עע"מ 8327/19דאוא גאבר נ. שר הפנים

1.

המערער 1, דאוד ג'אבר (להלן: ג'אבר ), התאזרח בישראל ביום 13.6.1995; המערערים 6-2 הם ילדיו, חסרי מעמד בישראל. בשנים האחרונות, פועל ג'אבר במטרה להסדיר את מעמד ילדיו כאזרחי ישראל, ולשם כך הגיש בקשה למשרד הפנים, שעיקרה בטענה כי נוכח התאזרחותו, מחויב המשרד ליתן אזרחות גם לילדיו, על-פי הוראת סעיף 8(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952. הבקשה נדחתה על-ידי מרכזת מעמד ואשרות בלשכת האוכלוסין וההגירה במזרח ירושלים, ולאחר מכן, בהחלטת סגנית מנהלת לשכת האוכלוסין וההגירה, נדחה ערר שהגיש על החלטה זו. משכך היה, עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה לבטל את ההחלטות בעניינם, ולהעניק אזרחות לילדיו של ג'אבר.

2.

בפסק דין מיום 31.10.2019, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. בית המשפט קיבל את טענת משרד הפנים, וקבע כי בבקשת האזרחות המקורית שהגיש ג'אבר, "הוא לא ציין את מצבו המשפחתי לאשורו, ולא ציין כי הוא אב לילדים" . התנהלותו-זו, לא אפשרה למשרד הפנים לברר בזמן אמת אם מתקיימים התנאים למתן אזרחות לילדיו. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי "אין לצפות מהמשיב [משרד הפנים – נ' ס'] לבחון הענקת אזרחות ביחס למי שלא ביקש זאת" , והוסיף כי משחלפו השנים, לא ניתן עתה לתקן את הפגם ולבחון מה היה מצב הדברים בשעתו.

3.

על רקע זה, הגישו המערערים את הערעור דנן. בצד הערעור, הגישו את הבקשה למתן צו ביניים שלפנַי, בגדרה ביקשו להורות למשרד הפנים ליתן לילדיו של ג'אבר רישיון שהייה זמני בישראל, עד להכרעה בערעור. לחלופין ביקשו המערערים, להורות למשרד הפנים להימנע מגירושם אל מחוץ לגבולות ישראל עד להכרעה בערעור, כך שיתאפשר לג'אבר ולילדיו לגור יחד בתקופה זו.

4.

למקרא הבקשה, ולאחר ששקלתי את נימוקיה, לא מצאתי הצדקה ליתן את הצו המבוקש. מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. בקשתם למתן אשרת שהייה זמנית היא למעשה בקשה למתן צו עשה, שנועדה להביא לשינוי המצב המשפטי בעניינם של המערערים, ולא לשמר את הקיים. צו עשה ינתן במסגרת הליכי ערעור בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות בנדון דידן (עע"מ 2357/14 אסבוק נ' משרד הפנים , פסקה 7 (7.5.2014)). אין בידי להעתר גם לבקשתם החלופית של המערערים, להורות למשרד הפנים להימנע מהרחקת ילדיו של ג'אבר אל מחוץ לישראל. על-פי ההלכה הפסוקה, הנזק הנגרם מדחיית בקשה למתן צו ביניים בתקופת הערעור, למניעת הליכי הרחקה מן הארץ – אינו בלתי-הפיך, שכן ניתן יהיה לשוב ארצה, אם כך יפסק בערעור (עע"מ 1500/14 Choppala נ' משרד הפנים , פסקה 4 (פורסם בנבו, 26.02.2014)). המערערים לא הצביעו בבקשתם על טעם מיוחד המצדיק סטייה מהלכה זו.

5.

אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

משלא נתבקשה תשובה מטעם המשיב, לא אעשה צו להוצאות.