עע"מ 8402/12 הרצל עבדיה נ. משרד הפנים

לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד' מינץ ) בעת"מ 15359/07 מיום 23.10.2012, בו נדחתה עתירה כנגד החלטת המשיב שלא ליתן למבקשת 2 (להלן: המבקשת ) מעמד בישראל.

מהות הבקשה היא להורות למשיב שלא לשים את המבקשת במשמורת ולא להרחיקה מישראל עד להכרעת הערעור התלוי ועומד לפני בית משפט זה.

רקע עובדתי בתמצית

1.

נטען כי המבקש 1, אזרח ישראל, והמבקשת, אזרחית הפיליפינים, מקיימים קשר זוגי. לאור הקשר האמור עתרה המבקשת לקבלת מעמד בישראל. לאחר שהמשיב דחה את בקשתה, הוגשה עתירת המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. להשלמת התמונה יצויין כי בראשית ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים הגישו המבקשים בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב "שלא לשים את המבקשת 1 (להלן: המבקשת) במשמורת ולא להרחיקה מישראל עד ליום בו תקבל המבקשת מעמד בישראל או, באם תידחה חלילה העתירה, עד שפסק הדין הדוחה את עתירת המבקשים, יהפוך חלוט " (ההדגשה אינה במקור – י.ד.). ביום 9.7.2012 ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בפתקית לפיה "צו ביניים כמבוקש. המשיב רשאי לעתור לביטול הצו ואז יישקל העניין לגופו של עניין בשנית". המשיב לא עתר לביטול צו הביניים ואף לא להבהרת החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כך שיורה כי צו הביניים יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה בלבד. עוד יצויין כי בפסק דינו הדוחה את עתירת המבקשים לא קבע בית המשפט לעניינים מנהליים דבר לעניין תוקפו של צו הביניים שניתן על ידו.

נימוקי הבקשה והתגובה לה

2.

בפתח הבקשה דנן טענו המבקשים כי בקשתם מוגשת לשם הזהירות בלבד משום שלגישתם עומד בתוקפו צו הביניים שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, נוכח האופן בו נוסחה הבקשה כאמור ולאור נוסח החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים – "כמבוקש". המבקשים אף טוענים לגופו של עניין.

לאור האמור הוריתי על הגשת תגובת המשיב לבקשה.

בסעיף 28 לתגובתו מאזכר המשיב את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה למתן צו ביניים אך אינו טוען באשר למשמעות ההחלטה ואף אינו מתמודד כלל עם טענת המבקשים לפיה נוכח נוסח החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים צו הביניים עומד בעינו עד להכרעת הערעור לפני בית משפט זה. תחת זאת מיקד המשיב טענותיו בתגובתו לגופם של דברים.

דיון והכרעה

3.

חרף ההזדמנות שניתנה למשיב להגיב על טענתם של המבקשים לפיה צו הביניים שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים עומד בתוקפו, שתק המשיב בהקשר זה ולא התמודד עם הקושי העולה מאופן ניסוחה של החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. זאת ועוד, המשיב לא עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים לביטול צו הביניים חרף העובדה כי בית המשפט ציין אפשרות זאת בהחלטתו מיום 9.7.2012. המשיב אף לא הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשה להבהרת החלטתו והחלטה זו הפכה חלוטה. בית משפט זה אינו משמש כפרשן להחלטותיו החלוטות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

בנסיבות שנוצרו מקובלת עלי עמדת המבקשים לפיה צו הביניים שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ממשיך לעמוד בתוקפו, הן נוכח נוסח ההחלטה מיום 9.7.2012 שהפכה לחלוטה והן נוכח העובדה כי בפסק דינו לא ציין בית המשפט לעניינים מנהליים דבר לעניין תוקפו של צו הביניים.

4.

אשר על כן, צו הביניים שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים עומד בתוקפו ולפיכך הבקשה שלפני התייתרה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.