עע"מ 8375/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים תל אביב-יפו (עת"מ 40886-07-11, כב' השופטת ש' גדות ), אשר דחה עתירה לעניין הרחקת המערערים מישראל.

2.

מערערים 1-2 (להלן: המערער והמערערת) הם בני זוג אזרחי ניגריה. מערערת 3 היא בתם הקטינה.

המערער

נכנס לישראל במרץ 2007 באשרת תייר, והגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני. המערער טען כי הוא היה חבר בארגון בשם Bakassi Boys (להלן: הארגון), וכי הוא התבקש בשלב מסוים לרצוח פוליטיקאי. לאחר שסירב - התפתח עימות בינו לבין המשטרה המקומית וחבריו לארגון, והוא נאלץ לברוח מחשש לחייו. הבקשה לקבלת מעמד פליט נדחתה, על פי המלצת נציבות האו"ם לפליטים, ואף הבקשה לעיון מחדש בהחלטה נדחתה. המערערת נכנסה אף היא לישראל באשרת תייר, והגישה בקשה לקבלת מקלט מדיני. בהמלצת הנציבות הבקשה נדחתה, והמערערת נדרשה לצאת מישראל. בקשה לעיון מחדש בהחלטה שלא להכיר בה כפליטה - נדחתה.

על הרקע הזה הוגשה העתירה לבית המשפט המנהלי. המערער הדגיש כי הוא נרדף בשל סירובו לבצע רצח על רקע פוליטי, וכי קיים חשש ממשי לחייו. לצד זאת העלה המערער מספר טענות באשר להליך הטיפול בעניינו. צוין כי יש לאפשר גם למערערות 2-3 להישאר בישראל, מכוח היותן אשתו ובתו של המערער.

העתירה נדחתה. בית המשפט המנהלי עמד על כך שהעתירה לוקה בשיהוי כבד ובחוסר תום לב: בקשת הפליטות של המערער נדחתה כבר בפברואר 2008, בעוד שהעתירה הוגשה רק ביולי 2011 – שיהוי של כשלוש וחצי שנים. המערערים אף לא גילו בעתירה שהמערערת שהתה בישראל שלא כדין במשך כארבע שנים, מאז שנדחתה בקשתה לקבלת מעמד פליט. לגופו של עניין, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטות בעניינם של המערערים: המערער לא סיפק תימוכין של ממש לטענות הרדיפה, ולא הביא - במסגרת הבקשה לעיון מחדש - מסמכים או ממצאים חדשים כנדרש. לנוכח זאת נדחתה העתירה. המערערים חויבו בהוצאות בסך 3,000 ₪.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המנהלי הוגש ערעור לבית משפט זה. יחד עם הערעור הוגשה גם הבקשה שבפניי למתן סעד זמני בערעור.

במסגרת הבקשה נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המערערים, משום שבניגריה נשקפת להם סכנת חיים. סיכויי הערעור הם טובים, משום שהכרעת בית המשפט המנהלי מבוססת על "טעמי סף" וללא בדיקת טענותיו של המערער לגופן. אף החיוב בהוצאות איננו סביר, בהתחשב בכך שהמערערים ממוקמים בתחתית הסולם החברתי. המשיב , מצידו, סבור כי סיכויי הערעור הם נמוכים, ומדגיש כי פסק דינו של בית המשפט המנהלי מבוסס אף על בחינת עניינם של המערערים לגופו. צוין כי אין תשתית ראייתית לכך שהמערער מצוי בסכנת חיים, ומעבר לכך - לא הובהר מדוע המערער איננו יכול לפנות בבקשת עזרה לשלטונות המקומיים, או למצער לעבור להתגורר בחבל ארץ אחר בניגריה.

להשלמת התמונה יצוין כי בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי – נדחתה. כמו כן יצוין כי ביום 10.12.2013 הוריתי על מתן צו ארעי במעמד צד אחד, האוסר על נקיטת צעדי הרחקה או השמה במשמורת נגד המערערים.

