עע"מ 8286/03עמותת בית מדרש חסידים אלעד נ. עמותת שיכון הרבנים אלעד

בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין.

2.בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' פוגלמן) נעתר לעתירתה של המשיבה 1 ( המשיבה) וקבע כי הרשאת שימוש שהעניקה המועצה המקומית אלעד (המשיבה 4) למבקשת במעטפת מיבנה לצורך הקמת בית-כנסת, נעשתה שלא כדין. משהחליט כך, הורה בית-המשפט למבקשת לפנות את המיבנה לאלתר ולהחזירו לרשותה של המועצה המקומית כדי שזו תערוך נוהל הקצאה כדין.

3.המבקשת ביקשה מבית-משפט קמא לעכב את ביצוע החלטתו. לטענת המבקשת לא זו בלבד שסיכויי הערעור על פסק-הדין סיכויים טובים הם, אלא שאי קבלת בקשתה עלולה לגרום למיבנה נזקים כבדים ובלתי-הפיכים. כיצד כך? אלא שלטענת המבקשת - טענה החוזרת בבקשתה הנוכחית - נטישת המיבנה עלולה למשוך גורמים מפוקפקים - ואנדליסטים - אשר יגרמו למיבנה ולתשתית שהותקנה בו (מיזוג וחשמל) נזקים קשים. יתרה מכך: המבנה טרם הושלם במלואו, ואם לא יתבצעו בו עבודות דחופות מסויימות עלולים פיגעי מזג האוויר לגרום לו נזק חמור. המבקשת חוששת כי במצב דברים זה עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך שכן גם אם תזכה בערעור לא תוכל עוד לשקם את המיבנה; למיצער, כך טוענת היא, השיקום יעלה ממון רב, ועל כן מבקשת היא להוסיף ולהחזיק במיבנה עד להכרעה בערעור ואף לבצע בו עבודות דחופות הנדרשות לשם אחזקתו ושמירתו. בית-משפט קמא דן בבקשה, ולאחר ששקל בדבר החליט שלא לעכב את החלטתו אלא במובן זה שתוצאת הליכי ההקצאה שתבצע המועצה המקומית - אם יתבצעו - יוכפפו להכרעה בערעור שתגיש המבקשת. אשר לטענת הנזק הבלתי הפיך, בית-המשפט דחה את הטענה באומרו:

לא מצאתי ממש בטענה הכוללנית בדבר חשש לנזק למבנה שיוותר, כביכול, ללא פיקוח אם יבוצע פסק הדין. חזקה על הרשות המקומית, לידיה יוחזר המבנה, כי תדאג לשלמות הנכס. בהיבט זה אין חשש אפוא כי יווצר מצב דברים בלתי הפיך שלא יאפשר להחזיר את הנכס לחזקתה של המבקשת, אם יתקבל ערעורה.

4.המבקשת אינה משלימה עם דחיית בקשתה לעיכוב ביצוע ומכאן בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתקופת הערעור ולביצוע עבודות דחופות במבנה. טעמיה של המבקשת טעמים דומים הם לטעמים שנידחו בבית-המשפט קמא - בעיקר בנוגע לחשש מפני פגיעה בלתי הפיכה במיבנה - והצעתה היא כי יוּתר לה להמשיך ולהחזיק במבנה ואף לבצע בו עבודות תחזוקה דחופות וזאת "בלא שיהיה בכך משום מתן זכות כלשהי לה [למבקשת] ובלא שיהיה בכך ולו סממן של אכלוס" (סעיף 4 לבקשה).

5.ביקשתי את תגובות המשיבים להצעתה זו של המבקשת, ומשנתקבלו התגובות הסתבר כך: המועצה המקומית ועמה המשיבים 3, 5 ו-6 (ראש המועצה, רשות הרישוי המקומית והוועדה המקומית לתכנון ובניה) תומכים בבקשה בטוענם כי יתקשו במאוד להמשיך ולדאוג לתחזוקתו של המבנה עד שיאוכלס בשנית, וחיוב מעין זה כי יחויבו בו יטיל עליהם אותו חיוב נטל כלכלי כבד. המשיבה מס' 1 - היא העותרת בהליך המקורי - מתנגדת בכל תוקף לבקשתה של המבקשת. טענתה היא כי מדובר בניסיון המבקשת להשהות את הבלתי נמנע, וכי הנטל לתחזוקת המיבנה מוטל על המועצה המקומית. המשיבה 7 - עמותה רבנית נוספת המעורבת בעניין - מתנגדת גם היא לעיכוב הביצוע, אך אינה נדרשת לסוגיית תחזוקת המבנה. ואילו שר הפנים - המשיב 2 - הותיר את ההכרעה לשיקול של בית-המשפט.

6.משקראתי את תגובות הצדדים ולאחר ששקלתי בדבר היגעתי לכדי מסקנה כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת ולקבל את החלטתו של בית-המשפט המינהלי במלואה. בנסיבות העניין, ומשנמצא כי בפועל - ושלא-כדין - הקצתה המועצה המקומית למבקשת את המיבנה, אך ראוי ונדרש הוא כי המיבנה יוחזר להחזקתה של המועצה המקומית וכי אין מקום להותיר את אחיזתה של המבקשת במיבנה גם אם המדובר אינו אלא בתיקונים שוטפים. החובה להבטיח את שלמות המבנה, להגן על המיבנה מפני פגעים רעים ולקיים בו עבודות תחזוקה נדרשות, מוטלת על כיתפי המועצה המקומית, וזו אינה יכולה להתנצל את חובתה זו גם אם סבורה היא כי הדבר יטיל עליה מעמסה כלשהי. אוסיף שתמהני מהי אותה מעמסה כבדה שתחזוקתו של מיבנה בודד מטילה על כתפיה של מועצה מקומית. מכל מקום, המועצה המקומית היא האחראית למיבנה - על כל המשתמע מכך - ואם אכן יגרמו למבקשת נזקים כלשהם כתוצאה מכך שהמועצה לא קיימה את המוטל עליה, תעמוד לה זכותה - אם תקנה זכות - לבקש מן המועצה לשפותה על נזקיה אלו; והכל כמובן כפוף לדין ולנסיבות העניין.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה 1 שכר-טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח ולמשיבה 7 שכר-טירחת עורך-דין בסך 3,000 ש"ח.

היום, ה' בתשרי תשס"ד (1.10.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03082860_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il