עע"מ 8289/08 פלסטין פספוס ושמונה מערערים נוספים נ. שר הפנים

המבקשת 1 הינה תושבת מדינת ישראל, ובת זוגו של המבקש 2 (להלן: המבקש ), אשר שהה בישראל על פי היתר שהייה משנת 1999 ומשנת 2001 החזיק ברישיון ישיבה זמני בישראל. המבקשים 3-8 הינם ילדיהם. בחודש נובמבר 2006 החליטו המשיבים שלא להאריך את תוקפו של רישיון הישיבה של המבקש, מאחר שלטענתם אחיו פעילים בארגוני טרור. בהמשך ההליכים קבעו המשיבים כי ישנו חומר ביטחוני שלילי גם כנגד המבקש. כנגד דחיית הבקשה להאריך את רישיון הישיבה הזמני עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 8121/08).

בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד סגן הנשיא ד' חשין ), דחה ביום 24.7.2008 את העתירה, בקבעו כי בנסיבות המקרה, על רקע החומר הגלוי והחסוי שהוצג בפניו אודות המבקש, לא קמה עילה להתערב בהחלטת המשיבים. זאת, שכן בנוסף למידע הקושר את אחיו של המבקש לפעילות חבלנית, קיים מידע הקושר אף אותו עצמו לפעילי טרור.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הגישו בקשה למתן סעד זמני, למניעת גירושו מישראל עד למיצוי ההליכים בערעור. לטענת המבקשים הסעד המבוקש אינו פוגע בפעילות התקינה של המינהל או בציבור, וכי אף במהלך הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים ואף לאחריו, נענה בית המשפט לבקשתם לסעד זה. עוד מוסיפים המבקשים, כי הוצאת המבקש מישראל אף תגרום להארכת הדיון המשפטי בערעור ולסיבוכים בו.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה ומבקשים לדחותה. לטענתם, מצוי בידם חומר בטחוני המלמד על קשרים של המבקש עם גורמי טרור, וחלק מאחיו הינם פעילים בארגון טרור. בנסיבות אלו, טוענים המשיבים כי שהייתו של המבקש בשטח ישראל טומנת בחובה סיכון לביטחון המדינה. עוד טוענים המשיבים כי נוכחות המבקש בישראל אינה חיונית לבירור טענותיו וכי גם אם יורחק מישראל לא ייגרם לו בכך נזק בלתי הפיך.

לאחר עיון בבקשה, בערעור המצורף לה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, לפיהם הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

יש להוסיף ולציין, כי התנאים למתן סעד זמני במסגרת הערעור מחמירים מאלו שמובאים בחשבון על ידי הערכאה הדיונית. דחיית העתירה מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין, כאשר דחיית העתירה, כשלעצמה, מאפשרת להניח לכאורה, כי העתירה אינה מבוססת דיה ויש ליתן לזוכה ליהנות מפירות זכייתו (ראו עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז (לא פורסם, 14.5.2007)).

באשר לעניינם של המבקשים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, הרי שלא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים ומשכך אין מקום לקבל את הבקשה למתן סעד זמני. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על התרשמותו מהחומר שהוצג לו – הן חומר גלוי והן חומר חסוי – על פיו הגיע למסקנה לפיה החלטתם של המשיבים אינה לוקה בחוסר סבירות המצדיק את ביטולה. לא שוכנעתי במידה הנדרשת כאמור לעיל, כי יש בנימוקים אותם מעלים המבקשים בבקשתם, על פניהם, כדי להביא להפיכתה של קביעה זו.

מנגד, המבקשים אינם מראים בבקשתם כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך באם יורחק מישראל. בנסיבות שתוארו לעיל, לא ניתן לומר כי יש בקושי שייגרם לו בשל ניהול ההליך מבלי שיימצא בישראל כדי להצדיק היענות לסעד המבוקש, בפרט לנוכח הימצאותם של יתר המבקשים ובאי כוחם בישראל.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 29.9.2008, בה ניתן צו ארעי למניעת הרחקת המבקש מישראל, מבוטלת בזאת.