4.

בקשה למתן סעד זמני, מעין זו שבפניי, תיבחן בשני היבטים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים.

בלב הערעור ניצבות שתי ההחלטות שניתנו בעניינו של המערער: דחיית בקשת הפליטות, ודחיית הבקשה לעיון מחדש. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור ביחס להחלטות אלו - אינם גבוהים במידה שתספיק לשלב הזה של ההליך, כדי להצדיק מתן סעד זמני. באשר לדחיית בקשת הפליטות , עולה מהחומר לכאורה שטענותיו של המערער נשקלו לגופן בידי הנציבות, המשיב ובית המשפט המנהלי, אך לא נמצאו אמינות דיין. נראה למשל שהמערער התקשה לספק פרטים או ראיות בדבר חברותו בארגון Bakassi . מעבר לכך, אף לפי שיטתו, לא ברור כיצד הוא יכול היה לצאת מניגריה בגלוי ותוך שימוש בדרכונו האישי, אם לדבריו הוא נרדף על ידי רשויות החוק במדינה. לצד זאת, אין להתעלם מכך שהמערער – לפי גרסתו-הוא – היה במשך שנים חבר פעיל בארגון Bakassi . ארגון זה, על פי המידע שמצוי בידי המשיב, הוא מעין מיליציה חמושה, חוקית-למחצה או אף בלתי-חוקית בעליל, שאנשיה חשודים בין היתר במעורבות במעשי הרג ובעינויים. על הרקע הזה ישנו קושי, לכאורה, לראות במערער פליט הזכאי להגנה. באשר לדחיית הבקשה לעיון מחדש , לא נראה על פניו שהמערער הציג ראיות או מסמכים שלא נבדקו קודם לכן, ואף לא הצביע על שינוי בנסיבות, באופן שעשוי היה להצדיק אפשרות לשקילת בקשת הפליטות מחדש.

לכל האמור יש להוסיף את הקושי בקבלת עמדת המערערים לנוכח השיהוי הכבד, לכאורה, ולנוכח זאת שהמערערת שוהה בישראל שלא כדין פרק זמן ממושך ביותר. בשים לב למכלול השיקולים, ושוב: מבלי להכריע בטענות באופן סופי, אינני רואה כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש לשלב בו אנו מצויים – בקשה למתן סעד זמני. מסקנה זו רלבנטית אף ביחס למערערות 2-3: נראה מהחומר כי ערעורן "נספח" לזה של המערער, ולוּז טענתן הוא שיש להעניק להן מעמד מכוח היותן בנות משפחה של המערער (ראו למשל סעיף 36(ז) להודעת הערעור).

משאלו הם פני הדברים, נראה כי אף אין במאזן הנוחות כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. כאמור, מהחומר עולה לכאורה שאין תימוכין מספקים לטענות המערער בדבר חשש לחייו. מעבר לכך, לא הובהר בבקשה מדוע לא יוכל המערער למשל לעבור לאזור אחר במדינתו, על מנת להימלט מהרדיפות הנטענות, או לבקש את הגנת רשויות החוק שם. כך או כך, בשים לב לסיכויי הערעור, ובצירוף בחינת מאזן הנוחות, סבורני כי יש לדחות את הבקשה.

באשר לבקשה לעיכוב ביצוע החיוב בהוצאות - יוזכר כי בקשה מעין זו לא תיענה אלא במקרים חריגים. נדמה כי המקרה שלפניי איננו נמנה על חריגים אלו, בין היתר לנוכח הסכום שהושת על המערערים ויתר השיקולים שנמנו לעיל באשר לתוכן העתירה ונסיבותיה (השוו: ע"א 2381/13 אל איובי נ' מדינת ישראל

(10.12.2013)). אף אם יש ממש בהיבט זה של הערעור, אין בו כדי לתמוך בבקשה לעיכוב ביצוע.

5.

הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 10.12.2013 – בטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.