פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
8211/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון
המערער:
וואנג גינהואה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים
מינהליים בתל-אביב מיום 28.6.07 בתיק עתמ 1484/07 שניתן על-ידי כבוד השופט נ'
ישעיה
תאריך הישיבה:
כ"ד בחשון
התשס"ח
(5.11.2007)
בשם המערער:
עו"ד משה פולק
בשם המשיב:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן :
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט נ' ישעיה ) שניתן ביום 28.6.2007, אשר על פיו נדחתה עתירת המערער למנוע מהמשיב להוציא נגדו צו הרחקה מן הארץ ולאפשר לו להסדיר את מעמדו כעובד זר בתחום הבניין.
על פי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, העותר נכנס לארץ כחוק ביום 12.2.2004 באשרת עבודה לתחום התעשייה. אולם כעבור מספר חודשים עבר המערער לעבוד בתחום הבניין ואף פנה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדו כעובד בתחום הבניין. ביום 11.7.2005 פסק בית המשפט לעניינים מנהליים כי יינתנו למערער 30 יום להסדרת מעמדו כעובד בתחום הבניין. בהמשך ניאות בית המשפט למתן הארכת מועד, אולם המערער לא הסדיר את מעמדו וביום 30.11.2006 נעצר על שהייה שלא כדין.
בית המשפט לעניינים מנהליים קבע בפסק דינו כי לאחר תקופת שהייה בלתי חוקית כה ארוכה ולאחר שהמערער לא שיתף פעולה בכל הנוגע להסדרת מעמדו, אין הצדקה להיעתר לעתירתו. עוד ציין בית המשפט כי לעותר אין זכות קנויה לקבל אשרת עבודה ולשהות בארץ שלא כחוק.
מכאן הערעור בפנינו.
לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובתשובת המשיב, וכן לאחר שהוספנו ושמענו טיעונים בעל פה מטעם שני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס
ולא מצאנו מקום להתערב בו. נ
מספר טעמים מביאים אותנו לדחיית הערעור. ראשית , המערער הגיע למדינה עם אשרת עבודה בתחום התעשייה, ובחירתו היתה לוותר על אשרה זו תוך מעבר לתחום הבניין. בתקופת היותו במשמרת אף רואיין פעמיים לצורך בחינת התאמתו לעבודה בתחום התעשייה אולם נמצא לא מתאים לאור רצונו לעבוד בענף הבניין. שנית , המערער שהה תקופה ארוכה (לכל הפחות – מיום 31.12.2005 ועד ליום 31.11.2006) ללא אשרת שהייה מבלי שהסדיר את מעמדו ומבלי שיצא מן הארץ כמחויב בפסק הדין מיום 11.7.2005. שלישית , גם אם הדברים דלעיל נעשו על ידי המערער בתום לב ובהשפעת הבטחות שווא של חברות שונות, הרי שלמערער אין זכות קנויה לשהות בישראל וכן לקבל אשרת עבודה. הפעלת הסמכות בעניין זה נתונה לשיקול דעתו של המשיב ובהחלטתו לדחות את בקשת המערער לא מצא בית המשפט לעניינים מנהליים פגם, וכך אף אנו איננו מוצאים.
בנסיבות אלה נמצא לנו כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את עתירת המערער, ועל כן דין הערעור להידחות. ב
יחד עם זאת, אין אנו מביעים דעה בשאלה האם המשיב, יסכים משיקולים הומניטאריים או אחרים לשקול מחדש את הסדרת
מעמדו
של המערער בארץ. ו
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ו בחשון תשס"ח (7.11.2007).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט