עע"מ 8447/14 מועצה מקומית באר יעקב נ. בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתוספת בעבור היטלי פיתוח שדרשה המערערת מן המשיבה, חברה לבניין שבנתה בנייני מגורים בבאר יעקב. בשעתו, עוד בטרם נכנסה המשיבה לתמונה, נחתם ב-2006 הסכם פיתוח עם חברות אחרות, שלימים מכרו למשיבה את הזכויות בחלק מן הפרויקט. בהסכם זה נאמר לעניין היטלי פיתוח (סעיף 5.1), כי התשלום יהיה "תשלום סופי ומוחלט ויכלול את כל הסכומים בגין אגרות והיטלי פיתוח. המועצה לא תהא זכאית לדרוש מן היזם תשלומים נוספים כל עוד לא שונתה התב"ע ואם שונתה, ככל שיתיר לה החוק". הכספים שולמו לפי ההסכם אך בשנת 2013, שנה לאחר אכלוס הבניין הרלבנטי, פנתה המערערת וביקשה תוספת בעבור שטחי שירות, בסך של 541,000 נכון ליום 8.10.13. המשיבה סירבה לשלם, גם בטענה שלא ניתן לה הסבר למהות החוב. היא פנתה בעתירה מינהלית לבית המשפט קמא בה ביקשה להכריע שאינה חייבת. המערערת פנתה מנגד בתביעה כספית לבית משפט השלום בראשון לציון.

ב.

בית המשפט קמא קיבל את העתירה במלואה, בראותו את עמדת המערערת כהשתחררות מהסכם הפיתוח, שהמערערת טענה לפניו כי לא היה חוקי. בית המשפט סבר כי לא התקיימו תנאי סעיף 5.1 הנזכר, שכן לא שונתה תב"ע, וכן המערערת היא שניסחה אותו ומימשה אותו, וגם אין מקום איפוא לשחרור המערערת ממנו. סוף דבר, העתירה נתקבלה בקביעה כי הדרישה לתשלום היא בלתי סבירה באופן קיצוני.

ג.

בערעור בפנינו נטען כי גם ההסכם מאפשר דרישת תשלום, ומכל מקום, אם לא כן – הסכם הפיתוח אינו חוקי, כי דרישת התשלום הייתה תקינה, וכי גם אם לא פורט בה כל הנדרש, היה מקום להטיל על המערערת לערוך דרישה מתוקנת, ולא לקבל את עמדת המשיבה באופן גורף. המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין קמא.

ד.

בדיון בפנינו, שנתמשך באריכות יתרה, ביקשנו להביא את הצדדים לכלל פשרה, בשקלול ואיזון שהסברנו. דרכנו לא צלחה. בבואנו להכריע, נראה לנו כי התמונה אינה שלמה, משתי בחינות. מחד גיסא, נראה לנו כי פרשנות ההסכם תואמת את גישת המשיבה, שכן אין לתבוע מכוחו בלא שינוי תב"ע, והמערערת גם נהנתה מיידית מפירותיו. מאידך גיסא, מה שחסר לנו בפסק הדין הוא תשובה לשאלה האם תאם ההסכם את חוקי העזר הרלבנטיים; בנושא זה לא דן בית המשפט קמא, בכל הכבוד. על כן סבורים אנו כי יש להשיב את התיק אליו לבחינת היחס בין הסכם הפיתוח לבין חוקי העזר של באר יעקב. ככל שיימצא כי הסכם הפיתוח תואם את חוקי העזר, יסתיים בכך העניין. ככל שלא, מתעוררת שאלת החוקיות, אך במקרה כזה נודעת גם חשיבות להסתמכותה של המשיבה, וזאת יבחן בית המשפט קמא כדי להכריע אם לחייב את המשיבה ובכמה. בית המשפט ישמע טיעון משלים לפי האמור ולפי שיקול דעתו, וישלים את פסק דינו.

ה.

ולבסוף, עדיין סבורים אנו כי מכל בחינה הפשרה שהצענו והידועה לצדדים, ושהייתה בסכום צנוע בנסיבות בהתחשב במכלול, היא דרך ראויה לסיום ההליך, לרבות התביעה בבית משפט השלום בראשון לציון. סבורים אנו כי מכל בחינה אין מקום לקיום שני ההליכים, אך אין בידינו להורות שכן התיק בבית משפט השלום אינו בפנינו. סמוכים ובטוחים אנו, כי בתי המשפט הרלבנטיים יידעו כיצד למנוע את כפילות הדיונים.

ו.

הערעור מתקבל במובן האמור. איננו מתערבים בהוצאות שנפסקו בית המשפט קמא. אין צו להוצאות בבית משפט זה.