עע"מ 8424/04 מר אילן סאלח נ. ראש העיר פתח תקווה

1.המשיבות מס' 8-5 מנהלות עסקים במקרקעין שבבעלות המשיבות מס' 5 ו- 6 (להלן – "המקרקעין"). המערער-המבקש (להלן – "המבקש") הציב מבנה יביל על שטח ציבורי פתוח שבבעלות המשיבה מס' 2, עיריית פתח-תקווה, הסמוך למקרקעין, והוא מנהל שם מזנון המוכר דברי מאכל, לרבות מאכלים מבושלים. המשיבה מס' 2 לא נתנה למבקש רישיון להציב את המבנה וכן לא נתנה לו רישיון עסק. המשיבות מס' 8-5 עתרו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, נגד המשיבים מס' 4-1 לחייבם לעשות שימוש בסמכויותיהם לפי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ולפי סעיף 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 ולפנות את המבנה היביל של המבקש מן המקום שבו הציב אותו ולהפסיק את פעולתו של המזנון. המבקש צורף כמשיב, כמי שעלול להיפגע על ידי הסעד שינתן. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן), בפסק דינו מיום 12.7.04, הורה למשיבים מס' 4-1 לפעול על פי סמכויותיהם כמפורט בעתירה.

המבקש ערער על פסק הדין ובגדר ערעורו ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. המשיבים מס' 4-1 בתשובותיהם לבקשה השאירו את נושא עיכוב הביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבות מס' 8-5 התנגדו לבקשה בתשובה מפורטת שהגישו. המבקש השיב על תשובת המשיבות 8-5.

2.פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה שאלות עובדתיות ומשפטיות הצריכות בירור, לרבות השאלה אם לאור נסיבותיה המיוחדות של הפרשה הימנעותם של המשיבים מס' 4-1 מלפעול נגד המבקש היא סבירה. יצוין כי לדעת המשיבים מס' 3-1 בתשובתם אכן "מדובר בשאלה משפטית שההכרעה בה אינה חד משמעית". עוד עולה מפסק הדין כי לפי הודעה שנתנה המשיבה מס' 2 במשפט מפעיל המבקש את המזנון שבמבנה היביל על פי הרשאה לעסוק ברוכלות שנתנה לו המשיבה מס' 2 לצורך שיקומו, בשל מצבו הסוציאלי והאישי הקשה. בפסק הדין גם הובעה התקווה כי "תפעל העירייה ביתר שקידה למציאת פתרון חוקי למשיב מס' 5 [המבקש – י' ט'] על מנת ששיקומו לא ייעשה תוך הפרת חוק ופגיעה בזכויותיהם של העותרים [המשיבים מס' 8-5 – י' ט']". במצב דברים זה קשה להעריך את סיכויי הערעור ומכל מקום ראוי שלא לנקוט במהלכים העלולים לסכל מראש את ההכרעה בערעור.

3.לפיכך אני מורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור.