עע"מ 8339/11 מדינת ישראל -משרד הבריאות נ. אשר אפרתי

לפניי בקשה לסעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עת"מ 41061-06-11, מיום 6.10.2011, שבמסגרתו התקבלה עתירתו של המשיב ובית המשפט הורה למבקשים לאפשר לו לגשת לבחינות מיוחדת לקבלת תעודה של קלינאי תקשורת בתחום שיקום השמיעה.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בשנת 2008 הוחלט להסדיר את העיסוק במקצועות הבריאות כך שרק מי שקיבל "תעודה במקצוע הבריאות" יהיה רשאי לעבוד במקצועות מסוימים, שביניהם קלינאי תקשורת. החוק קבע גם הוראת מעבר שלפיה אדם שכבר עוסק במקצוע יקבל תעודה אם הוכיח, בין היתר, כי יש לו השכלה מתאימה. המשיב, אשר עוסק בתחום שיקום השמיעה מזה למעלה מ-25 שנה הגיש בקשה לקבל תעודה של קלינאי תקשורת, אך בקשתו נדחתה על סמך עמדתם של המבקשים שלפיה נדרש תואר אקדמי ראשון בתחום הרלבנטי או לכל הפחות השכלה מקצועית פורמאלית בתחום. לאחר מספר הליכים משפטיים, ולאחר שבקשתו של המשיב נדחתה פעמיים נוספות, הוא הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט, כאמור, קיבל את העתירה. בפסק דינו, קבע בית המשפט כי המבקשים לא איזנו נכון בין זכותו של המשיב לחופש העיסוק לבין האינטרס של הגנה על בריאות הציבור. עוד קבע בית המשפט כי שגו המבקשים בכך שפסלו את כל מי שלא הציג הכשרה אקדמית בתחום. לגופו של עניין, לאחר שבחן בית המשפט את השכלתו של המשיב, נקבע כי מדובר ב"השכלה מתאימה" כמשמעותו של מונח זה בהוראת המעבר. לפיכך, הורה בית המשפט למבקשים לאפשר למשיב לגשת לבחינות מיוחדות לצורך קבלת תעודה של קלינאי תקשורת.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. בבקשה טוענים המבקשים, בין היתר, כי סיכויי הערעור שהגישו טובים. עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן במידה והמשיב ייגש לבחינות ההסמכה, יהיה בכך כדי לייתר את הערעור.

מנגד, טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו שכן המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך במידה ופסק הדין יבוצע. לעומת זאת, טוען המשיב כי נגרם לו נזק כבד בשל כך שאינו יכול לעסוק במקצועו. עוד טוען המשיב, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים נמוך.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

השיקולים במתן עיכוב ביצוע בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

בענייננו, מקובלת עלי עמדת המבקשים שלפיה דחיית בקשתם עלולה להוביל לכך שהערעור שהגישו יתייתר. לפיכך מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם. זאת, שכן במידה והמשיב אכן ייגש לבחינה ויעבור אותה, יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור ולשלול ממנו את הרישיון שניתן לו. לפיכך, הבקשה מתקבלת במובן זה שעד שלא תתקבל הכרעה בערעור לא ייגש המשיב לבחינה. יחד עם זאת, לנוכח הפגיעה הנטענת בזכויותיו החוקתיות של המשיב, יישמע הערעור בהקדם האפשרי, בהתאם לתפוסת יומן בית המשפט.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור לעיל.