עע"מ 8295/10 חישולי כרמל בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל

1.

בפניי בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, לפיו יעוכבו הליכי הגבייה בגין חיוב ארנונה רטרואקטיבי שהשיתה המשיבה על המבקשת עבור השנים 2002 עד 2008.

בתאריך 30.11.08 שלחה המשיבה למבקשת דרישה לתשלום חוב ארנונה בסך 2,843,008 ₪ בגין השנים 2008-2001. הרקע לדרישה, מדידה שבוצעה בנובמבר 2008 בשטחה של המבקשת, שהצביעה על כך שהמבקשת לא שילמה ארנונה על "יתרת שטח" של 2,127 מ"ר. המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה לבטול החיוב הרטרואקטיבי.

בית המשפט המנהלי דחה את העתירה (עת"מ 17152-05-09, מפי כבוד השופטת ב' זיו ). צוין כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעם שהטענה לאי חוקיות החיוב הרטרואקטיבי נדונה על ידי וועדת הערר והדרך לתקוף את ההחלטה הינה על ידי הגשת ערעור מנהלי. בנוסף, נקבע שגם לגופו של עניין דינה של העתירה להידחות. נפסק, כי על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, ניתן במקרה זה להטיל את החיוב באופן רטרואקטיבי. הודגש כי מדובר בתיקון טעות חישובית הנובעת מנתון שגוי בדבר גודל השטח בר החיוב ולא בשינוי שיטת החישוב. מכאן הוגש ערעור לבית משפט זה יחד עם הבקשה שבפניי.

2.

לטענת המבקשת, נשללה ממנה זכות הטיעון בפני וועדת הערר. כתוצאה מכך פסק הדין ביסס את קביעותיו המשפטיות על ממצאים עובדתיים שגויים שנקבעו על ידי וועדת הערר. נטען, כי לו היה ניתן לה להציג את ראיותיה ולחקור את המצהירים ובעלי התפקידים הרלוונטיים, עתירתה לא הייתה נדחית. בנוסף נטען כי שומת הארנונה שהוצאה הייתה שגויה ובכך הודתה אף המשיבה. הודגש כי למשיבה אין זכות במקרה זה לתקן את השומה שהוצאה ודי בכך כדי לבטלה. באשר למאזן הנוחות צוין כי המשיבה פרסמה ברבים כי היא בקשיים כספיים. לכן במידה וישולם חוב הארנונה והערעור יתקבל היא תתקשה להשיב את הסכום שיגבה. עוד צוין כי הוגש ערעור מנהלי על החלטת וועדת הערר, והיה ותבוטל החלטת וועדת הערר יישמט הבסיס לחיוב שנקבע.

מנגד סבורה המשיבה כי סיכויי הערעור הינם נמוכים. לטענתה אין חולק כי המדידה החדשה שבוצעה בנכס העלתה שהמבקשת ביצעה תוספות בניה לא חוקיות ללא קבלת היתר ומבלי ששילמה ארנונה במשך השנים 2001 עד 2008. המבקשת הסתירה את תוספת הבנייה ועל כן מבחינה משפטית רשאית המשיבה לגבות את חוב הארנונה באופן רטרואקטיבי. המשיבה טענה כי המבקשת לא הוכיחה שיקשה עליה להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. בנוסף צרפה המשיבה תצהיר מטעם מנהל הארנונה לפיו מצבה הכספי של המשיבה יציב ופעולותיה נמצאו תקינות על פי הביקורת של משרד הפנים.

3.

לא מצאתי בסיס משפטי המצדיק מתן צו מניעה זמני. פסק דינו של בית משפט קמא הינו מנומק ומפורט. על פני הדברים סיכוי הערעור אינם נוטים לטובת קבלת הבקשה. המבקשת אף לא הניחה כל תשתית המבססת את טענתה כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מאפשר לה להחזיר את סכום הארנונה באם הערעור יתקבל.

דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪ נכון להיום.