כי אין בכוונתו למכור את הנכס בזמן הקרוב.

11.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור עד להכרעה בערעור.

12.

להבטחת תיקונם של נזקי המשיב – ככל שנזקים כאמור ייגרמו לו עקב העדר האפשרות לבצע דיספוזיציה בנכס שלגביו נרשמו הערות האזהרה – תפקיד העירייה בבית המשפט המחוזי חיפה ערבות בנקאית על סך 150,000 ש"ח, וזאת עד ליום 1.2.2022. באין הפקדה כאמור, יפקע צו עיכוב הביצוע מאליו והמשיב יוכל לפעול למחיקתן של הערות האזהרה בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא.

13.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו.